ס"ע 8679-11-15

1.בפני בקשת התובעת "למתן פסק דין חלקי נוכח טענות מקדמיות" (הערה – כך נכתב בבקשה עצמה).

ההליך העיקרי

2.התובעת הינה עובדת זרה בתחום הסיעוד מהפיליפינים, אשר עבדה בביתם של הנתבעים, מחודש אוגוסט 2009 בשכר מינימום, בתוספת 100 ₪ דמי כיס שבועיים.

לטענתה, פרט לטיפול בבנם הסיעודי, דרשו הנתבעים כי תטפל גם בשני ילדיהם האחרים ותהא עוזרת הבית שלהם. כתוצאה מעבודתה האינטנסיבית והממושכת בבנם של הנתבעים, סבלה התובעת מבעיות פסיכולוגיות ונפשיות, עד שקיבלה המלצת רופאים על הפסקת עבודתה.

בראשית חודש ספטמבר 2015 הגישה את התפטרותה כהודעה מוקדמת ובסוף ספטמבר 2015 סיימה עבודתה, לגישתה בנסיבות המהוות התפטרות בדין מפוטר, אך הנתבעים סרבו להכיר בכך ובהתאם סרבו להכיר בזכויות הנדרשות.

לפיכך, דורשת התובעת תשלום בגין פיצויי פיטורים, פנסיה, ימי חופש, דמי הבראה, הפרשי שכר מינימום ופיצויי הלנה.

3.לטענת הנתבעים, התובעת עזבה את עבודתה בפתאומיות, הפקירה את בנם שנקלע למצוקות קשות, פעלה בניכור, אטימות לב, קהות חושים וכפיות טובה.

4.בחודש יולי 2015 התובעת הצטרפה לנתבעים ולמשפחתם לחופשה משפחתית בת 3 שבועות בשוויץ. לפני הנסיעה ולצורך ביטוח רפואי, הצהירה התובעת כי אינה סובלת מבעיה רפואית כלשהי למעט לחץ דם וחוסר בויטמין D.

התובעת שיתפה את הנתבעים כי חתמה ערבות לטובת שתי חברותיה שנטלו הלוואה מהשוק האפור וברחו לחו"ל, וכי מסרה לנושים את כתובתם הפרטית של הנתבעים. למחרת גילוי זה, התובעת הודיעה לנתבעים כי מאחר שהיא מרגישה כי חצתה קו אדום ופגעה במשפחה ובילדיהם היא מבקשת להודיע על התפטרותה. לאחר יומיים, 20.8.15, מסרה לנתבעם מכתב התפטרות בעקבות מצב רפואי נטען.

בהמשך, התובעת אף פנתה למטפלת החליפית שנמצאה לבנם של הנתבעים וניסתה לשדל אותה לעזוב את העבודה, תוך הטלת דופי חמור בנתבעים.

5.בכתב התביעה שכנגד, טוענים הנתבעים כי על התובעת חלה החובה להשתתף בתשלומים, בהם לא השתתפה, ועל כן היא חייבת בגינם סכומי כסף: החזר הוצאות ביטוח רפואי, החזר הוצאות נלוות, החזר הוצאות המגורים ודמי כלכלה, כל אלה בסך כולל של 39,644 ₪ (לאחר הפחתה לצרכי אגרה) ובתוספת 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

6.בכתב ההגנה שכנגד, חוזרת התובעת על טענתה כי נאלצה לעזוב את עבודתה נוכח יחסם הרע של הנתבעים ומצבה הרפואי.

לטענתה, במרץ 2015 ערבה להלוואה של שתיים מחברותיה, כאשר אחת אכן לא שילמה והתובעת נאלצה לשלם את ההלוואה. במאי 2015 סיפרה התובעת לנתבעת 2 על ההלוואה ועל הלחץ שזה גורם לה. ביוני 2015 שוב אחת החברות לא שילמה והנושה התקשר לתובעת, אשר קבעה איתו מחוץ לביתה, הוא בית הנתבעים. התובעת עדכנה את הנתבעת 2 ביציאתה זו מהבית, והנתבעת 2, מצידה, כלל לא הביעה התנגדות או מורת רוח מהעניין.

באוגוסט הנתבעים לא שילמו את משכורתה עד לתאריך 17-18 לחודש, ועל כן פנתה אליהם וביקשה את שכרה שכן עליה לפרוע הלוואה של חברה. הנתבעים כעסו, אמרו לה שהיא מסכנת אותם, כי לא הייתה צריכה לתת את כתובתם ואף איימו עליה כי לא תקבל את זכויותיה ותאבד את עבודתה.

התפטרותה התרחשה עקב שבירתה הפיזית ולאחר שהטיול לשוויץ שבר אותה אף יותר - פיזית ונפשית. לאחר שהנתבעים ציינו בפניה כי חצתה קו אדום, ניצלה את ההזדמנות ואמרה כי עדיף לדעתה לסיים את יחסי העבודה ביניהם. הנתבע 1 ביקש ממנה לא להתפטר, אך למחרת הנתבעת 2 ביקשה את מכתב ההתפטרות והתובעת הגישה לה אותו. כמובן, התובעת מכחישה כי פנתה למטפלת החדשה ושומרת לעצמה את הזכות להרחיב בנושא בהמשך.