ס"ע 9203-09-13 01 ספטמבר 2014

1.עסקינן בתביעה לתשלום פיצוי פיטורים, אי מתן הודעה מוקדמת, דמי חגים, הפרשות לקרן פנסיה, פדיון חופשה שנתית, דמי מחלה ושלילת זכות הטיעון. בסך הכל תבע התובע סך של 26,538 ₪ (קרן).

2.לאחר דיון מוקדם בפני כבוד הרשם אדרת, הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו, ומטעם הנתבעים הגישו תצהירים מר חיים צדוק- המשמש כעוזר מנהל עבודה בנתבעת 1, ומר יצחק לזרוביץ- מנהל התפעול של נתבעת 2.

טענות הצדדים

3.לטענת התובע, הוא עבד כפועל בניין אצל הנתבעת 1 מיום 15/2/12 עד ליום 6/5/12. התובע פוטר לאחר שחזר מחופשת מחלה עקב פציעה בכף רגלו הימנית, וזאת ללא שימוע ולאחר שהתעלמו ממנו, ולכן זכאי הוא לפיצוי בסך של 8,600 ₪ ולדמי הודעה מוקדמת. לתובע מגיעים דמי חגים בסך 637 ₪ בגין 9 ימי חג. לתובע לא הופרשו כספים לקרן פנסיה. התובע גם זכאי לפדיון חופשה בסך של 1,104 ₪. לסיכום, טען התובע כי יש להשיב לו סך של 7,283 ₪ שקוזזו לו שלא כדין, בטענה ששולמו עבורו למס הכנסה. הנתבעות טענו שבכוונתן לעמוד על זכות הקיזוז, אך סכום זה כבר קוזז בתלוש השכר מחודש 5/13.

4.לטענת הנתבעות, התובע לא פוטר אלא נטש את עבודתו, ולפיכך יש לדחות את תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין שלילת זכות הטיעון. הנתבעת 2 שילמה לתובע את מלוא הסכומים המגיעים לו עבור זכויותיו הסוציאליות, ואף ביתר.

הנתבעת 2 ניכתה כדין מגמר החשבון שערכה לתובע את ערכן הכספי של נקודות הזיכוי אשר הוענקו לתובע. סכומים אלה המהווים מס הכנסה החל עליו, וזאת בהתאם לדרישת פקיד השומה, אשר חייב את הנתבעת 2 להשיב מכיסה את ערכן הכספי של נקודות הזיכוי אותן שילמה לעובדים שהינם מבקשי מקלט מדיני. התובע היה עובד של נתבעת 2 בלבד. התובע לא הביא ראיה שנתבעת 1 העסיקה אותו.

התובע תבע פיצויי פיטורים ביתר, ואף שולם לו בגין רכיב זה ביתר. כמו כן, תבע ביתר דמי הודעה מוקדמת, ואף קיבל דמי חג ביתר. אין בנמצא כל הוראה חוקית המחייבת מעסיק בתשלום דמי פנסיה למבקש מקלט מדיני ואף לא לעובד זר. גם אם היה זכאי להפרשות לקרן פנסיה, היה זכאי לסכום נמוך יותר, ובסך הכל 1,528 ₪, מהם יש לנכון סכומים ששולמו לתובע על חשבון הגמל. התובע לא עסק בעבודות בניין.

התובע לא מסר לנתבעת 2 אישור מחלה, וממילא אין בידו אישור מחלה, אלא סיכום ייעוץ מיום 28/4/13 ותעודה רפואית מיום 27/4/13, בה מומלץ על מנוחה של 4 ימים בלבד. התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 586 ₪, אותו יש לקזז כנגד הסכומים ששולמו לתובע ביתר. בעקבות הענקת נקודות הזיכוי שילם התובע מס מופחת, ועם שלילתן הרטרואקטיבית נדרשה הנתבעת 2 להשיב לפקיד השומה מכיסה את סכומי מס ההכנסה בגין החלק של התובע. לכן, לא היה מנוס מקיזוז סכומי המס האמורים לפי ערכן של כלל נקודות הזיכוי שהוענקו לתובע בזמן שנערך לו גמר החשבון. סעד זה נתבע לראשונה בסיכומי התובע.

יש להתיר לנתבעת 2 את קיזוז ערכן הכספי של נקודות הזיכוי, העומד על סך של 7,773 ₪, ואת הניכוי שעשתה בגמר חשבון בסך של 7,283 ₪ .

דיון והכרעה

5.במסגרת הכרעתנו דנן נדון בכל רכיב ורכיב בנפרד, וזאת לאחר שנכריע בדבר המחלוקת ביחס לסיום יחסי העבודה בין הצדדים.