סבח נ' -

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי התובעת בגין "חוסר תום לב, העלמת מידע חיוני ומהותי, שרירות ואטימות לב, העלמת ראיות". מכתב התביעה קשה לדעת מה עילת התביעה וכיצד הגיעה תובעת לגובה הפיצוי, אולם מנספחיה עולה כי המדובר בבקשת התובעת לביטול עסקה, בטענה כי חל בעניין סעיף 14ג' (ג') לחוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981.

הנתבעת טוענת כי בעלה של התובעת ביקש לרכוש חבילת גלישה בעלות של 80.24 ₪ לחודש, ניתנו לו כל פרטי העסקה המהותיים והובהר לו שהחבילה כרוכה בהתחייבות לשנה. העסקה נכנסה לתוקף ובאותו יום התקשר בעלה של התובעת וביקש לבטל את העסקה לרכישת החבילה, והובהר לו כי הדבר כרוך בתשלום בהתאם להסכם, והוא חזר בו מבקשת הביטול. בעקבות פנייה זו, פנה אליו נציג לקוחות בכיר והציע לו מספר פתרונות, אולם הוא דחה את כולם. התובעת התקשרה פעם נוספת בטענה כי שלחה פקס ואז הסתבר כי שלחה את הפקס למספר שגוי. ניתן לה מספר פקס תקין והוצעו לה מספר פתרונות, אולם היא סירבה. בהמשך שלחה פקס נוסף ונאמר לה כי אם תבקש, תנותק מייד מן השירות, אולם בהתאם לתנאי החבילה ביטול המנוי יהיה כרוך בתשלום יתרת התשלומים עד לתום תקופת ההתחייבות. הסתדרות העובדים בנגב, שלחה בשמה תלונה, והנתבעת יצרה עימה שוב קשר, והיא סירבה לבטל את המנוי. ביום 14/10/10 החליטה התובעת לעשות דין לעצמה וביטלה את הסדרי התשלום באופן חד צדדי ובהתאם לכך התחילה לצבור חוב בגין השירות. בשיחת טלפון עם בעלה, הוסבר לו כי קיים חוב והוצע לו לבטל את המנוי במידה ואינו משתמש בו ובעלה הודיע כי אינו מעוניין לבטל את המנוי וניתק את השיחה. לפנים משורת הדין, הציעה הנתבעת לתובעת הסכם פשרה, תוך ויתור על החוב שנצבר לחובתה ולחובת בעלה והיא סירבה.

התובעת העידה בפני כי היא הסכימה יחד עם בעלה לתוכנית עם התחייבות לשנה, וכאשר התקופה תמה פנתה אליהם הנתבעת והציעה לחדש את החבילה. בעלה של התובעת הסכים להאריך את התקופה לשנה נוספת. לטענתה, 2 דקות לאחר שבעלה הסכים היה ביניהם ויכוח והיא התקשרה לנתבעת וביקשה לבטל את החבילה. לטענה, גם בעלה התקשר והנתבעת סירבה לבקשתו להתנתק מהשירות. עוד טענה כי במסגרת השירות הייתה אמורה לקבל מודם ותשתית, והדבר לא נעשה. היא שילמה 1,047 ₪ וביטלה את הוראת הקבע.כך נותרה לה יתרת חוב אולם הנתבעת מוכנה לוותר גם עליו.

נציג הנתבעת הפנה למסמכים שצורפו לכתב ההגנה, והבהיר כי התובעת ובעלה התקשרו עימם בחבילה משולבת, כאשר התשתית היא של חברת "הוט", שאמורה הייתה לספק מודם. בעת שבעלה התחייב לתוכנית, הנתבעת העבירה סכום כסף לחברת התשתית "הוט", כך שנגרם לה נזק כספי גם כלפי חברת התשתית. נציג הנתבעת הודה כי התובעת פנתה עוד באותו יום בו התחייב בעלה לחבילה, בבקשה לביטול העסקה, ונציג הנתבעת הסכים לפנים משורת הדין כי תשלם רק מחצית מסכום ההתחייבות, אולם התובעת לא הסכימה לכך. גם הצעות נוספות, לרבות הצעה שהציע לה נציג הנתבעת במהלך הדיון בפניי, התובעת סירבה לקבל.

סעיף 14ג' (ג') לחוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981 מאפשר בעסקת מכר מרחוק לבטל עסקה בשירות, תוך 14 יום מיום עשיית העסקה ובלבד שביטול כאמור, ייעשה לפחות יומיים, שאינם ימי מנוחה ,קודם למועד שבו אמור השירות להינתן. בתאריכים הרלבנטיים לתביעה זו, עדיין לא נכנס לתוקף התיקון לחוק (תיקון מס' 26), המתיר לצרכן לבטל עסקת מכר מרחוק גם אם כבר הוחל במתן השירות. בנסיבות אלה, התובעת ובעלה לא היו רשאים לבטל את העסקה ללא תשלום פיצוי בגין הפרת ההסכם, כפי שביקשה התובעת לאורך כל הדרך.

מצער הדבר כי התובעת סירבה לכל הצעת פשרה שהועלתה מטעם הנתבעת, לרבות הצעות שהועלו במהלך הדיון.

אין ספק והדבר גם עולה מעדות התובעת עצמה, כי בעלה התקשר בהסכם עם הנתבעת לתשלום החבילה, והנטל היה מוטל עליה להוכיח כי הפיצוי שדרשה הנתבעת אינו עומד בהתאמה למוסכם ביניהם. התובעת לא הרימה נטל זה, ולכן דין תביעה – להידחות.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 300 ₪, הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

ניתן היום, י"ח תמוז תשע"א, 20 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: