סארמילי נ' כיוף

פסק דין

1.התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שני שיקים משוכים על ידי הנתבעת.

שיק ע"ס 5,000 ₪ ז.פ. 11/10/2006

שיק ע"ס 1,150 ₪ ז.פ. 11/3/2006.

הנתבעת אינה כופרת בחתימתה על גבי השיקים.

2.אין מחלוקת כי התובעת השכירה לנתבעת דירה למגוריה עפ"י חוזה שכירות ראשון אשר נחתם ביום 28/9/2005 לתקופה של שנה מיום 11/10/2005 ועד ליום 11/10/2006. לאחר מכן נחתם ביום 11/10/2006 חוזה שכירות נוסף, לשנה נוספת, מיום 11/10/2006 ועד ליום 11/10/2007.

3.אין מחלוקת כי השיק על סך 1,150 ₪, ז.פ. 11/3/2006 ניתן עבור שכר דירה לחודש 03/2006 וכי שכר הדירה עבור חודש זה שולם במלואו. כמו כן אין מחלוקת כי כל השיקים, רובם או חלקם לא נפרעו וקיים היה הסדר בין הצדדים כי תמורתם משולמת במזומן. לכשתמורת השיק שולמה, הוחזר השיק לידי הנתבעת. התובעת מאשרת שהשיקים שנמסרו בהסדר זה נפרעו כולם למעט השיק עבור שכה"ד של חודש דצמבר 2006. כנראה בשל טעות הוחזר לנתבעת השיק של דצמבר 2006. ונותר בידי התובעת השיק של מרץ 2006 (פרוטוקול עמ' 2 שורות 20-27).

4.לאור האמור לעיל יש לקבוע כי השיק על סך 1,150 ₪ ז.פ. 11/3/2006 נפרע ואין לממשו בהליכי ההוצאה לפועל. גם אם נטען כי קיימת יתרת חוב בגין חודש 12/06 אין הדבר מקנה זכות להגיש לביצוע שיק אשר תמורתו נפרעה ומוחזק בטעות. לא כל שכן כאשר השיק מחודש 03/06 נושא ריבית והצמדה מאותו מועד כאשר מועד החוב הנטען שנוצר הינו רק מחודש 12/06.

5.התובעת טוענת כי נותרה יתרת חוב בגין חודש 12/06, לצורך כך מפנה לרישומיה אשר צורפו כנספח לתצהירה. הנני מאמצת את הרישומים כתשתית ראייתית. הנתבעת לא הציגה כל חשבון נגדי ולא ערכה כל רישום אחר מטעמה. גם במכתבה שמסרה לתובע עם עזיבת הדירה, ציינה כי אינה יודעת אם נותרה יתרת חוב.

יחד עם זאת, לא אוכל לקבל את הרישומים להוכחת קיומו של חוב שכ"ד בגין חודש 12/06. היתרה המופיעה בעמ' 33 של הרישומים הינה של 112 ₪ ע"ח דצמבר. על פניו נראה בעיני כי נפלה טעות ברישום, שכן שיק שהוחזר הפחית לכאורה את היתרה וכך גם עמלת החזרת השיק.

אולם, לאור קיומן של טעויות לכאורה, או יתרת חוב בגין חודש 12/06 של 112 ₪ בלבד לא אוכל לקבוע על בסיס אותם רישומים כי נותרה יתרת חוב בגין 12/06 כנטען.

6.לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה לביצוע השיק על סך 1,150 ₪ ז.פ. 11/3/2006.

7.אין מחלוקת כי השיק השני על סך 5,000 ₪ ניתן כשיק בטחון במעמד חתימת הסכם השכירות הראשון. הנתבעת טוענת כי אינו יכול לשמש כשיק בטחון עבור הסכם השכירות השני. לעניין זה יש לציין כי הסכם השכירות הראשון מציין במפורש את פרטי השיק ואילו הסכם השכירות השני רק מציין כי יופקד שיק בטחון על סך 5,000 ₪ מבלי לציין פרטיו.

הנני קובעת כי ההסכם השני התייחס לשיק הבטחון שניתן בעת חתימת ההסכם הראשון, שכן אחרת מדוע לא הושב לנתבעת ? מדוע הנתבעת לא נתנה שיק בטחון אחר במקומו כדרישות ההסכם ? ברי הוא כי כוונת הצדדים הייתה להמשיך ולעשות שימוש באותו שיק.

8.התובעת טוענת כי קמה לה זכות לעשות שימוש בשיק לאור קיומם של החובות כמפורט –

שכ"ד בגין התקופה 12/06 ועד 06/07 סה"כ 8,050 ₪.

חוב בגין חשמל 763 ₪ ובגין מים 152 ₪.

צביעת דירה 800 ₪.

הכל כמפורט ברישומים שערכה והוגשו כנספח לתצהירה. כמו כן הוסיפה וציינה קירות מלוכלכים ופגומים, נזק לדלתות וכורסה שבורה.

9.באשר לחוב שכה"ד –