סאפי ואח' נ' ש.י.יצחק ויפה סחר בע"מ ואח'

החלטה

1.לפני בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין מיום 15.11.11 במסגרתו חייבתי את המבקשות לשלם למשיב סך של 856,794 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו בתאונת עבודה מיום 13.1.05.

2.המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין, שלטענתן סיכוייו גבוהים. בפרט הן מלינות על שעור הנכות התפקודית הגבוה שנקבע למשיב (70%) ועל שעור הרשלנות התורמת הנמוך שנקבע (10%). בנוסף נטען כי הסיכוי שיזכו המבקשות לכך שהמשיב יחזיר את הכספים שישולמו לו לו יתקבל ערעורן, נמוך, המשיב אינו עובד מזה 8 שנים, מאז התאונה ומתקיים מקצבת המוסד לביטוח לאומי. המבקשות מציינות כי לא הוגש תצהיר שכן הן מסתמכות על פסק הדין ופרוטוקול הדיון.

3.המשיב מתנגד לבקשה. אין הצדקה לעכב את התשלום, יש להחיל את הכלל הקבוע בפסיקה לפיו אין לעכב ביצועו של פסק דין כספי. המשיב מפנה לפסיקה ענפה בנושא. עוד נטען כי לא הוגש תצהיר.

4. עיינתי בטענות הצדדים ושקלתי את הדברים.

כידוע, הכלל הוא כי ביצועו של פסק דין כספי לא יעוכב כדבר שבשגרה. לבית המשפט מסור שיקול דעת להורות על עיכוב, מלא או חלקי של פסק הדין. על המבקש להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי אם יבוצע פסק הדין יהא זה מן הנמנע או יקשה מאד להשיב את המצב לקדמותו. כשמדובר בפסק דין כספי, על המבקש להראות כי לא יוכל להיפרע מהזוכה לו יצליח בערעורו (תקנות 466-468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ראה גם ת"א 514/00 אורפלי עצמון נ' ג'ורבאן גבי (חיפה), 01/06/2005 (כב' השופט עמית), על מובאותיו).

5.דומה בעיני כי בחינת סיכויי הערעור צריכה להיות משנית בחשיבותה, שהרי מי שאמור להעריך את סיכויי הערעור הוא מותב זה, שהחלטתו היא נשוא הערעור (ראה גם עניין אורפלי עצמון דלעיל). עם זאת אציין כי מומחה בית המשפט קבע כי נכותו האורטופדית של התובע, בוגר 9 שנות לימוד, שעבד כפועל בניין ובעבודות פיזיות עומדת על 36% בגין שברים בקרסולי שתי רגליו. המדובר בנכות משמעותית והיא זו שנקבע כנכותו התפקודית של התובע. שאלת הפיצויים שיש לגזור משעור נכות זה נתונה להערכה ולשיקול דעת. איני מוצאת כי באפשרותי להעריך כיצד תראה את הדברים ערכאת הערעור.

6.נותרה שאלת יכולתו של התובע להחזיר את הכספים שישולמו לו, במקרה שיתקבל הערעור.

התובע אינו מכחיש כי אינו עובד, מתקיים מקצבת המל"ל. בתגובתו לבקשה מלין על כך שהמבקשת לא התייחסה לנושא זה בעצמה, דוגמת פירוט נכסיו של התובע. ברי כי הגורם המיטיב לדעת יכולתו הכספית של התובע הינו הוא עצמו ולא הנתבעת, שידיעתה על נכסיו של התובע מוגבלת מטיבה.

7.בבחינת מכלול הדברים דומה בעיני כי ראוי לעכב תשלום מחצית הסכום שנפסק עד להכרעה בערעור המבקשות וכך אני מורה. לפיכך המבקשות ישלמו לתובע סך של 428,397 ₪ וזאת עד ליום 10.2.12. כל עוד יבוצע התשלום במועד, יעוכב יתר פסק הדין עד להכרעה בערעור.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ב, 26 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: