סגל צבי ואח' נ' ש.י ישר קבלנים(1989) בע"מ ואח'

החלטה

בר"ע על החלטת בית משפט השלום ת"א יפו בת.א. 50829/04, בקשה מס' 56, מיום 31.8.10, לפיה נדחתה בקשת המבקשים ליתן צו מניעה זמני נגד המשיבים 1-3, המורה להם ולכל אדם מטעמם, להימנע מלהגדיל את החוב נשוא המשכנתא הרובצת על ביתם של המשיבים 2,3, כדי למנוע סיכולו של צו עיקול זמני על זכויות המשיב 2 בבית.

במסגרת תביעה כספית שהגישו המבקשים בבית משפט קמא בגין ליקויי בנייה, הגישו בקשה להטלת עיקול זמני נגד חברת הבניה המשיבה 1, וכן נגד המשיב 2 באופן אישי כאחראי לניהול הבנייה, ומשכך, הוטל עיקול על זכויותיו על ביתו. זאת כיוון שהמשיב 2 הוא שהיה אחראי לניהול הבנייה, ופיקח על כל שלבי הבנייה וחתום על הסכם לתיקון הליקויים.

יש לציין כי הדירה הייתה משועבדת עוד קודם למועד העיקול לבנק ברקליס דיסקונט ללא הגבלת סכום.

לטענת המבקשים, גם לאחר מתן צו העיקול (בסוף 2007) המשיב המשיך לקחת אשראי מהבנק, וזאת עד למלוא שווי הדירה.

עוד נטען כי שווי החוב של משיב 2 והחברה שלו לבנק, עולה על שווי הדירה.

בנסיבות אלו סבורים המבקשים כי מדובר בקנוניה בינו לבין הבנק, וזאת כדי לרוקן את צו העיקול מתוכן. כדי למנוע זאת, ביקשו צו מניעה זמני להימנע מלהגדיל בצורה כלשהי את החוב נשוא המשכנתא הרובצת על הבית לטובת הבנק.

צו זמני כזה ניתן ביום 4.7.2010. הוגשה בקשה לבטלו. התקיים דיון ביהמ"ש קמא, והאחרון ביטל את צו המניעה, ועל כך הבר"ע דנן.

לאחר ששמעתי את טיעוני שני הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבר"ע במתכונתה הנוכחית להידחות. ואלה נימוקיי:

בהתאם לתקנה 374 רשאי בית משפט להטיל עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, "או ברשות מחזיק". אין חולק שבעת הטלת העיקול על נכס המקרקעין רבצה על הנכס משכנתא בלתי מוגבלת בסכום לטובת הבנק. המבקש יכול היה לדעת בעת בקשת העיקול כי צו העיקול אינו מוטל על נכס חופשי, אלא על נכס הכפוף לזכויות קודמות של צד אחר.

טוען המבקש כי במועד הטלת העיקול עמד החוב לבנק על סכום מסוים ועל כן המשיב לא היה רשאי להגדילו. מאידך המבקש עצמו ידע על הקשר בין המשיבים לבין הבנק ועל זכותו של המשיב לקבל אשראי עתידי מהבנק כנגד שווי נכס המקרקעין, שהרי בין היתר גם מטעם זה המשכנתא בלתי מוגבלת בסכום. זכות זו לקבלת אשראי נוסף לא ביקש המבקש לעקל, אלא את הנכס בלבד.

הנה כי כן, במועד הטלת העיקול תמונת המצב היתה שנכס המשיב מושכן בחלקו גם להבטחת חוב עתידי שלו לבנק.

המבקש לא עתר לעיקול אצל הבנק על זכויות המשיב למשיכת אשראי.

שאלה אחרת היא, האם המשיב עצמו היה רשאי להגדיל את היקף האשראי אצל הבנק מרגע שידע כי הוטל עיקול על הנכס, בגין אותו חלק שהיה עדיין חופשי מחוב לבנק. שאלה זו אינה רלוונטית בשלב זה, שכן הסעד לו עותר המבקש הוא למעשה סעד זמני שמורכב על סעד זמני אחר.

צו מניעה במהותו נועד: "לשמור על זכותו של אדם על פי דין, מכוח דיני היושר, שלא יפגעו על ידי הזולת. יש וצו המניעה משמש גם כצו אכיפה של התחייבות חוזית. "

(ראה ד"ר אליהו וינוגרד, צווי מניעה, חלק ראשון עמ' 9).

במקרה דנן צו העיקול הזמני איננו זכות עצמאית, אלא בבחינת הוצאה לפועל מוקדמת של פסק דין אשר עדיין לא ניתן. סעד העיקול כשלעצמו הוא צו אשר יש בו כדי לפגוע בזכויות קנייניות של הצד עליו הוא מוטל וזאת עוד בטרם הוכרע הסכסוך בין הצדדים. מתן סעד זה דורש זהירות רבה ואיזונים רבים. נראה לי שכעניין של מדיניות שיפוטית, אין זה רצוי להגן על הסעד הזמני באמצעים של מתן סעד זמני אחר באופן שיורכב נדבך נוסף מעל העיקול שוב באמצעות סעד זמני כדי להביא לאכיפה מוקדמת של העיקול, וזאת עוד טרם ניתן פסק דין בתיק העיקרי.

מעבר לדרוש, בצריך עיון, שמא הפתרון של המבקש יכול להמצא בבקשה להטלת עיקול זמני אצל המחזיק גם על זכות המשיב לקבלת אשראי נוסף, שלהבטחתו מושכן הנכס לטובת הבנק.

לאור כל האמור לעיל במצטבר, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, באופן חריג, אינני מטילה הוצאות.