סגל(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף יותר מ-12 חודשים, ושימוש ברכב ללא כל פוליסת ביטוח ברת תוקף.

על פי הנאמר בכתב האישום, נשפט העורר ביום 9/9/2002 בבית משפט לתעבורה ברמלה בגין עבירה של גרם מוות ברשלנות, הוא נידון לפסילה בפועל לתקופה של 3 שנים.

ערעור שהגישה המדינה על גזר הדין התקבל, ובית המשפט המחוזי פסל את העורר לנהוג במשך 8 שנים החל מיום 9/9/2002.

ביום 7/4/2009 נשפט העורר פעם נוספת בבית משפט השלום לתעבורה, בגין שתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה בשנת 2004 ו-2008 ונידון בין היתר לפסילה במשך 4 שנים.

ביום 12/10/2009 נתפס העורר פעם נוספת כשהוא נוהג בקטנוע שעה שהיה פסול מלנהוג ללא רשיון נהיגה בר תוקף וללא ביטוח תקף.

עם הגשת כתב האישום הוגשה נגדו בקשה למעצר עד תום ההליכים, ומתוך הבקשה נלמד כי העורר שנוהג מאז 89 צבר לחובתו 17 הרשעות קודמות בתעבורה, לרבות גרימת מוות ברשלנות, נהיגה בקלות ראש, נהיגה במהירות ונהיגה בזמן פסילה.

בית משפט קמא, כב' השופטת טאובר, קבעה כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של העורר, והפנתה את עניינו לשירות המבחן כדי שינתן בעניינו תסקיר מעצר. מתסקיר המעצר עולה כי העורר הוא אדם אימפולסיבי, התנהגותו אינה צפויה וקצינת המבחן לא יכלה לשלול לחלוטין את מסוכנותו.

שירות המבחן בחן חלופת מעצר שהוצעה ע"י העורר בבית ארוסתו איתה הוא מתכוון להנשא, בפיקוחה ובפיקוח אביו, וסבר כי ביכולתם לשמש כמפקחים ראויים "ולצמצם במידה מסויימת את הסיכון הקיים".

בית משפט קמא לא המליץ את המלצת שירות המבחן, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים לאחר שסקר את עברו התעבורתי ואת העונשים שהוטלו עליו וציין כי העורר פירש לא נכונה את פסקי הדין והמשיך לנהוג תוך הפגנת זלזול ולקיחת הדין לעצמו.

עוד ציין בית המשפט כי למרות שהעורר הועמד בפיקוח קצין מבחן והוטל עליו של"צ לא עמד בפיקוח, חדל מהטיפול בו היה נתון ולא נעזר בגורמי טיפול שהועמדו לרשותו ע"י בית המשפט.

בנסיבות אלה סבר בית המשפט כי לא ניתן לתת אמון במשיב, ולא ניתן לשלול את הסיכוי להישנות מעשיו.

באשר לחלופת מאסר, סבר בית המשפט כי חברתו נעדרת מהבית שעות רבות, ואביו גימלאי סובל ממחלות שונות ואינו מהווה דמות סמכותית ודומיננטית עבור העורר.

אני סבורה כי לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט. מדובר בעורר ששב ונוהג כשהוא בפסילה, והוא מסכן בכך הן את עצמו והן את הציבור. העורר הוכיח בהתנהגותו כי צווי בית המשפט אינם מהלכים עליו אימים, והוא נוטל את החוק לידיו וקובע מה הן הנסיבות בהן ראוי שיפר את צווי בית המשפט.

עברו של העורר כאיש שירות בתי הסוהר, אינו יכול לעמוד במקרה זה לזכותו, שכן דווקא כאדם ששירת במערכות החוק היה עליו לדעת כי יש לקיים צווים ולכבד אותם.

מידה זו עומדת לו לדעתי לרועץ ומגבירה את המסוכנות.

לאור זאת – הבקשה נידחית.

ניתנה והודעה היום י"ד כסלו תש"ע, 01/12/2009 במעמד הנוכחים.

זהבה בוסתן, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: