סגי זקס נ' עיריית רחובות ואח'

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעים או מי מהם להשיב לידיו את הסך של 1,157 ₪ אשר נגבו ממנו לשיטתו שלא כדין עקב טענה לקיומו של דו"ח חנייה.

לטענת התובע קיבל ביום 25.3.03 הודעה על דו"ח חנייה המתייחס לכאורה לאירוע מיום 11.9.01, דהיינו שנה ושמונה חודשים קודם לאותו מועד.

בעקבות קבלת הודעתה של הנתבעת 1 פנה התובע לנתבעים או מי מהם וטען כי העבירה התיישנה נוכח פרק הזמן שנדרש לשם משלוח הודעת הדו"ח. לחילופין טען התובע כי העונש התיישן.

בכתב התביעה טען התובע כי במהלך השנים נתקיימה בין הצדדים חלופת מכתבים עד שבחודש פברואר הופיע לפתע גובה מס וסירב לצאת מן הבית עד שישולם מלוא הדו"ח אשר גדל מסך של 70 ₪ לסך של 1,157 ₪.

באותו מועד, שולם הסכום דנן על ידי אשת התובע, וכעת מתבקש בית המשפט להורות על השבתו.

הנתבעת טענה במסגרת כתב הגנתה כי הסמכות לדון בתביעה זו אינו נתון לבית משפט זה וממילא פעלו הנתבעים בהתאם להוראות הדין.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לטענות הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן טעמיי.

עיקר טענותיו של התובע במסגרת כתב התביעה התייחסו לנושאים הבאים :

א. התיישנות העבירה.

ב. התיישנות העונש.

ג. סבירות גילוי שיעור החוב.

ד. דרך ביצוע הגבייה.

התיישנות העבירה

באשר לטענה ביחס להתיישנות העבירה שהרי הסמכות העניינית לדון בשאלה זו, אינה נתונה לבית משפט זה, כי אם לבית המשפט לעניינים מקומיים.

ככל שסבר התובע כי נפל פגם בדרך התנהלות הנתבעת , וידע על כשל זה, לכל המאוחר בשנת 2003, שהרי היה עליו לפנות, כבר באותה עת, לבית המשפט המוסמך.

במקום שבו לא עשה כן, אין הוא יכול היום בדיעבד ולאחר כשבע שנים להעלות את הטענה במסגרת הליך בבית המשפט לתביעות קטנות.

עם זאת, ועל מנת שלא יימצא פסק דיני כחסר, אני מוצאת לציין כי גם אילו היתה האכסניה המתאימה לדיון בסוגייה זו, בית המשפט לתביעות קטנות, לא היה מקום לקבל את טענתו זו של התובע, בהיבט המהותי.

הנתבעת צירפה לעיוני מסמכים שונים הנוגעים לעניינו של התובע. בין היתר צורפה לי רשימה של דברי דואר רשומים אשר נמסרו למשלוח ביום 25.2.2002, דהיינו כחמישה חודשים לאחר מתן הדו"ח המקורי.

טען התובע כי אין ברשימה זו כדי הוכחה שדבר הדואר נשלח ונתקבל על ידו במקום שבו לא הוצג אישור מסירה.