סבאח נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת להפרשים בגין גמלת הבטחת הכנסה.

הנתבע טען כי התביעה התיישנה בכל הנוגע לתקופה עד 8/05 וכי נערכה שומה לנכס התובעת, ובעלה - הינו פועל משתכר ויש לקחת בחשבון הכנסות אלו.

בתאריך 3.2.10 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים עובדתית להכנסות הבעל בסך 1,200 ₪ ולגובה הכנסה מנכס בסך 54 ₪ לחודש.

השאלה המשפטית היחידה שנותרה במחלוקת היא האם יש או אין לזקוף את הכנסות הבעל כאמור בהחלטה מיום 3.2.10 לאישה לצורך תשלום גמלה.

העובדות

התובעת ילידת 1976 תושבת ג'בל מוכבר ונשואה לתושב שטחים.

לבן זוגה אין מעמד בישראל והוא תושב שטחים שאינו מחזיק באישור שהייה בישראל.

התובעת מקבלת גמלת הבטחת הכנסה מ-4/04 ואילך.

הגמלה שולמה בשיעור של יחידה עם ילדים בניכוי הכנסות בן זוגה והכנסה מנכס.

שכר העבודה של הבעל – 1,200 ₪.

ההכנסה מנכס –54 ₪ לחודש.

המחלוקת

האם יש להביא בחישוב הגמלה המשולמת לתובעת בשיעור של יחידה עם ילדים, את הכנסות הבעל.

הכרעת הדין

סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1981 (להלן – החוק) קובע כדלקמן:

4".(א) הזכאות לגימלה של כל אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2.

(ב) האמור בסעיף קטן (א) לא יחול על מי שהשר קבע בתקנות בתנאים שקבע".

תקנה 7(5) לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב-1982 (להלן-התקנות) קובעת כי:

"זכאותו לגמלה של כל אחד מבני זוג לא תהיה מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2 לחוק כאמור בסעיף 4(א) לחוק, כל עוד מתקיים אחד מאלה: