ס"ע 7752-04-12

בפני בית הדין בקשת הנתבעת 1 להבהרת פסק הדין מיום (להלן: פסק הדין). לטענת הנתבעת 1, נתקבל במשרדיה מכתב התובעת מיום 18/8/15 ובו סכום (122,501.40 ש"ח ) העולה על הסכום בגין רכיב פיטורים ללא שימוע שבכתב התביעה בסעיף 62 בו העומד על 102,699 ₪.

בפני בית הדין תגובת התובעת המתנגדת לבקשת ההבהרה בה נטען כי משסיים בית הדין מלאכתו, אין מקום להבהרה. לטענת התובעת שיעור התשלום צריך להיות כעולה מחישוב סעיף 50 לפסק הדין.

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים להלן החלטתי ונימוקיה, בהתייחס לסעיף 50 לפסק הדין , הסעיף נשוא המחלוקת. לשם בהירות יובא כלשונו:" במקרה זה מצאנו כי אף שמדובר בישיבה- מוסד חינוכי, ולמרות הקושי הכלכלי, יש מקום לפסוק לתובעת 12 חודשי שכר בגין פיטורים ללא שימוע. לעניין זה ה"שכר" שישולם הוא המשכורת האחרונה ששולמה לתובעת בגין חודש עבודה אחרון בפועל, לרבות כלל רכיביה של אותה משכורת." כך גם צויין בסוף פסק הדין בסעיף 200 (א )לפסק הדין .האמור מטה מתייחס לשני הסעיפים.

כלל הוא כי אין בית הדין רשאי לפסוק מעבר למה שנתבע ע"י התובעת ומבלי שנתבקש בכתב התביעה .נפסק בפסיקה כי במקום בו לא נמצא צידוק לחריגה מהכלל לפיו אין בית דין זה פוסק מעבר לנתבע על פי עילה או סכום שלא נטענו או נתבעו ולצדדים לא התאפשר להתייחס אליהם אין להתיר חריגה כזו.( ראו ע"ע 261/08 שבי שומרון אגודה שיתופית להתיישבות נ. רחל סגל ובע"ע 1326/04 עביר שאהין נ. מכללת מאר אליאס. אולם בפס"ד אלו נקבע כי הסעד הכספי שנפסק נגד המערערת לא התבקש כלל בתובענה והינו בבחינת "אולטרה פטיטה" (ULTRA PETITA) על כן בוטלה פסיקת בית הדין אף ששם התובעת קיבלה כפל פיצוי .

כאמור ,בשני מקרים אלה , בוטל פסק דין שהעניק רכיב שלא נכלל כלל בתביעה.

יש לאבחן את התביעה שלפנינו, בה הסעיף והעילות נכללו מפורשות בסעיף 62 בכתב התביעה , וננקב סכום. אולם הסכום בכתב תביעה נמוך ככל הנראה, בחישוב מדוייק , מהסכום שהוא פועל יוצא מהאמירה העקרונית של בית הדין במתווה שנקבע בסעיפים 50 ו- 200(א) לפסק הדין, המתייחסים גם למספר החודשים, וגם לשכר על פיו יש לחשב את הסכום.

לשון סעיף 62 לתביעה הוא כלהלן: