אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> שיליץ נ' חברת קדישא חסידים

שיליץ נ' חברת קדישא חסידים

תאריך פרסום : 04/09/2019 | גרסת הדפסה

ס"ע
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
6842-09-10
09/07/2017
בפני השופטת:
שרה שדיאור

- נגד -
התובע:
שמואל דב שיליץ
עו"ד רפאל שטוב
הנתבעת:
חברה קדישא חסידים ע.ר. 58-0022101
עו"ד יעקב אמסטר
פסק דין
 

 

בפני בית הדין תביעת התובע, שהועסק כמנכ"ל הנתבעת, יחד עם אחר, כנגד חברה קדישא חסידים לתשלום הפרשי שכר עבודה, שכר שלא שולם, פרמיות שלא שולמו, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין הפרת הסכם, דמי הודעת פיטורים מראש ו/או דמי הסתגלות.

בכתב התביעה המתוקן נרשם כי סכום התביעה עומד על סך של 1,656,353 ₪. מסכום זה הסכים התובע להפחתת סך של 267,448 ₪ שלשיטתו הוא חייב לנתבעת.

הנתבעת - חברה קדישא חסידים הגישה תביעה שכנגד על סך של 5,055,670 ₪ וטענה כי התובע מעל בכספי העמותה והפר את החלטות ההנהלה.

בעת כתיבת פסק הדין עמדו לנגד עיננו דברי כבוד השופט שמואל צור בעע (ארצי) 162/05 אגודת הסטודנטים בטכניון עמותה רשומה נ' משה ברמק:

"גוף מאוגד, כגון – עמותה או חברה, אינו פועל בעצמו. הוא מופעל על ידי האורגנים שנקבעו לו ואלה מורכבים מנושאי משרה בשר ודם. נושאי משרה בגוף ציבורי או דו-מהותי אינם פועלים למען עצמם ואין הם רשאים לעשות ככל העולה על רוחם. נושאי משרה בגוף ציבורי או דו-מהותי הם משרתי הציבור ושליחיו. עליהם לפעול בנאמנות עבור ציבור שולחיהם. עליהם לפעול בצניעות, בזהירות, בחרדת קודש, ביושרה אישית ובראש מורכן. יאה להם דברו של שליח הציבור בתפילת יום הכיפורים "הנני העני ממעש..." עליהם לשאול עצמם השכם והערב אם הם ממלאים את תפקידם באמונה, האם לא נטלו לעצמם או לא העניקו לזולתם מעבר למידה והאם לא חטאו ביוהרה או בגאוות הלב. במלים אחרות – האם הם ממלאים את תפקידם באמונה ובמידת האחריות הראויה".

הליך זה אינו הליך פשוט , מדובר בחברה קדישא ומשמעות הדבר לא רק כספי ציבור של החיים אלא כבודם של המתים. ביושבנו בדין, בשומענו את הראיות ובקוראנו את המסמכים, הפרוטוקול וכתבי הטענות חלחלה עברה בנו לשמע ולמראה ההתנהלות כולה.

 

הזכויות בהליך יקבעו על פי נטלי ההוכחה שכן כפי שיפורט בהרחבה מטה, אף לא עדות אחת הייתה עקבית, מהימנה או נאמנה בעינינו. כולן היו מוטות כל אחת להגנה על אינטרסים לגיטימיים ולא לגיטימיים של עצמה. הכל יפורט בהרחבה בכל ראש פרק בהתאמה.

 

העובדות

  1. התובע התנדב בנתבעת בתקופה שבין 1990 ועד 4/97.

  2. מ-4/97 החל התובע לעבוד בנתבעת בשכר.

  3. בין הצדדים נחתם חוזה עבודה ביום 22.10.01 (נספח 1 לכתב ההגנה).

  4. לתובע נמסר מכתב פיטורים נושא תאריך 8.3.10 (נספח 6 לכתב ההגנה).

  5. החל מ-1.3.10 התובע לא קיבל שכר מהנתבעת . עבור חודש פברואר התובע לא קיבל שכר.

  6. בתאריך 23.6.10 בית משפט השלום אסר על התובע את כניסתו למשרדי הנתבעת.

  7. תלושי המשכורת לא שיקפו את סכומי הכסף שהתובע קיבל מהנתבעת.

  8. בחודש 6/08 פנו מנהלי הנתבעת לרו"ח גור, על מנת שיערוך ביקורת כללית על התנהלותה הכספית של הנתבעת. ביום 24.7.08 הגיש רו"ח גור מסמך שכותרתו "הנדון ממצאי ביקורת – דו"ח ביניים" (נספח 1 לתצהיר עדות ראשית מטעם רו"ח גור. להלן: "דו"ח גור"). במסגרת הדו"ח הבהיר רו"ח גור כי מדובר בדו"ח ביניים בלבד וכי ישנם עניינים הדורשים תוספת בירור, אולם רו"ח גור לא נדרש לערוך דו"ח סופי והנתבעת ביקשה להסתפק בממצאים שהוגשו. היות שאף לשיטת רו"ח גור מדובר בדו"ח ביניים בלבד, ומבלי שבדק את כל הדרוש בדיקה, לא ניתן להסתמך על כל האמור בדו"ח זה.

  9. בסעיף ההמלצות בדו"ח נרשם: "מומלץ לפנות למנהלים להשיב לעמותה תוך זמן סביר, את כל הכספים שלקחו ללא אישור ההנהלה כפי הסעיפים שפורטו בממצאי הביקורת". לדעת רו"ח גור התובע נדרש להשיב סכום של 460,858 ₪ והמנכ"ל כהן נדרש להשיב סך של 235,181 ₪. כאמור, סכומים אלו אינם מדויקים ואין לאמצם. אף הרכיבים והסכומים שבכתב התביעה אינם זהים לדו"ח זה.

  10. בעקבות האמור, פנתה הנתבעת למנכ"לים. מסעיף 71 לכתב התביעה שכנגד עולה כי הרב כהן החזיר את הסכום שהתבקש, ולפיכך נשאר בתפקידו כמנכ"ל הנתבעת, חרף התנהלותו.

  11. התובע לא הסכים להשיב את הכספים, הגם שהודה בחוב של 267,448 ₪, ועל כן פוטר.

  12. בעניין זה יצוין כי הנתבעת ביקשה שלא לאמץ את המלצת רו"ח גור לפיה אין לנתבעת צורך בשני מנכ"לים וכי יש להמשיך להעסיק רק מנכ"ל אחד, או לחילופין לקבוע כי המנכ"ל כהן ימשיך לעבוד ב-1/3 משרה והתובע ימשיך לעבוד ב-2/3 משרה, כך שמשכורות המנכ"לים יעמדו על סך של 18,000 ₪ בלבד.

     

    המחלוקת

    1. האם הכספים שהתובע קיבל / לקח מעבר לשכר המוסכם בחוזה העבודה שולמו לתובע באישור הנתבעת כטענתו, או שמא הוציא התובע את הכספים מהנתבעת במרמה כטענת הנתבעת. כפועל יוצא, מה השכר הקובע של התובע לצורך חישוב רכיבי התביעה.

    2. מהם כלל נסיבות פיטוריו של התובע מעבודה, ובכלל זה האם הליך הפיטורים תקין. כפועל יוצא, האם יש להורות על בטלות הפיטורים כטענת התובע ומה הנפקות לכך ביחס לדרישת התובע להמשיך לעבוד.

    3. האם זכאי התובע להפרשי שכר בגין התקופה שמ-6/08 ועד 8/10 כמפורט בכתב התביעה המתוקן (סעיפים 72-75) וככל שכן, באיזה שיעור.

    4. האם זכאי התובע לפרמיה וככל שכן, מכוח מה ובאיזה שיעור.

    5. ככל שייקבע כי הפיטורים של התובע תקפים, האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים וככל שכן, באיזה שיעור.

    6. האם זכאי התובע לפיצויי הלנה או שמא לנתבעת הגנה טובה.

    7. ככל שייקבע כי התובע נטל כספים מהנתבעת שלא כדין, האם עליו להשיב לה את הכספים, וככל שכן, באיזה שיעור.

    8. האם הוציא התובע, כטענת הנתבעת, כספים שלא כדין מהנתבעת, והאם גרם לנתבעת נזקים כספיים בתקופת עבודתו, וככל שכן, האם עליו להשיב לנתבעת ו/או לפצותה כמפורט ברכיבי התביעה שכנגד, וככל שכן, באיזה שיעור.

      9. בתחילה נקבע סעיף נוסף כמוסכמה:

      "התובע מודה כי הוא חייב לנתבעת סך של 267,448", אולם ב"כ התובע התנגד למוסכמה זו.

      לפיכך, יתווסף סעיף זה לפלוגתאות.

       

      הכרעת הדין:

       

      1. בטרם יבדקו התביעה והתביעה שכנגד המונחות לפתחנו, נציין כי עסקינן בעמותה שהיא גוף דו מהותי.

      2. בפסק דין עב (נצ') 1440/06 דורית בן אברהם נ' החברה להגנת הטבע (פורסם בנבו) נפסק כך: "גוף דו מהותי מתאפיין ב"דואליות נורמטיבית", הפורצת מן התחום של המינהל הציבורי אל התחום של המגזר הפרטי, כאשר כללים של המשפט המינהלי עשויים לחול גם על גוף פרטי, שלא הוקם על פי חוק, אין לו סמכויות בחוק ושאין הוא משתייך, להלכה או למעשה, למינהל הציבורי. באשר לשאלה מה דינו של גוף דו מהותי, השיב המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט אלון בע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א 'קהילת ירושלים' נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464 (1992):

        "גוף שאופיו הוא דו-מהותי, כאמור לעיל, יחולו עליו הן כללי המשפט הפרטי והן נורמות המשפט הציבורי. הנורמות והכללים האמורים יופעלו תוך התחשבות באופיו המיוחד של הגוף, ולייחוד זה השפעה הן על העקרונות מתחום המשפט הפרטי והן על הנורמות מתחום המשפט הציבורי" (שם, 492). (דגש שלי ש.ש.)

      3. בעניין נטילת כספים ממעסיק באופן מיוחד ,נפסק במסגרת ת.פ. (ת"א) 56997-05-13 מדינת ישראל נ' צדקה (פורסם בנבו, 15.7.14), על עבירות אלו: "העבירה של גניבה ביד עובד, שהיא העיקרית במסכת זו, חמורה היא במיוחד בין עבירות הרכוש. חומרתה היתרה נובעת מקלות הפגיעה ברכושו של מעסיק, על –ידי עובד המצוי בענייניו ושולט ברכושו או בחלקו, והסיכוי הנמוך-יחסית של גילוי, כששני אלה מחייבים קו ענישתי מרתיע וברור. מלבד הפגיעה בקניינו של המעסיק נלווים למעשים אלו תו מיוחד של מעילה באמון, הפוגעת פי כמה מפגיעתו של זר."(דגש שלי ש.ש.)

      4. בסע"ש (ת"א) 13978-02-16‏ סימה לוי שלום נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ קבע בית הדין:

        "העובדה כי בתקופה בה שימשה כמ"מ יועצת משפטית וכסגנית היועץ המשפטי היו מספר רב של התקשרויות, שנעשו שלא באמצעות מכרז פומבי, חרף הנחיותיה, מבססת לטעמינו את טענת חוסר האמון של מנכ"ל הנתבעת בה בכל הנוגע לביצוע תפקידה כ"שומרת סף", אף ללא קשר לחשדות כנגדה. יפים לעניינו הדברים שנכתבו בסיום מאמרה של ד"ר רינת קיטאי, כמצוטט:

        "מובן כי התנהגות בלתי הולמת של נושא משרה ציבורית שאינה מהווה עבירה פלילית, יכולה להעיד על אי התאמתו לתפקיד ציבורי מסויים. לא כל התנהגות בלתי תקינה מהווה עבירה פלילית. עצם העובדה כי אדם נוקה מחדש במישור הפלילי, בין שלמכתחילה לא הניבה החקירה בעקבותיה כתב אישום ובין לאחר זיכוי במשפטו, אינה יכולה להקנות לו "חסינות" מפני מתן הדין במישור הציבורי על ליקויים שהתגלו – אם התגלו בעבודתו ומפני בחינה של מידת התאמתו לתפקיד. אין סיבה להבחין לעניין סמכות הפגיעה במשרה בין מי שנחשד בפלילים למי שהאשמות כנגדו התמקדו מלכתחילה במישור הציבורי בלבד. כך , ניתן לקבוע כי נושא משרה ציבורית לא נהג בזדון, ולפיכך אינו נושא באחריות פלילית, אך נהג ברשלנות, בזלזול ובחוסר הקפדה" (ההדגשה שלי ש.ש).

      5. מעמדו הבכיר של התובע בעמותה אף הוא יילקח בחשבון, עת הוכח ,כמפורט מטה ,כי נטל לעצמו ולרעייתו טובות הנאה, מכספי העמותה.

      6. נוכח פסיקה זו ובפריזמה שהצגנו נבדוק את ההליך לגופו.

         

        שכרו הקובע של התובע

      7. התובע טען כי שכרו שולם בחציו כפי שמופיע בתלושי השכר, ובחציו התקבל במזומן, ללא תיעוד או דיווח. לטענת התובע התנהלות זו נעשתה בהתאם לסיכום עם המנכ"ל לפניו.

      8. הנתבעת טענה כי שכרו של התובע נקבע בהסכם בכתב עמו וכל הכספים שנלקחו על ידי התובע בפועל במזומן, נלקחו שלא כדין, לא על דעת ההנהלה ולא באישורה.

      9. בהתאם למוסכמות 1-2 שלעיל, בתקופה שבין 1990 ועד 4/97 התובע התנדב בנתבעת, ללא שכר. מ-4/97 החל התובע לעבוד בנתבעת בשכר.

      10. לטענת התובע, שלא נסתרה, מחודש 4/97 עד לחתימת ההסכם עמו בשנת 2001 קיבל שכר של 5,000 ₪ בתלוש שכר ובנוסףשילמה הנתבעת 5,000 ₪ במזומן, ללא דיווח למס הכנסה או למוסד לביטוח לאומי וללא הפרשות לגמל ולפנסיה.

      11. הגם שהנתבעת טענה שמשנת 97' עד 01' התובע קיבל שכר, לא מסרה הנתבעת כל גרסה ביחס לגובה שכרו (כך לדוג' בסעיף 24 לסיכומי הנתבעת) ולא סתרה טענת התובע הן לגבי גובה השכר והן לגבי אופן תשלומו. משכך מתקבלת טענת התובע בעניין זה, ולפיה שכרו עמד על סך של 10,000 ₪, חציו דווח בתלושי השכר, וחציו במזומן ללא דווח. זאת ביחס לתקופה זו .(97-01).

      12. ביום 17.1.01 חתמו התובע והרב חיים יצחק כהן (להלן: "כהן") על מכתב שכותרתו "התפטרות מחברות בוועד" ובו נרשם "אנו מסכימים לבקשתכם בע"פ להמשיך ולנהל את העמותה כמנכ"לים ושתגישו לנו את מלוא העזרה הדרושה, ואנו מבקשים לחתום איתנו חוזה עבודה כדת וכדין באישור האסיפה הכללית של העמותה". הצדדים הבהירו כי התפטרות התובע והרב כהן הייתה בשל הבהרת רשם העמותות לפיה חברי הנהלה בעמותה אינם יכולים לעבוד בה בשכר.

      13. חרף האמור, התובע ציין בסעיף 4 לכתב התביעה המקורי ולכתב התביעה המתוקן, כי ההתפטרות שלו ושל הרב כהן הייתה באופן רשמי בלבד, כאשר בפועל המשיכו התובע והרב כהן לשמש כחברי הנהלה.

      14. גם בדו"ח הביניים שערך רו"ח גור, לבקשת הנהלת העמותה ועל פי המידע שנמסר לו ע"י הנהלת הנתבעת נקבע כי הנתבעת עמותה: "המנוהלת ע"י ועד של 7 חברים אשר 5 מתוכם מכהנים כחברי ועד בהתנדבות מלאה שלא על מנת לקבל פרס, ו-2 שהם המנכ"לים הרב שמואל שיליץ והרב חיים יצחק כהן, בשכר". רו"ח גור אישר זאת אף בעדותו בבית הדין (עמ' 56 שו' 2).

      15. בתאריך 22.10.01 חתמו התובע והנתבעת על הסכם עבודה. בהתאם לסעיף 7 להסכם נקבע כי שכרו של התובע יעמוד על סך של 12,000 ₪ ברוטו. עוד נקבע כי התובע יהיה זכאי לתשלום משכורת 13 בחג הסוכות ולמשכורת 14 בחג פסח, וזאת בגובה של משכורת חודשית (ס' 7.3 להסכם).

      16. לטענת התובע, סכומים אלו שנרשמו בחוזה מהווים רק 50% מהשכר שהוסכם וכי מעבר לסכומים אלו המשיכה הנתבעת לשלם שכר במזומן בגובה של 50% נוספים, ללא תלוש וללא דיווח כך שלמעשה, במועד חתימת ההסכם שכרו עמד על סך של 24,000 ₪ בחודש, כאשר בסוכות קיבל עוד 24000 ש"ח סה"כ שכר של 48,000 ₪ לחודש בו חל סוכות וכך גם בפסח .

      17. התובע לא תמך טענה זו בכל ראיה, בכתב או בעל פה, הגם שהתבקש להציג ראיה לכך:

        "ש. תראה לבית הדין איפה יש החלטה חתומה איזה שהיא, שבה כטענתך בניגוד למה שכתוב בכל המקומות זה רק חצי. תראה את ההחלטה.

        ת. אין החלטה כזו בכתב" (עמ' 14 שו' 1-3, ההדגשה שלי ש.ש.).

      18. התובע בקש לבסס טענתו על סיכום בעל פה עם המנכ"ל הקודם. התובע לא מסר מתי נערך אותו סיכום והאם היה זה בשנת 2001 או קודם לכן, והאם החוזה משנת 2001 מבטל הסכמות קודמות, אם לאו. מכל מקום, המנכ"ל נפטר עובר להליך כך שלא ניתן היה לאמת או לשלול טענה זו.

      19. התובע עשה לפני ואחרי ההסכם את אותה העבודה, נותר בהנהלה והיה מנכ"ל יחד עם כהן. על כן, בטענה לפיה שכרו של התובע עלה באופן חד וחריג משכר של 10,000 ₪ בחודש עד 2001 ,לשכר של 24,000 ₪ בחודש מיידית, וזאת מבלי שחל כל שינוי בתפקידו, בהיקף המשרה או כל שינוי אחר, אינה מתקבלת על הדעת, בפרט נוכח העובדה שאינה מתיישבת עם ההסכם בכתב.

      20. בעת עריכת ההסכם ביקשה הנתבעת להסדיר את כלל העניינים הנוגעים להעסקת התובע, לרבות שכרו, והעמידה את שכרו על סך של 12,000 ₪ לחודש, ואם יילקחו בחשבון משכורת 13 ו-14, אזי מדובר ב- 14,000 ₪ לחודש. שכר זה התעדכן בהתאם להסכם העבודה ולפרוטוקולים של ישיבות ההנהלה, כפי שיפורט בהמשך. אין כל אסמכתא למשכורת בשיעור 24,000 ₪, שמחציתה במזומן וללא דיווח.

      21. הנתבעת הגישה בעניין זה את הסכם ההעסקה. התובע לא הגיש כל ראיה אחרת, בכתב או בעל פה ומשכך יש להעדיף את גרסת הנתבעת.

      22. הוכח כי שכרו של התובע הוא בהתאם להסכם בכתב עם הנתבעת ולתלושי השכר שניתנו לתובע. התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפיו להראות עילה עניינית לכפל תשלום או מקור נורמטיבי לכפל תשלום וטענות התובע בעניין זה נדחות.

         

        העלאת שכר וזיוף פרוטוקולים

      23. עוד טענה הנתבעת בעניין שכרו של התובע, כי התובע זייף פעמיים פרוטוקולים של ישיבות הנהלה ובכך גרם להעלאת שכרו, מעבר למה שנקבע על ידי הנהלת הנתבעת.

      24. בפעם הראשונה מדובר בפרוטוקול מישיבת יום 21.12.03. בפרוטוקול שהוגש נרשם בסעיף 4: "עדכון משכורות עובדים התקיים דיון על עבודתם המסורה והנאמנה של המנכלים והעובדים ביום ובלילה והוחלט להוסיף 13 למשכורות המנכלים והעובדים נתן תורן ויצחק פלקוביץ ועשרה אחוזים לר' א"ג".

      25. לטענת הנתבעת ההחלטה הייתה להעלות את השכר ב-10% בלבד והמילה "13" שונתה על ידי התובע.

      26. מהעדויות ומטענות הנתבעת עולה כי בישיבות ההנהלה נערכו פרוטוקולים ידניים שלא נחתמו מיד. מר נתן מסר בעדותו כי משנת 1997 הוא היה מקליד את הפרוטוקולים. לאחר מכן יו"ר ההנהלה, והוא בלבד, היה חותם על הפרוטוקול.

      27. הרב שפירא מסר בעדותו כי לא קרא את הפרוטוקולים שהובאו לחתימתו ולא ווידא שמדובר בפרוטוקולים זהים לאלו שנערכו בזמן אמת.

      28. התנהלות זו, במנהל לא תקין, וללא בקרה, מהווה פתח לטענות לזיופים ולזיופים בפועל.

      29. הנתבעת לא המציאה את הפרוטוקול המקורי לטענתה כראיה.

      30. כמו כן, הנתבעת לא הוכיחה כנדרש כי התובע הוא שזייף את הפרוטוקול:

      31. מר נתן מסר בעדותו:

        "ש. מפנה לסעיף 43 לתצהירך. אתה אומר שב12/12/03 [צריך להיות 21/12/03 ש.ש.] הייתה ישיבת הנהלה ואז העלו ב-13%.

        ת. ב-10%.

        ש. אתה זה שרשמת 13%.

        ת. אני הקלדתי כן.

        ש. אתה הזייפן.

        ת. מי שזייף זה מי שרשם על הפרוטוקול 13% במקום 10.

        ש. יש לך את הכיתוב של ה-13% בכתב יד.

        ת. לא. אין לי.

        ש. נכון שכהן עשה את זה.

        ת. נכון." (דגש שלי ש.ש.)

      32. מהאמור עולה כי מר נתן ידע שהרב כהן הוא ששינה את הפרוטוקול וכי הפרוטוקול אינו משקף את החלטת ההנהלה. לא כטענת הנתבעת שהתובע הוא שזייף.

      33. חרף האמור, מר נתן לא פנה לאיש על מנת לבדוק את הנתונים ולברר מה הייתה החלטת ההנהלה. כאמור, הגם שבפרוטוקול נרשמה העלאה של 13% לגבי 4 עובדים: התובע, הרב כהן, מר פלקוביץ ומר נתן, הטענות הופנו אך ורק כלפי התובע, ומבלי שיתר העובדים התבקשו להחזיר את השכר העודף ששולם, על פי טענת הנתבעת. מר כהן התבקש להשיב סכום חלקי, בהקשר אחר.

      34. ביחס לפרוטוקול השני מדובר בפרוטוקול מישיבת יום 17.6.07 ובו נרשם בסעיף 4: "שונות התקיים דיון ללא נוכחות המנכ"לים אודות העלאת משכורתם החודשית הואיל וזה מספר שנים לא הועלתה משכורתם והובא הערכה למסירותם ותרומתם לעבודת הקודש בחברא קדישא והוחלט להוסיף לכל אחד סך של 2,900 ₪ למשכורת הברוטו של הר"ר חיים כהן והר"ר שמואל דב שיליץ". (דגש שלי ש.ש.)

      35. הנתבעת טענה כי סעיף זה הוסף על ידי התובע ואינו משקף החלטת הנהלה שכן בישיבה זו לא התקיים כל דיון בנוגע לשכר המנכ"לים.

      36. כאמור, גם הפרוטוקול המקורי שנרשם בכתב יד בישיבה זו לא הוגש. מכל מקום, משלא מדובר בפרוטוקול חתום, לא ניתן להסתמך עליו. הדיון נעשה על פי הכתוב ללא נוכחות המנכ"לים כלל.

      37. הנתבעת לא הביאה כל ראיה לטענותיה ולא סתרה את תוכן הפרוטוקול החתום שהוגש ואת נסיבות רישומו.

      38. גם לו הייתה הנתבעת מוכיחה את טענת הזיוף, לא הוכח שהתובע הוא שזייף את הפרוטוקול. התובע אינו בעל האינטרס היחיד, שכן העלאת השכר נוגעת גם לרב כהן, שכנטען על ידי מר נתן הוא ששינה את הפרוטוקול מישיבת יום 21.12.03.

      39. בעניין זה העיד הרב פריזנד:

        "ש. מי הדפיס את הפרוט' הזה?

        ת. לא זוכר. אתה מסבך אותי".

        אני לא זוכר אני כבר בגיל די מבוגר. אני כבר בן 84. לא זוכר על מה חתמתי.

        ד. או כהן או תורן כתבו את הפרוטוקול.

        ת. כהן היה כותב.

        ש. אז אם כך, אם יש זייפן זה כהן.

        ת. יכול להיות שכהן כתב גם בשביל שיליץ וגם בשביל עצמו. אני מתאר ששיליץ ידע על זה" (עמ' 136 שו' 13-20).

      40. הגם שהרב פריזנד מעיד שהרב כהן היה כותב והוא שזייף, הנתבעת ייחסה את הזיוף לתובע. בנוסף, הרב פריזנד מייחס לתובע ידיעה, הגם שכעולה מהפרוטוקול התובע לא נכח בישיבת הנהלה ספציפית זו בעניין העלאת שכרו ומשכך לא הוכח שידע על הזיוף.

      41. בעניין זה יצויין כי מר נתן מסר בעדותו שבאותה עת התובע שהה בסקנדינביה, כך שאין ספק שלא נכח בישיבה! (עמ' 146 שו' 5-6). ובהעדרו זה לא בהכרח ידע.

      42. בנסיבות אלה, טענות הנתבעת לפיהן התובע זייף את שני הפרוטוקולים הנוגעים להעלאת שכרו – נדחות.

      43. למרות שהנתבעת טענה שהעלאות השכר לא אושרו כדין, בפועל השכר הועלה , ומר פלקוביץ מנהל החשבונות לא קיבל הוראה להפחית את השכר: "לא. לא אמרו לי להפחית. לא קיבלתי הוראה להפחית" (עמ' 84 שו' 10-11).

      44. בנסיבות אלה, הנתבעת הסכימה בפועל בהתאם לפרוטוקולים, בדיעבד להעלאת השכר, גם אם לא כמקובל וכנדרש ובניגוד למנהל תקין. מכל מקום לא הוכח מה שהנתבעת מייחסת לתובע בנוגע לפרוטוקולים אלו.

      45. הנתבעת טענה כי מנכ"ל ישר היה צריך לדווח ששכרו הועלה בפועל מעבר להחלטת ההנהלה, ואולם התובע לא נכח בישיבת ההנהלה, בפרוטוקול רשמו העלאות השכר בהתאם להעלאות שבוצעו בפועל, הוכח כי לא התובע זייף את הפרוטוקולים ומשכך אין לתלות בעניין זה את האשם בתובע.

      46. טענות הנתבעת בעניין העלאות שכר וזיוף הפרוטוקולים הללו נדחות.

         

        האם התובע נטל כספים במרמה

      47. הנתבעת טענה כי התובע נטל כספים במרמה. לצורך בחינת טענה ופלוגתא זו שנקבעה בין הצדדים יש לעיין בהגדרת המושג "מרמה", כפי שנקבע בדין.

      48. בסעיף 414 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 נקבע:

        "מרמה" - טענת עובדה בעניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת; ו"לרמות" - להביא אדם במרמה לידי מעשה או מחדל;

      49. אם כן, נבחן האם התובע נטל לידיו כספים מתוך ידיעה שאינם מגיעים לו או שלא האמין שמגיעים לו מהנתבעת והביא אחרים למעשה או מחדל כתוצאה.

      50. לשם בחינת סוגיה זו, יש לסקור את אופן התנהלות הנתבעת בכללותה.

      51. הנתבעת הנה עמותה רשומה ובעבר כיהנו בה 7 חברי הנהלה: יו"ר הועד המנהל, הרב אביעזר שפירא (להלן: "הרב שפירא") הרב זאב דב סלונים (להלן: "הרב סלונים"), הרב ברוך פריזנד (להלן: "הרב פריזנד"), הרב יוסקוביץ, הרב גדליה משה גולדמן (להלן: "הרב גולדמן") הרב כהן והתובע.

      52. כאמור לעיל משנת 1997 התובע וכהן הועסקו כמנכ"לים של הנתבעת. ביום 17.1.01 הגישו התפטרותם כחברי הנהלה, לאחר שנודע להם שחל איסור על חברי ההנהלה לקבל שכר.

      53. ביחס לאופן קבלת השכר שלא דווח מסר התובע בעדותו:

        "ש. כדי לחדד את הנושא של קבלת, נבהיר את הטכניקה, קבלת תלוש משכורת.

        ת. קיבלתי.

        ש. לצידו קיבלת צ'ק או העברה בנקאית לחשבונך.

        ת. לצד תלוש המשכורת קיבלתי מזומנים.

        ש. תלוש המשכורת מה שכתוב בתלוש קבלת צ'ק. 

        ת. כן.

        ש. את כל הסכומים האלה שקיבלת אתה המנכל הורית למר נתן לכתוב צ'ק בסכום שאתה הורית לו, הוא פדה את הצ'ק, זה לא היה לפקודת שיליץ. לפקודת מי היה הצ'ק של הכסף השחור.

        ת. תשאל את נתן. הוא יודע על מי הצ'ק. אני לא נתתי שום הוראות.

        ש. נתן פעל על פי מה?

        ת. הוא קיבל הוראות מחברי ההנהלה. הוא פעל כל חודש בחודשו, לא כל חודש הוא קיבל הוראה חדשה, הוא קיבל הוראה שלי מגיע משכורת מהנטו כל חודש עוד משכורת. מהנטו שקיבלתי. אני לא הייתי היחיד, היו עוד כאלה שקבלו משכורת.

        ש. חודש בחודשו נתן קיבל ממך את הסכום שהוא צריך להביא לך מזומן.

        ת. כן. היה בדיוק הפוך, נתן נתן לי הוראה בקשה כמה סכום אני צריך להעביר לחשבון או לפרוט דולרים כדי לתת את הכסף השחור לכל הנוגעים בדבר. הוא הגיש לי חשבון כל חודש, על דף נייר משובץ, נייר גדול. נתן העלים את זה. חיפשתי את זה ונתן העלים את זה. היות והגזבר נתן לנתן הרבה סמכויות הוא היה גזבר זוטא, אני לא נתתי כסף לא הבאתי כסף, אני לא נגעתי בכספים בכלל. לא עסקתי בזה.

        ש. חוץ מהמזומן שקיבלת.

        ת. אני לא לקחתי. אני קיבלתי את הכספים במזומן. 

        ש. את הצ'קים יכול היה לפדות נתן בעצמו בלי חתימה שלך.

        ת. הצ'קים שכתב נתן היו מעורבים עם עוד צ'קים שאנשים קבלו מקופת צדקה" (עמ 14 שו' 18 עד עמ' 15 שו' 9). (דגש שלי ש.ש.)

      54. בל נשכח שהתובע היה מנכ"ל משנת 2001 ואף לפני זה היה מנהל ושנים רבות בהנהלה. העדות כי התובע כי "לא נתתי שום הוראות" אינה עולה בקנה אחד עם עדויות נוספות ועם המעמד החזק שהיה לו בחברה קדישא.

      55. מר נתן תורן הועסק בנתבעת כפקיד.

      56. מר נתן העיד בעניין אופן תשלום שכרו של התובע. נוכח חשיבות עדותו, נביא את הדברים במלואם:

        "ש. אחת הטענות כלפי שיליץ זה שכר קבוע חודשי שקבל מתחת לשולחן.

        ת. זה הצגה של התובע אך טענת הנתבעת שזה נטילת כספים שלא בידיעת המעביד קרי גניבה.

        ש. יכול לומר שהגנב זה אתה כי אתה הבאת לו כל חודש את הכסף הזה.

        ת. הגנב זה מי שמקבל את הכסף. 

        ש. אתה לקחת כסף של החברה כל חודש, הכסף היה אצלך על מנת לגנוב אותו מהקופה ולתת לשיליץ.

        ת .זה להיכנס למינוח, מי נקרא גנב, הגנב זה מי ששלשל את הכסף לכיסו.

        ש. את הכסף מידי חודש אתה לוקח מקופת החברה קדישא.

        ת .לא. יש צ'קים שחותמים עליהם שלושה חברי הנהלה, החותם האחרון הוא מר שיליץ ואת הצ'קים האלה העברתי בתוך המשרד לאדם שעובד החברה הוא המיר את הצ'ק היו חתומים עליהם חברי הנהלה לכסף מזומן, בשלבים המאוחרים יותר נדרשתי להמיר את הצ'קים לכסף מזומן ולהביאו לשיליץ מדי חודש בחודשו.

        ש. דיווחת למנהל החשבונות על הפעולה החודשית הזאת.

        ת לא.

        ש. אתה את הסכומים המדויקים שהעלו אותם כתביעה מול שיליץ מי גילה את הסכומים האלה.

        ת. אני גיליתי לחברי הנהלה.

        ש. לגבי כמה שנים רטרו' אתה העברת להם אינפורמציה

        ת מאוג' 97' עד יולי 2008, 12 שנים.

        ש. מה שאמרתי שאתה חיפשת את שיליץ. כל חודש כתבת לעצמך פתק כמה כסף אתה מעביר לו, מהכסף שאף אחד לא יודע ממנו, ואתה עושה רישומים סודיים בינך לבין עצמך. 

        ת. זה שקר מה שאמרת.

        ש. איך אתה יודע 11 שנה רטרו' כמה כסף קבל כל חודש

        ת הייתה שיטה ואני יכולתי לשחזר את כל הסכומים לפי השיטה.

        ת. לפי איזה שיטה.

        ת. שיטה שבחודש אוג' 97' שיליץ נגש אלי ובקש ממני להכין לו, אז זה לא היה מזומן אלא צ'קים בסכום זהה למשכורת שלו בתלוש.

        ש. לסכום של הנטו או הברוטו?

        ת. בהתחלה זה היה הסכום נטו. לאחר מכן התווסף לזה סכום של הפרשה לביטוח מנהלים.

        ש. כאשר במהלך כל השנים אתה מעביר לשיליץ את הסכומים הללו, מה אתה חושב בינך לבין עצמך.

        ת. לי נאמר משיליץ שזה היה לפי החלטת הנהלה, כך רשמתי בדיווח חודשי שאני מכין, היה שורה שם הייתי רושם לפי החלטת הנהלה, רשמתי את הסכום שנדרשתי להכין על ידי מר שיליץ.

        ש. מאחר ואתה כתבת את זה בדיווח, התשלום היה פומבי וחשוף. 

        ת. לא. היה דף דפים אלה שמרתי מתחת למקלדת שלי כדי שלא יהיו חשופים, לא זוכר בקביעות, אבל אני זוכר שהרב שיליץ לקח חבילת דפים כאלה כדי שלא ישארו במשרד.

        ש. מתי לקח.

        ת. שנים. הרבה שנים.

        ש. כל השנים כשאמרת שהוא אמר שהייתה החלטת הנהלה חשבת שאתה מקיים החלטת הנהלה, בזה שאתה עושה פרוצ' למרות שאתה עושה זאת, למרות שאתה אומר שאתה מחביא את הניירות מתחת למכשיר, חשבת שאתה מבצע החלטת הנהלה שזה שכרו של שיליץ 

        ת. אני במשך השנים לא הבנתי ולא חשבתי שמר שיליץ משקר לי. 

        ש. אתה מוכן לסכם, עד לרגע הפיטורים חשבת שהכל כשר וישר ואין בעיה עם זה.

        ת אתאר את הדברים, במקום בתור צילום מצב בשנת 2008 או כל מצב אחר, היה תהליך, אני נכנסתי לעבוד בחברה קדישא בגיל מאד צעיר, באתי מעולם אחר, נכנסתי למקום שהיה לי כבוד כלפי אנשים שהיו נוכחים במקום, לא העליתי על דעתי שהדבר הזה שמרמים אותי. במשך השנים לקח לי הרבה שנים לחשוב שהדברים אחרת. זה לקראת 2008, לא יודע לומר כמה זמן קודם, חודשים שנה או שנתיים, לא חושב מעבר למושגים אלה, שהתבהרה לי התמונה האמיתית" (עמ' 139 שו' 11 עד עמ' 140 שו' 23, דגש שלי ש.ש).

      57. עדותו של נתן הותירה רושם קשה. הוא ידע על חוסר התקינות, אולם שיתף פעולה עם השיטה. מעדותו עלו סתירות ותמיהות רבות. ההסבר שנתן להתנהלותו היה שנכנס צעיר וזוטר ורכש כבוד רב לתובע ולשאר. אין בהסבר זה די להצדיק את ההתנהלות.

      58. כך לדוגמא, מר נתן טען כי המיר צ'קים למזומן ומסר את הכסף לתובע, משום שנאמר לו כי מדובר בהחלטת הנהלה, וכך אף רשם בדיווחים. בין אם מדובר בהחלטת הנהלה ובין אם לאו, למר נתן היה ברור או לכל הפחות צריך היה להיות ברור כי מדובר בתשלומים שאינם מדווחים לרשויות בכלל ולרשויות המס בפרט. הוכח שרישומיו נעשו על דפים שהוצנעו ולא נחשפו להנהלה מצביעה כי היה בליבו החשד לפחות שהתשלום לתובע מדי חודש במזומן ובנוסף לתלוש הוא תשלום לא תקין ומשום כך המהלך אסור.

      59. זאת ועוד, כאשר מר נתן נשאל אם ערך רישום של הכספים שאינם מדווחים השיב "זה שקר"!! וזאת בניגוד לאמור לעיל לפיו רשם בדיווחים "לפי החלטת הנהלה".

      60. כאשר נשאל אם הדיווחים היו גלויים שלל זאת מכל וכול וטען כי הסתיר את המסמכים על מנת שלא יתגלו. מר נתן לא נתן כל הסבר להסתרת המסמכים, אם כנה טענתו לפיה סבר שמדובר בהליך תקין.

      61. מר נתן טען כי רק לקראת שנת 2008 הבין שמדובר בהליך שנעשה שלא כדין, אולם טען כי כבר לפני שנים התובע לקח ממנו את הדפים על מנת שלא יישארו במשרד. האין מדובר בהתנהלות שהייתה צריכה לעורר במר נתן חשד כי מדובר בהליך שאינו תקין?

      62. בסתירה לכל האמור בדבר עריכת רישומים על דפים בזמן אמת, מר נתן טען כי לא נערכו כל רישומים וכי יכול כיום לשחזר את הכספים שהועברו לתובע ולא דווחו, כיוון שמדובר בסכומים זהים לאלו שנרשמו בתלושי השכר, וכי מדובר ב"שיטה".

      63. בנוסף, טען בעדותו כי העביר צ'קים "לעובד אחר במשרד" שלא הזכיר את שמו ותפקידו והוא זה שפרט את הכספים ב"צ'יינג'", וזאת על מנת להרחיק עצמו מן המעשים.

      64. כאשר הבין מר נתן כי תשובותיו אינן מספקות טען כי הגיע לנתבעת בגיל מאוד צעיר ורכש כבוד לעובדי הנתבעת, וגם בכך ניסה להרחיק עצמו ולהפחית מחומרת המעשים.

      65. אולם, אין להתעלם מכך שהתובע היה בעל עמדה, המוציא והמביא והמנכ"ל של הנתבעת , ואילו מר נתן היה זוטר. ביחסי היררכיה אלה גם אם חש מר נתן שהדברים אינם כשרים חזר וציין שלא חשב שהתובע ירמה אותו. בהקשר זה יצוין כי לא ניתן להתעלם מכך שמעמדו של התובע אצל הנתבעת היה חזק, ומהעדויות עלה כי העובדים, ואף חברי ההנהלה חששו מפניו.

      66. בדיון ביום 29.10.14 הורחק בנו של התובע מאולם בית הדין ומהמסדרון, לאחר שפנה לרב שפירא במסדרון בית הדין, בטרם עדותו ולדברי הרב שפירא דיבר אליו בצורה חריפה ואמר לו כי יישב בכלא בגין מעשיו. הבן אישר שאמר לרב שפירא שישב בכלא. הרב שפירא היה נסער ונראה היה כי חושש מהתובע ומבנו.

      67. נוכח כל האמור לעיל, העדויות של התובע ושל מר נתן היו בלתי מהימנות כל אחת מטעמיה. על כן יש לפעול על פי נטלי ההוכחה.

      68. לתובע הייתה גישה חופשית לכספי הנתבעת ויכול היה לעשות בהם כרצונו. כך גם הייתה לו זכות לחתום על שיקים. כאלה שמר נתן העביר בעצמו או באמצעות אחר ל"ציינג'". בכך נעסוק בהמשך.

      69. מעבר לתשלום שכר נוסף בשיעור 100% משכרו, נטל התובע כספים נוספים במזומן וכפי שתיאר רו"ח גור התובע: "נהג בכספי הח"ק "כאדם העושה בתוך שלו", כאילו היו אלו כספיו הפרטיים".

      70. רו"ח גור תאר כי התובע היה "מוטרד" מכך שההפרשות לפיצויים ולפנסיה נעשות רק מהשכר המדווח, ולא מהכספים שקיבל בשחור (עדות רו"ח גור עמ' 62 שו' 1-5), אולם אין להסיק מכך שחשב שהתשלום המזומן חוקי. כל שניתן להסיק הוא שהיה חפץ שניכוי ההפרשות יעשה גם עבור חלק זה. חרף זאת, לא העביר החלטה כתובה בהנהלה שתכשיר את התשלומים במזומן באופן שידווחו לרשויות, והרי הוא היה המנכ"ל.

      71. התובע טען להגנתו כי נתן הוראה לשתף את רו"ח גור (עמ' 56 שו' 13), ולא הסתיר ממנו דבר, זאת נוכח ההתנהלות הכללית של העמותה שנהגה לשלם תשלומים ב"שחור", במזומן וללא תיעוד נאות. לטענתו ניתן להניח שהוא לא חשש מהדברים שיתגלו על ידי רו"ח גור. לגרסתו מצופה היה שאם התובע סבר שהוא היחיד שהתנהל במרמה, יחשוש ולא ישתף פעולה עם רו"ח גור. אין לקבל טענה זו.

      72. הוכח כי ה"נורמות" בעמותה היו כלפי רובם ככולם ברישום ב"שחור" וללא דיווח. על כן, אי אפשר ללמוד מהתנהגות התובע שלא חשש מגור, על תקינות מעשיו אלא על הקלקול הגדול והגורף ששרר בעמותה שהוא היה המנכ"ל שלה למעלה מ-10 שנים ולא עשה דבר להבאת ההתנהלות להתנהלות תקינה.

      73. על כן, אין לקבל טענתו כי התשלום הנוסף במזומן היה חלק משכרו. לעניין זה מזומן זה כולל הסבת שיקים או פירעונם אצל חלפן כספים. זה היינו הך. הכסף המזומן הנוסף שנטל לכיסו לא היה שכר, לא היה על פי הסכם ואינו מהווה שכר לצורך חישוב זכויותיו.

      74. על חשיבות הניהול הכספי בעמותות כתב המלומד דוד א' פרנקל בספרו דיני עמותות בישראל (2000) 159 – 166):

        "אחת הסיבות שהביאו לחקיקת חוק העמותות... הייתה חוסר האפשרות לפקח על הנעשה בתוך התאגיד, לרבות פיקוח על ניהולו הכספי. מכיוון שרוב העמותות מתבססות על תרומות ותמיכות בנוסף לדמי חבר, נודעת חשיבות מיוחדת לפיקוח על מצבן הכספי ודרך ניהולן. לשם כך קובע חוק העמותות כי כל עמותה חייבת לנהל פנקסי חשבונות שישקפו בשלמות ובנאמנות על עסקאותיה ומצבה הכספי. כדי לא להשאיר לעמותה או לחברי הועד שלה שיקול דעת לגבי הפרטים שיש להכניסם בפנקסי העמותה, כדי שישקפו בנאמנות את מצבה, קובע החוק את הפרטים שחובה לכללם בפנקסי החשבונות של העמותה...

        על החשיבות הרבה שהחוק מייחס לניהול תקין של פנקסי החשבונות והגשת הדו"ח הכספי לרשם העמותות, ניתן ללמוד מהוראות החוק לפיהן אי ניהול פנקסי חשבונות וכן אי הגשת דו"ח כספי לרשם העמותות הן עבירות של אחריות קפידה, הן של העמותה והן של כל אדם שהיה אחראי להפרת החובה...

        על הועד לצרף הודעה לדו"ח הכספי ובה יינתן פירוט מלא ומדויק של כל התשלומים ששילמה העמותה או שהתחייבה לשלם בשנה שלגביה מוגש הדוח הכספי, לכל אחד מחמשת מקבלי השכר הגבוה ביותר בעמותה, לרבות פרטים בענין תנאי פרישה... הוא [החוק] גם אינו משתמש במונח 'משכורת' או 'שכר עבודה'. מכאן שהכוונה היא גם לכל מי שמקבל מה שחוק העמותות רואה כ'שכר'...תשלום 'שכר' לחברי הועד, לחברי ועדת הביקורת, לגוף המבקר או לרואה החשבון שעמותה חייבת למנותו בהתאם להוראות חוק העמותות, אינו הופך את מקבליו לעובדי העמותה. באופן זה אכן ניתן יהיה לדעת מתוך הדו"ח הכספי על מי מוציאה העמותה כספים". (דגש שלי ש.ש.)

      75. בסעיף 22 ב לחוק העונשין, תשל"ז-1977 נקבע חריג ביחס לעבירות מסוג אחריות קפידה:

        "לא יישא אדם באחריות לפי סעיף זה אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה; הטוען טענה כאמור - עליו הראיה....".

      76. מהאמור עולה כי אין די בכך שהתובע נהג ללא מחשבה פלילית או רשלנות, אלא עליו להוכיח שעשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה. התובע לא הרים את הנטל בעניין זה שכן אף לגרסתו ביקש להפסיק את התנהלות הנתבעת רק לאחר שנים רבות שבהן ידע על ההתנהלות האסורה, ועד אז לא עשה דבר על מנת למנוע זאת.

      77. מעבר לכך, התובע לא הרים את נטל ההוכחה כי כוונת הנתבעת הייתה לשלם לתובע שכר כפול, ואף קבענו כי השכר שהוסכם הנו השכר שנרשם בהסכם בלבד. הוכח כי התובע ניסה להצניעו תוך העלמת ה"דפים" של מר נתן. נוכח האמור, התובע נטל כספים ביודעו שאינם מגיעים לו, ומשכך מתקיים התנאי הראשון בחוק בדבר נטילת כספים במרמה.

      78. אולם, הנתבעת לא הוכיחה כי לא הייתה ידיעה על הכספים שהועברו לתובע יהא טיבם אשר יהא. מעדות מר נתן עולה שהייתה ידיעה ואף רישום סמוי יותר או סמוי פחות כפי שהעיד. הוכח כי התובע נטל את הכספים שנתן העביר אליו. אך לא הוכח על סמך מה מר נתן מסר לתובע את התשלום בשחור. לגרסת נתן התובע הורה לו לעשות כן, אך נתן לא דיווח להנהלה. משכך לא הוכח התנאי המצטבר השני הנדרש של "מרמה" ע"י התובע דהיינו " ו"לרמות" - להביא אדם במרמה לידי מעשה או מחדל; לא הייתה גניבת דעת באותה עת שהכספים נלקחו על ידו לכיסו. גם מהטעם שההנהלה חתמה ונתנה לו שיקים פתוחים לשימוש על פי שיקוליו ללא בקרה, גם מהטעם שנתן ידע או חשד שהדברים אינם כדין וגם כי הנורמה הכללית הייתה כזו.

      79. הגם שדו"ח הביניים מתייחס לעלויות השכר של המנכ"לים, אין בדו"ח זה כל אמירה לגבי השכר הכפול או החלק שאינו מדווח ששולם לתובע. רו"ח גור מסר בעדותו כי התובע נתן הסבר לשכר הכפול: "ת. בפגישה האחרונה הוא נתן הסברים אחרי שהדוח ביניים היה בגדול מוכן. ש. לו לא היה הדוח מוכן היית מדפיס עוד חצי עמוד. ת. הטעון שלו היה שכל מה שהוא בנה על סמך זה שהמנכל שהלך לעולמו אמר לו שהוא מקבל חצי רשמי וחצי לא רשמי". מהאמור עולה כי בטרם הגשת הדו"ח, רו"ח גור ידע על התשלום שאינו מדווח, ובחר שלא להכניס נושא זה לדו"ח, הגם שמדובר ברכיב הגבוה ביותר ומשכך צריך היה להיות המשמעותי ביותר. רו"ח גור מתייחס בדו"ח לשכר התובע וקובע כי מדובר בסך של 21,328 ₪, היינו מתייחס לשכר המדווח בתלושי השכר בלבד.

      80. בעדותו לא השיב רו"ח גור לשאלה אם חברי ההנהלה ידעו על "שכרו" הכפול של התובע, אם לאו, וזאת בניגוד לגילויים אחרים, שלגביהם רשם כי הופתעו, כך למשל ביחס להפרשות לחברת הביטוח "נתגלו חריגות חמורות בגביית כספים ... ע"י חברת הביטוח שלא היו ידועות ל-5 חברי ההנהלה" (עמ' 2 לדו"ח); השלמת הפרשות לפיצויים "הדבר נודע בתדהמה לחברי ההנהלה" (עמ' 3); הלוואות "הדבר נודע להנהלה רק במהלך הביקורת" (ע"מ 4) וכו'. מכאן ניתן להסיק כי חברי ההנהלה ידעו על התשלומים שנטל שאינם מדווחים.

      81. עדותו של רו"ח גור הייתה ישרה וניכר היה כי נקלע שלא בטובתו למחלוקת לא לו. הוא הבין את עומק הבעייתיות ואי החוקיות והתפלא שלא נדרש להמשיך לחקור פרט לדו"ח הביניים שהגיש.

      82. יודגש ומאליו מובן כי בין אם חברי ההנהלה ידעו ובין אם לאו, התובע צריך היה לסרב לקבל כסף מעבר לשכר שהופיע בהסכם או בתלוש. חובה היה על התובע כמנהל כללי של העמותה וגם כאזרח שומר חוק, לדאוג לדיווח מלא לרשויות המס וביטוח לאומי על הכספים הנוספים ששולמו לו, בפרט נוכח טענתו שמדובר היה בשכר. כל זאת לא נעשה על ידו, לא כמנכ"ל ולא כ"עובד". משכך אין לו להלין אלא על עצמו.

      83. גרסת התובע לפיה "כולם ידעו" לא נסתרה. זאת אף נוכח התנהלות הנתבעת ביחס ליתר עובדיה, כפי שיפורט להלן.

      84. הנתבעת הרימה את הנטל ביחס לטענת ה"מרמה" בתנאי הראשון שבחוק . הוכח כי התובע פעל בדרך זו או אחרת לקבלת התשלום, מבלי לנהל רישום, בצ'קים שנפרעו עבורו בציינג' ובאופנים שאינם תקינים על פי חוק העמותות או על פי כל כללי מנהל תקין אפילו בתאגיד פרטי, מה שאין כן עת מדובר בחברה קדישא. לא למותר לציין, כי התובע אף פעל כלפי רשויות המס בדרך של העלמה ומבחינה זו מדובר בהעלמה מכוונת של תשלומים על כל המשתמע.

      85. אין ספק שהתובע לא פעל על פי האמור בחוק ובספרו של המלומד פרנקל שהובאו לעיל. "וכן אי הגשת דו"ח כספי לרשם העמותות הן עבירות של אחריות קפידה, הן של העמותה והן של כל אדם שהיה אחראי להפרת החובה...

        על הועד לצרף הודעה לדו"ח הכספי ובה יינתן פירוט מלא ומדויק של כל התשלומים ששילמה העמותה או שהתחייבה לשלם בשנה שלגביה מוגש הדוח הכספי". אחריות הקפידה היא על התובע. הוא היה שותף מלא והשותף הראשי ובעל העמדה והכוח, לאי דיווח במודע ל"חצי השני" של התשלומים שקיבל לכיסו במזומן או בדרכי סליקה עקלקלות.

      86. גם מטעמים אלה טענת התובע לפיה מדובר בתשלום נוסף שהוא חלק משכרו, נדחית.

         

        נורמות ההתנהלות של הנתבעת- תשלום שכר "בשחור" ליתר העובדים

      87. מכלל הראיות עולה כי כל עובדי הנתבעת, ואף חלק מחברי ההנהלה, שלא היו רשאים לקבל כלל שכר, קיבלו שכר ב"שחור".

      88. כך עולה מעדות מר נתן:

        "ש. אתה ידעת שאתה עובד במקום עבודה שחלק מהליכים הכספיים שבו הם בלתי חוקיים בעליל.

        ת. ברור.  כן.

        ש. לא רק שידעת, גם לעצמך לקחת כספים שחורים.

        ת. מעט מאוד" (עמ' 140 שו' 24-27).

      89. עוד מסר מר נתן בעדותו:

        "ת. בשנתיים הראשונים למעט הרב שיליץ והרב כהן אני ומר פלקוביץ מנהל החשבונות, כל העובדים קיבלו כסף שלא באמצעות תלוש שכר" (עמ' 141 שו' 25-26).

      90. מר פלקוביץ, מי שהיה מנהל החשבונות של הנתבעת וחשב השכר בתקופה הרלוונטית אישר אף הוא שהוא, מר נתן ועובדים נוספים קיבלו משכורות 13 ו 14 בשחור (עמ' 82 שו' 16-18) וזאת הגם שתשלום משכורות 13 ו-14 עוגן בחלק מהסכמי העבודה.

      91. הרב שפירא מסר בעדותו: "היתה התנהלות שחורה" (עמ' 124 שו' 12).

      92. הרב פריזנד העיד בעניין זה:

        "ש. למה עד 2011 לא דיווחת שאתה שכיר.

        ת. כל המשרד כך פעלו. הסדר היה שכל אחד שצריך לקבל כסף מאז שהייתי עם תלוש הייתי צריך לעמוד כעני בפתח לקבל את השכר שלי באישורו של שיליץ ולנתן. שיליץ היה צריך לתת אישור ואחר כך הלכתי לנתן והוא נתן לי את הכסף במזומן...

        ש. הפרוצ' הזאת לאורך כמה שנים התנהלה.

        ת. אתה שואל שאלות... אני לא זוכר תאריכים. זה מהתחלה עד הסוף היה כסף שחור וככה זה הלך.

        ש. כמה שנים זה היה ככה. שנה, שנתיים, עשר שנים... כמה?

        ת. זה התחיל מאז שהנהלה הוקמה. עד שגילינו את כל הסודות ואז הכל התחיל להיות רשמי בלי שום בעיות.

        ש. אתה כחבר הנהלה אומר שכל השנים קבלת את הכסף בשחור מנתן לפי הוראה של שיליץ.

        ת. נכון. הוא רשם ונתן הוראה כמה כסף לתת והוא נתן. 

        ש. הסכום שקיבלת היה לפי שרירות לב של התובע, או שהיה סכומים מוסכמים.

        ת. היה מוסכם מראש כמה על כל לוויה.

        ש. ידעת כל הזמן.

        ת. לא ידענו שזה שחור. כל התנהלות המשרד עד שגילינו את הסודות היה שחור" (עמ' 131 שו' 22 עד עמד 132 שו' 5). (דגש שלי ש.ש.)

      93. חמורים הדברים עד מאד.

      94. בטרם נתייחס לעדויות, כחוט השני עולה כי מר שיליץ התובע ידע היטב על המתרחש עם כולם והוא נתן את ההנחיות למר נתן כיצד לפעול. בעניין זה עדויות העדים היו קוהרנטיות, איש כלשונו, ותומכות בגרסת מר נתן שפעל על פי הנחיות שיליץ ולא על דעת עצמו כפי שניסה שיליץ לייחס לו.

      95. הרב פריזנד מתאר את אופן קבלת השכר, במזומן וללא תלוש שכר, ומכאן שללא תשלום או דיווח למוסד לביטוח לאומי ולמס הכנסה.

      96. באותה תקופה היה הרב פריזנד חבר הנהלה. כאמור לעיל, התובע והרב כהן התפטרו מהנהלת העמותה כיוון שהובהר להם שכחברי הנהלה אינם רשאים לקבל שכר. ככל הנראה מסיבה זו הרב פריזנד לא קיבל שכר באמצעות תלוש שכר כדין.

      97. נוכח תפקידו כאמור, ונוכח העובדה שלא רשאי היה לקבל שכר, לא ניתן לקבל טענתו לפיה לא ידע שמדובר בכסף שחור.

      98. מר פלקוביץ נשאל מה היה שכרו של פריזנד, והוא סרב להשיב באומרו: "לא חייב לענות זה פגיעה בצנעת הפרט" (עמ' 75 שו' 1).

      99. בהמשך אישר מר פלקוביץ כי לא הוציא תלוש שכר לפריזנד, אלא לנכדו, למרות שלפי עדות פלקביץ, הנכד לא עבד אצל הנתבעת כלל.

      100. הרב פריזנד אשר שבני משפחתו (ברבים!) קיבלו תלוש שכר למרות שלא עבדו כלל בנתבעת (עמ' 129 שו' 8-19) העיד:

        "ש. האם נכון שיש בני משפחה שלך שקבלו תלוש שכר למרות שלא עבדו בחברה.

        ת. נכון...

        ש. מה הקשר שלך ל...

        ת. חתני. ... זה הנכד שלי. מה זה משנה אם זה נכד או מישהו אחר ממחנה יהודה

        ...

        ש. הכסף הזה בפועל לאן הועבר? שבתלושים. 9,000 שקל לחודש. לאן הלך?

        ת. חלק הלך אליהם קצת. לנכד שלי. ולחתן שלי. הם פדו את הצ'קים ונתנו לי חלק מזה, וחלק נשאר אצלם". (דגש שלי ש.ש.)

      101. הרב שפירא נשאל מדוע הרב פריזנד לא נכלל ברשימת מקבלי השכר הגבוה בעמותה, הגם ששכרו היה בראש מקבלי השכר, והשיב: "פריזנד היה ראש הדגל. הדגלים לא מקבלים משכורת. אלא מענקים. הוא קיבל מענקים" (עמ' 120 שו' 21). ("ראש דגל"- תפקיד במלאכת הקבורה)

      102. הרב שפירא לא מסר איך קיבלו את המענקים, והאם סכומים אלו נרשמו, אך טען שרק כאשר התובע עזב את העמותה התחילו "לעשות את זה רשמי" (עמ' 120 שו' 3) ולא הכחיש שמר נתן תורן פרט בציינג את הכסף ונתן לפריזנד ב"שחור".

      103. בסתירה לאמור, בהמשך מסר הרב שפירא כי הרב פריזנד קיבל משכורת, כראש הדגל:

        "ש. כשאתם העברתם מטלות לרו"ח ישראל גור שיכנס לתמונה, כותב גור שאמרתם לו כל חברי ההנהלה עובדים בהתנדבות וידעתם שפריזנד מקבל משכורת מלאה.

        ת. הוא היה ראש הדגל וקיבל את זה כראש הדגל, חברי הנהלה לא קבלו משכורת. הוא נסע ללוויות כמו כל חברי הדגל, הוא היה אחראי עליהם" (עמ' 123 שו' 26-29).

      104. היינו הרב שפירא אישר כי הרב פריזנד קיבל משכורת, אך טען שלא כחבר הנהלה, אלא כ"ראש הדגל" (תפקיד במלאכת הקבורה). בהמשך הדברים שוב שינה וטען "פריזנד קבל משכורת בתור ראש דגל, שינינו את המהלך, זה לא מענקים, משכורת עם צ'קים, הכל השתנה והוא בתוכן. עד אז הוא היה חבר דגל. לא בתור חבר הנהלה. לא יודע כמה קבל" (עמ' 124 שו' 103).

      105. זו הנורמה שרווחה בניהול העמותה כלפי רוב המעורבים בעמותה ובכך צודק התובע שלא היה היחיד שנטל כספים ללא רישום או ברישום פיקטיבי.

      106. כפי שצוין לעיל, חבר הנהלה אינו רשאי לקבל שכר, בין אם כמנכ"ל ובין אם כראש הדגל. מכל מקום הרב שפירא אשר בעדותו כי גם הרב פריזנד קיבל שכר בשחור:

        "ש. לכן אתה גם חשבת שפריזנד מקבל משכורת נמוכה ולא כדאי להתייחס בדיווחים לרשם העמותות.

        ת. מאז ששינינו את זה למשכורת ברורה שיודעים על לבן, היה שחור אחרי זה נהיה לבן. עכשיו יודעים מה כתוב על הצ'ק (עמ' 124 שו' 17-20). (דגש שלי ש.ש.)

         

        אי תשלום זכויות קוגנטיות

      107. לפי עדות מר פלקוביץ גם את הזכויות הקוגנטיות כגון פנסיה שלמו באופן לא תקין. כך למשל למר א"ג (מטעמי צנעת הפרט לא נחשוף שמו) שעבד אצל נתבעת כנהג ויצא לפנסיה בשנת 2012, משלמים את הפנסיה כ"עובד, בעבודות מזדמנות" ללא תלוש. "חלק זה פנסיה, כיוון שזה היה סכום גבוה, הוא מקבל את זה כפנסיה, הפנסיה מסתיימת ב 2014, בגלל שהיה גבוה פיזרנו לו את זה" (עמ' 74 שו' 29-30) (דגש שלי ש.ש.)

      108. רו"ח גור מסר שמר א"ג אמר לו שכופים עליו לקבל שכר במזומן, והדבר למורת רוחו (עמ' 62 שו' 1-5). אולם את זכויותיו לפנסיה עבור עבודת שנים רבות,לא הבטיחו כלל.

      109. הרב שפירא מסר בעניין זה "נתנו לו הכל אח"כ בצורה ישרה ורשמית ואח"כ הוא קיבל פיצויים על הרשמיות הזו. לפי מה שהיה מגיע לו באמת (עמ' 117 שו' 10-11).

      110. התובע מסר: "הייתה בעיה עם ..., לא היו לו הפרשות פיצויים לא היה לו שום תיק, סוכם שמה שאני חייב יעבור להפרשות פיצויים ל..." אולם אין על כך החלטה בכתב (עמ' 29 שו' 24-25)(דגש שלי ש.ש.). חרף האמור, התובע טען בהמשך דבריו כי משיחתו עם א"ג עולה כי קיבל את כספו אך לתובע נראה כי לא שולמו לו מלוא הזכויות (שו' 28). התובע לא החזיר את הכספים שנמצא כי חייב ושהיו אמורים לכסות את הפנסיה של א"ג. הכיצד מתיישבים הדברים? אינם מתיישבים.

      111. היטיב לתאר את התנהלות הנתבעת רו"ח גור, אשר התבקש לערוך דו"ח על התנהלות הנתבעת:

        "ראיתי דברים מורכבים ומסובכים ולא פשוטים" (עמ' 53 שו' 30).

        "עוצמת הבעיות שנקלעתי אליהן היא עצומה (עמ' 54 שו' 3).

        "התחלתי לבדוק גם כן את נושא מכבסת הכספים" (עמ' 54 שורה 10). הגדרתו קולעת להתרחשויות ועם זאת מצערת עד מאד.

      112. רו"ח גור הסביר: "מדי חודש יש כמות של צ'קים נכתבת על שמות אנשים שונים, והצ'קים האלה פורטים אותם בחוץ וכך מגיע להנהלה כל חודש כסף מזומן שהוא משמש אותם למשכורת נוספת לשיליץ וגם לחלק מהמשכורת של כהן וגם מממן את המשכורות הנוספות 13,14 (עמ' 62 שו' 28-30).(דגש שלי ש.ש.) אוזניים תצילנה.

      113. הנה כי כן הוכח כי כל התנהלות העמותה הייתה לקויה באופן שהתובע שעמד בראשה כמנהל כללי יחד עם אחר, נתנו להתרחשות זו בעמותה להתרחש מדי חודש בחודשו ונהנו מהכספים ואין פוצה פה.

      114. התובע אינו יכול לרחוץ בניקיון כפיו רק בגלל שהנגע פשה בכל. שכן כאמור לעיל, החובה לדאוג לניהול תקין של פנקסי החשבונות של העמותה חלה גם על התובע כמנכ"ל העמותה, באופן אישי.

         

        "חברי הדגל"

      115. מי שהתעסקו בפועל בקבורה נקראו בפי חברי הנהלת הנתבעת "חברי הדגל".

      116. מר פלקוביץ העיד כי קבוצת עובדים זו לא קיבלה תלושי שכר עד שנת 2007:

        "ש. קראת אנשי הדגל, הכוונה לאנשי השטח שמשתתפים בהלוויות.

        ת. כן...

        ש. זה אנשים שמחוץ למשרד, עד בערך 2007 כולם עבדו בלי תלוש שכר. כולם. כל אנשי החוץ של המשרד, עובדים ללא תלוש שכר.

        ת. יתכן וכן, בתקופה ההיא שעבדו בלי תלוש שכר זה היה בהתאם להנחיה של שיליץ.

        ש. למה ייתכן? או כן או לו.

        ת. נכון (עמ' 81 שו' 11-19). (דגש שלי ש.ש.)

      117. מר פלקוביץ מסר בעדותו כי כל אנשי הדגל", כעשרה עובדים, לא קיבלו תלושי שכר עד 2007!! (עמ' 81 שו' 15-19, 28)

      118. הרב פריזנד מסר בעדותו:

        "ש. נכון שבני משפחה שלך קבלו תלוש משכורת ולא עבדו בפועל. תאמר את השמות.

        ת. אז מר שיליץ בקש להביא שמות מכל חברי הדגל, חברי אלה שמתעסקים עם הקבורה, כולם הביאו שמות אחרים, ואני הייתי ביניהם. אקרא את השמות. לא שאלתי אותו למה צריך את השמות.

        ...

        כל חברי הדגל הביאו שמות אחרים, לא את השמות של אלה שעבדו, זה היה בפקודת שיליץ" (עמ' 131 שו' 2-12). (דגש שלי ש.ש.)

      119. מר פלקוביץ והרב פריזנד מבקשים להטיל את האחריות בעניין זה על התובע בלבד. הוכח כי התובע היה שותף למהלכים וזו אף הגנתו כי כולם פעלו כך, אולם מר פלקוביץ כמנהל החשבונות של הנתבעת והרב פריזנד כחבר הנהלה, יכלו, לכל הפחות, לברר מדוע הדברים נעשים באופן זה, לבדוק משפטית תקינות בקשותיו של שיליץ ולא לשתף פעולה. זאת לא עשו. משברור כי מדובר בהתנהלות אסורה ולכל הפחות מעלה חשד כי מדובר בהתנהלות אסורה, אשר באופן ישיר או עקיף רבים הפיקו ממנה תועלת.

      120. בניגוד לעדויות מר פלקוביץ והרב פריזנד, טען הרב שפירא כי ה"דגלים" אינם עובדים של הנתבעת וקיבלו מענקים ולא שכר וזאת בהתאם למספר ההלוויות שביצעו (עמ' 118 שו' 4).

      121. העובדה שהשכר שולם בהתאם למספר ההלוויות אינה משפיעה על היותם של חברי הדגל עובדי הנתבעת, כפי שאף עולה מיתר העדויות, ובעיקר עדותו של פלקוביץ, כמנהל החשבונות וחשב השכר.

      122. מכל מקום, בין אם חברי הדגל נחשבו עובדי הנתבעת ובין אם לאו, התשלומים עבורם צריכים היו להיות מדווחים. כך או אחרת, ועל פניו, משהשכר נקבע בהתאם למספר הקבורות.

      123. לא הוכח די בפנינו כדי להתייחס למעמדם אולם הוכח כי התשלום להם, לרבות לחלק מהעדים בהליך, נעשה באופן לא תקין.

         

        הנפקת תלושי שכר באופן פיקטיבי

      124. הרב שפירא אישר שחתם על צ'קים לאנשים שלא קיימים ואמר: "אני מבקש להראות לבית הדין את הרשימה ששיליץ עשה, והכניס אנשים שלא עבדו אף פעם. חברי הנהלה בשום אופן לא יכולים לדעת מזה. כי כל פעם חסר איזה עובד בקבורה, אז לא יודעים, אי אפשר לעקוב אחרי זה" (עמ' 119 שו' 3-6). (דגש שלי ש.ש.)

      125. לא ניתן לקבל טענה זו. מדובר ביו"ר הנהלת העמותה, שחתם על תשלומי שכר לעובדים. נוכח תפקידו צריך היה לדעת מי הם העובדים ועבור מה שולם שכר. אם לא ידע היה עליו לשאול ולברר. לא מדובר בגוף בעל מאות עובדים. כעולה מהעדויות מדובר בכ-10 אנשים בלבד ומשדובר בתשלום שכר חודשי, ניתן היה לעקוב אחר תשלומים אלו.

      126. זאת ועוד, מעיון בישיבת הנהלה מיום א' תמוז תשס"ז (17.6.07) הוגש כנספח ג/7 לתצהיר התובע עולה כי קבלה לעבודה של חברי דגל חדשים אושרה בישיבת הנהלה (סעיף 3 לפרוטוקול). נוכח האמור, חברי ההנהלה צריכים ויכולים היו לדעת את שמות העובדים, ולא ניתן לקבל את הטענה כי לא ידעו שמקבלי השכר אינם עובדי הנתבעת.

      127. מר פלקוביץ אישר בעדותו שבשנת 2008 הוציא 4 תלושי שכר לאנשים שלא קיימים (עמ' 84 שו' 24-32). מר פלקוביץ בקש להפיל את האחריות על התובע, אולם כמנהל החשבונות של הנתבעת, היה עליו לכל הפחות להתריע בעניין זה. בין אם למי מחברי ההנהלה, למנכ"ל השני, הרב כהן או לרוה"ח של העמותה. ואולם, מר פלקוביץ לא עשה דבר.

      128. כאמור לעיל, הנתבעת הוציאה תלושי שכר לנכדו ולחתנו של פריזנד, הגם שלא עבדו כלל אצל הנתבעת.

      129. הוכחה נורמת התנהגות של הוצאת תלושים פיקטיביים שכללה את כל הנוגעים בעמותה למגדול ועד קטן לרבות התובע.

         

        אי סדרים בחלוקת כספים

      130. מהעדויות והראיות עולה כי הנתבעת סייעה לנזקקים באופנים שונים:

        • הנתבעת חילקה כספים לסיוע למשפחות עבור "הכנסת כלה". בעניין זה לא נקבעו כל קריטריונים הן לעצם הקבלה והן לסכום הסיוע, אלא נקבע שיש להציג את ההזמנה לחתונה. הא ותו לא.

        • מהחלטת ההנהלה מיום 21.12.03 עולה כי חברי ההנהלה נעתרו לבקשת רב מסוים והחליטו על מתן תמיכה חודשית לאלמנה בסך של 1,000 דולר לחודש עד לנישואי כל ילדיה.

        • מענקים לחברי הנהלה: הרב שפירא מסר בעדותו כי קיבל פעמיים סך של 3000 ₪, לפי החלטת ההנהלה שכל מי שמחתן ילד זכאי למענק בסכום זה (עמ' 116 שו' 12-13).

        • בנוסף, חברי הנהלה קיבלו מענקים לחג עד 5,000 ₪, בתקופה של נישואי ילדים. הרב שפירא מסר שקיבל מענק זה פעמיים או שלוש. לטענתו, חברי ההנהלה היו זכאים לתשלום עבור הישיבות שבהן השתתפו, אולם בפועל לא קיבלו על כך שכר, ולכן היו רשאים לחלק מענקים אלו (עמ' 117 שו' 24-29).

          הרב שפירא לא פרט מהו גובה התשלום עבור השתתפות בישיבה והאם סכומים אלו תואמים את הסכומים שקיבלו בפועל. למעשה אין כל קשר בין שני התשלומים שהוזכרו. אין לקבל טענה זו שאינה ממן העניין.

        • לפני ראש השנה ולפני פסח כל אחד מחברי ההנהלה קיבל סכום של עשרות אלפי שקלים (ובסך הכל מאות אלפי שקלים), על מנת שאותו חבר הנהלה יחלק בהתאם לרשימות שהגישו חברי ההנהלה והמנכ"לים. מעדות הרב שפירא עולה כי רבים מהשמות שנרשמו על ידו היו קרובי משפחתו. גם הרב סלונים אישר בעדותו שלא נאמר לו שהדבר אסור ומשכך העביר כספים לבן משפחתו, אולם משהובהר לו שהדבר אסור, לא ימשיך לפעול כאמור. כך גם מעדותו של הרב פריזנד: "נתתי רשימה של בני המשפחה. זה היה רשמי, הוא נתן צ'קים וחשבו שמותר לתת" (עמ' 138 שו' 6).

      131. יש לציין כי מעדותו של הרב סלונים עלה כי מדובר בבעל הסמכות ההלכתית בנתבעת, הרב

        סלונים לא היה מצוי באופן ניהול העמותה, ניכרה תמימותו הרבה והתרשמנו כי ניהול ההליך

        גרם לרב לעגמת נפש רבה.

      132. אולם הנתבעת טענה כי מעבר לרשימות שאושרו על ידי ההנהלה, התובע חילק כספים נוספים

        ללא אישור. מר נתן הגיש רשימות שערך ובהן סיכום של הכספים שלטענתו חילק התובע,

        ללא אישור ההנהלה. מר נתן הבהיר כי לא ברר עם חברי ההנהלה אם אשרו לתובע להוציא

        כספים אלו (עמ' 149 שו' 33).

      133. התובע אישר בעדותו כי מלבד הכספים שאושרו בישיבת ההנהלה, ההנהלה השאירה לאישור

        המנכ"לים חלק מהבקשות, ללא צורך באישור ההנהלה (עמ' 28 שו') 29-32) וכי מעבר לכספים שהוקצו לכל אחד מחברי ההנהלה והמנכלים, הוקצו לצורך העניין סכומים נוספים שחולקו אף הם ללא כל קריטריונים (עמ' 35 שו' 1-7). בעדותו זו אישר התובע כי היה שותף מלא לחלוקת כספים במאות אלפי שקלים, גם אם על דעת ההנהלה, ללא כל קריטריונים. כמנהל כללי לא דאג לקביעת קריטריונים אלו ואף לא לרישום ותיעוד מדוייק או בכלל של הכספים.

      134. אין להפחית בחשיבות הסיוע לנזקקים, אולם יש לקבוע קריטריונים ברורים .זאת לא נעשה כלל. לכאורה לא יעלה על הדעת שכל אחד מחברי ההנהלה או עובדי הנתבעת, יוכל לעשות בכספי העמותה כרצונו, לחלקם לקרובי משפחתו או אחרים, בין אם התקבלה החלטת הנהלה בעניין ובין אם לאו. בפועל כך עולה מהעדויות, דהיינו, ההנהלה אישרה את הרשימות, שכללו את קרובי המשפחה שלהם, כפי שהוגשו וללא כל דיון או בירור. משכך אין משמעות או תוקף לגיטימי לאישור הרשימות על ידי ההנהלה.

      135. בפועל, אף אין כל ראיה לכך שהכספים הועברו אכן לנזקקים, ולא סתם למקורבי ההנהלה של הנתבעת. טענת התובע לפיה בנו של היו"ר הרב שפירא, המכהן כסגן ראש עיריית בני ברק נהנה אף הוא מכספים אלה לא נסתרה (עמ' 138 שו' 7-13).

      136. למעלה מזה אף טען הרב פריזנט: "כל מה שלקחתי זה רחוק ממה שמגיע לי, הפעמיים שלקחתי לחג" (עמ' 76 שו' 20-21).

      137. נוכח כל האמור לעיל, טענת הנתבעת לפיה התובע חילק כספים מעבר לסכום שהוקצה לו אמנם מתקבלת, זאת אף בהתאם לגרסתו שלו כאמור.

      138. יש לזקוף זאת לחובת חברי ההנהלה האחרים, מנהל החשבונות וגורמים אחרים בעמותה. יצוין כי חברי הנהלה מסרו שנטלו כספים לעצמם ולבני משפחתם, טענת התובע הייתה כי העביר כספים לנזקקים אך לא הוכיח זאת. הוכח כי החלוקה הייתה ללא קריטריונים, ללא אסמכתאות על נזקקות, ללא כל בקרה ותיעוד ודי בכך להופכה לפסולה.

      139. אולם כמנהל כללי יש לזקוף זאת לחובתו יותר מאחרים, ולא פחות מהם, שכן הוכח שתובע היה חלק בלתי נפרד מחלוקת כספים זו על כל המשתמע. הוא לא מילא את תפקידו כמנהל כללי ולא פעל בנורמות המצופות ממנו בכלל ועל פי החוק.

         

        מחיר חלקת קבר

      140. הנתבעת טענה כי מחיר חלקת קבר נקבע בהתאם למחירוני הנתבעת (סעיף 17 לסיכומיה) אולם לא הגישה מחירונים אלו.

      141. מר נתן מסר בעדותו:

        "ת. להנהלה הייתה רשות לקבוע כל סכום שתראה לנכון. למנכלים הגבילו בשלב מסוים את ההנחה שאפשר לתת ללא ישיבת הנהלה לעשרה אחוז.

        ...

        ת. היו מכירות שמר שיליץ הורה לי לא להכניס אותם לדיון בהנהלה.

        ש. ידעת שזה מעשה בלתי כשר.

        ת. הבנתי שיש לו עניין לא להכניס את זה לישיבת הנהלה.

        ש. בנספח 22, לתצהירך שאתה צרפת, רואים מחירון 18,000 דולר, החליטו 2,500 דולר. למנהלים היה שיקול דעת לתת גם הנחות דרסטיות ושיליץ לא היה חריג, כשנתן הנחה.

        ת. להנהלה כגוף משקף את היות כל חברי ההנהלה הייתה סמכות לקבוע איזה סכום שהיא רואה לנכון. למנהל בודד לא הייתה סמכות לתת הנחה כזאת. אלא רק בישיבת הנהלה" (עמ' 153 שו' 29 עד עמ' 154 שו' 17).

      142. רו"ח גור מסר בעדותו:

        "ש. נספח 3 צרפת, מחירון, כתוב מה המחירון ומה ההחלטות. מפנה לרביעי מחירון 6,000 החלטה של ההנהלה 4,800 , אחר כך כתוב 20,000 דולר ומכרו ב 12,000 דולר. כלומר ההנהלה לא ראתה את עצמה קשורה למחירונים. הם עשו ישיבות לפי ראות עיניהם. למה זה יורד מ 20,000 ל 12,000.

        ת לא נכנסתי לזה. צרפתי אותו בגלל נושא תמיכות לחגים. ההנהלה לפניי לא היו מחירים קבעו לכל איש מחו"ל לפי מה שאפשר להוציא ממנו והם באו לעשות סדר וקבעו מחירים" (עמ' 66 שו' 10-14). (דגש שלי ש.ש.)

      143. לצערו הרב של בית הדין, הנוהג לגבי החיים נהג גם כלפי המתים. הוכח כי לא היו מחירים

        אחידים ולא נקבעו קריטריונים ברורים לעלות קבר ולמחיר שנגבה בגינו. אמירת רו"ח גור

        לפיה באו לעשות סדר וקבעו מחירים לא עוגנה בראיות. כך גם לא עוגנה הטענה לפיה

        המחירים השונים נקבעו בהתאם למיקום הקבר.

      144. הנתבעת לא הגישה מחירון הכולל קריטריונים לקביעת מחיר קבר.

      145. מנספח 3 לדו"ח רו"ח גור (ישיבת הנהלה מיום 12.9.00) עולה כי בחלקה י"ג ישנם קברים

        שעלותם 5,000 דולר וישנם קברים שעלותם 7,000 דולר. אין הנמקה לשוני.

      146. מנספח 9 לדו"ח רו"ח גור עולה כי בחלקה ל"ד עלות קבר נעה בין 9,600 ₪ לבין 6,500 דולר.

        בחלקה כ"א מחיר קבר נע בין 12,000 ₪ לבין 5,000 דולר. לא ניתן כל הסבר לפערים בין המחירים השונים ולכך שחלק מהמחירים נקבעו בש"ח וחלק בדולרים.

      147. אף התובע היה שותף להתנהלות זו, כעולה מעדותו ביחס לקברים שרכש בעצמו:

        "ש. האם נכון שעל פי החלטת ההנהלה רכשת את חלקות הקבר האלה בסכום של 5000 דולר לחלקה.

        ת. לא.

        ש. מציג לך מסמך.

        ת. יש עוד מסמך שהיה עוד הנחה.

        ש. מציג עוד מסמך של 3600 ₪

        ב"כ התובע: אלה מסמכים חדשים שלא הופיעו בגילוי.

        ש. האם בשלב ראשון קיבלת מחיר של 5000 דולר לכל חלקה, ובסופו של דבר קיבלת הנחה נוספת כתוב בכתב יד, 3600 דולר כל אחת.

        ת. זה נכון.

        ...

        ש. אני אומר לך שלא שילמת אגורה למרות שיש החלטה לשלם.

        ת. נכון. לא שילמתי.

        ש. האם נכון שבאותו זמן שההחלטה אישרה לך לרכוש את החלקות , אלה היו שוות 15,000 דולר לאחרים

        ת. לא.

        ש. אני אומר לך שהחלקות האלה שווים היה 15,000 דולר כל חלקה

        ת. לא נכון.

        ב"כ הנתבעת: אני מציג לך פרוטוקולים של מכירות קברים בדיוני הנהלה כאשר לחלקה האחת קבעו מחיר של 15,000 דולר בחלקת הפסגה ואילו להוריך שילמת 3600 דולר כל אחת.

        ב"כ התובע: אכן בפרוטוקול יש שתי חלקות בפסגה האחת ב 15,000 דולר וזו של מרשי אשר נמכרה ב 3600 דולר אולם זה תלוי במיקום בתוך החלקה ואין להקיש מכך . כמו כן מדובר בעמוד אחד מתוך פרוט' של החלטות הנהלה כך שהפער במחירים לא מצביע על משהו ספציפי נוכח העדר מידע לגבי המיקום בתוך חלקת "הפסגה". זה מכירה לחו"ל באמצעות מתווך. זה אחד בשם מילר שמוכר באמצעות כהן . זה אופי אחר לגמרי של דבר.

        המשך:

        ש. מתוך הפרוט' של ההנהלה שבאותו יום למישהו מאשרים אחוזות קבר בפסגה ב 15000 דולר ולך מאשרים 3600 דולר.

        ת. הכל נכון טוב ויפה היה בחברת קדישא מקובל שהיה יהודי שהתנדב היה מגיע פעם בחודש וחצי, פעם בחודשיים והבן שלו נפטר, והבן שלו רצה להיות קבור ליד אביו, וההנהלה עשו ישיבה והחליטו לא לגבות ממנו אגורה אחת. זה נקנה ב 1995. הייתי אז בהתנדבות – 7 שנים התנדבות.

        ש. במסגרת ההתנדבות זו טובת הנאה שקיבלתי

        ת. נתנו הנחה. יש כל מיני מחירים. זה לא בדיוק 15,000, אין רשימת קריטריונים להנחה" (עמ' 25 שו' 5 עד עמ' 26 שו' 5)(דגש שלי ש.ש.).

        ואידך זיל גמור.

         

        אי גביית תשלומים שהוסכמו בגין קבורה

      148. הנתבעת טענה כי התובע לא פעל לגביית כספים שהוסכמו עבור קברים או שגבה כספים ולא העבירם לקופת הנתבעת.

      149. בדו"ח רו"ח גור נרשם בעניין זה: "נתבקשתי לערוך בדיקה יסודית, על סדרי מכירת חלקות קבוצה ותשלומיהם, אך נושא זה טרם נבדק ע"י ביסודיות, ממה שבדקתי עולה כי קיים מחדל חמור ביותר בטיפול ובמעקב אחר גביית חובות כספיים בהיקף של מאות אלפי דולר (ואולי למעלה ממיליון דולר), שטרם נגבו ואשר אף אחד מהמנכ"לים לא טיפל בזה מאומה והדבר מצריך טיפול מיידי תוך מעקב תמידי". (דגש שלי ש.ש.)

      150. כאמור לעיל, התובע עצמו רכש שני קברים, במחיר הנחה של 3,600 דולר לכל אחד, אולם לא שילם עבור הקברים כלל.

      151. כך לדוג' בעדות רו"ח גור:

        " ש. אתה אומר שמצאת חובות של מאות אלפי דולרים. למעלה ממליון דולר. שטרם נגבו.

        ת. ציינתי בטבלאות. לא נכנסתי לביקורת עמוקה.

        ש. אתה לא יודע על אילו שנים אנו מדברים.

        ת .לא.

        ש. אתה לא יודע אם לפי ההסכמים הגיע מועד הפירעון. לא ראית ניירת.

        ת. יש טבלאות של אנשים שנמכרו להם חלקות והיו צריכים לשלם את התמורה והכסף לא הגיע.

        ש. אין לך ידיעה אם היו צריכים לפרוע את הדברים הללו.

        ת. אין לי בקורת. זה לא נושא שנכנסתי אליו. ראיתי טבלאות של חובות של אנשים שמכרו להם חלקות קבורה בחיים וטרם שלמו על החלקה. לא נכנסתי לביקורת על מועדי תשלומים, אם יש מקרים , עומק הפיגורים שישנם.

        ש. מה שכן ידעת שהממונה על הגבייה זה כהן ולא שיליץ.

        ת. לא אמרתי את זה. 

        ש. מי היה ממונה על גביית חובות הנתבעת.

        ת. לא יודע אם הייתה הגדרת תפקיד, אני מניח שזה התחלק בין שיליץ לנתן אני לא יודע איך הייתה החלוקה (עמ' 65 שו' 18-32). (דגש שלי ש.ש.)

      152. הרב שפירא לא הכחיש בעדותו כי מכירת הקברים וגביית התשלומים בגינם, לא היו באחריותו הבלעדית של התובע:

        "ש. כל מכירות החלקות בחו"ל היה בתחום של יצחק כהן ולא של התובע.

        ת התובע היה מביא בני אדם, 

        ש. מי טפל במכירות של גביית הכסף מחו"ל.

        ת. זה היה עם המנהל, הוא הביא את האנשים, קבעו סכומים ביחד עם המנהל החליטו החלטות" (עמ' 130 שו' 28-31). (דגש שלי ש.ש.)

      153. הנתבעת ביקשה להסתמך על רשימות שלא הוכח מתי נערכו ולא הוכח כי הכספים אכן לא נגבו או לא הועברו.

      154. זאת ועוד, מהראיות עלה כי התנהלות הנתבעת בעניין זה הייתה חריגה וחמורה:

        "ש. נספח 5 מביאים רשימה של דו"ח בנוגע לחלקות קבר שאתם טוענים כנגד התובע על גבייה, על זה התקיימו ישיבות ביניכם לבין התובע על נושא הגביה.

        ת. ישבנו ודיברנו איך יכול להיות כמה מיליוני שקל שלא באים לידי ביטוי בגבייה.

        ש. יש או אין פרוט' של הדיונים האלה.

        ת. ישבו ודנו ואמרו שחייבים לגבות את הכספים. על הפרט הזה אני לא זוכר אם יש או אין פרוט' (עמ' 130 שו' 23-27). (דגש שלי ש.ש.)

      155. כאמור, אין המדובר ב"פרט" בעל משמעות שולית, אלא בטענות ביחס למיליוני שקלים. ההנהלה העדיפה שלא להיכנס לעובי הקורה כיצד התובע והמנהל הנוסף התנהלו. ההנהלה העלימה עין למרות שהיו דיונים בעניין ולא העלתה את הדברים על הכתב.

      156. יודגש כי רו"ח גור ציין במפורש שלא בדק את הדברים ביסודיות וכי נדרש טיפול ומעקב. אולם זאת כי רו"ח גור לא התבקש לערוך דו"ח משלים וסופי. לא בכדי הנתבעת הסתפקה בדו"ח הביניים החלקי שהגיש. משרו"ח גור החל לגעת בדברים הדורשים בירור עמוק והממצאים היו עלולים להיות "לא נעימים" לשון המעטה, הופסקה העסקתו. לא נומק בפנינו ע"י הנתבעת מדוע לא אושר לו להמשיך בבדיקה שהחל.

      157. הוכח כי התובע היה חלק מההתנהלות בעניין מכירת הקברים ללא רישום התקבולים. הוכח כי קנה ב"הנחה" ללא הסבר לסכום והוכח כי חלק מכספי מכירת קברים לא הגיע לעמותה. אולם התובע לא היה לבד בעניין ולא הוכח ע"י הנתבעת חלק ספציפי מסויים שניתן לייחס לו בלעדית.

         

        חתימה על צ'קים ריקים

      158. עדי הנתבעת הסבירו שלכל צ'ק נדרשה חתימה של שלושה. שני חברי הנהלה ואחד המנכ"לים. על מנת לייעל את ההתנהלות, שכן חברי ההנהלה והמנכלים לא תמיד נכחו בזמנים חופפים, התובע קיבל צ'קים חתומים על ידי שני חברי הנהלה, כאשר כל שנדרש על מנת להשתמש בצ'ק היה חתימת התובע. התנהלות זו אפשרה לתובע לפעול ככל העולה על רוחו, מבלי לתת הסברים לאיש.

      159. הרב שפירא מסר בעניין זה:

        "שת. התובע הוציא את הכספים. אני צריך לדעת איך הוא הוציא את הכספים? מה אני בולשת אני לא חתום על הצ'קים, וודאי אני חתום, אך בגלל אותו מהלך אני חתמתי על צ'קים ריקים, הוא היה חותם השלישי. נתתי בו אמון שהוא נותן צ'קים על מה שההנהלה החליטה ולא מה שהיא לא החליטה. (עמ' 131 שו' 29 עד עמ' 132 שו' 1).

      160. גם הרב פריזנד אישר שהחתימה על הצ'קים הריקים נעשתה באופן שאינו תקין "אנחנו חתמנו על צ'קים ריקים, זה אמנם היה לא בסדר, אך חשבנו שהוא אדם ישר מאוד וסמכנו עליו (עמ' 128 שו' 11-12). (דגשים שלי ש.ש.)

      161. בישיבת יום 9.7.15 הציג מר נתן פנקסי צ'קים ריקים חתומים על ידי שני חברי הנהלה (עמ' 148 שו' 30-31).

      162. לו הנתבעת הייתה מתנהלת באופן סביר ונדרש, חברי ההנהלה היו יכולים לפקח על כל צ'ק שיצא מטעם הנתבעת, והתנהלות התובע הייתה נמנעת. הרב שפירא אף גילה דעתו בעניין באומרו: "הוא היה החותם האחרון על הצ'קים. זה אחד מהבעיות" (עמ' 132 שו' 5).

      163. הוכח כי לתובע ניתנו שיקים חתומים בהם יכול היה לעשות ככל העולה על רוחו. הוכח כי מנהלי הנתבעת סמכו על התובע, ולא בדקו אחרי מעשיו כלל.

         

        סיכום ביניים

      164. הרב שפירא אישר בעדותו כי יש פער בין ההסכמים שנרשמו לבין התנהלות הנתבעת בפועל:

        "ש. אם רוצים לבדוק את ההתנהלויות הכספיות עם העובדים בנתבעת, במקרה שלנו עם התובע, עם מי ראוי לדבר כדי להיכנס לעומק הדברים וההסכמים.

        ת. לדעת מה התנהל בפועל או מה כתוב על הנייר? למה אתה מתכוון" (עמ' 102 שו' 5).

      165. מכל האמור לעיל במצטבר, ומכל פרק בנפרד, עולה התנהלות חריגה וחמורה ביותר, של עמותה רשומה, שאמורה להתנהל לפי חוק, אולם בפועל עברה על החוק באופן שיטתי, באופן רוחבי, בין בזכויות קוגנטיות ובין בכספי צדקה, או בכספי קבורה וזאת במשך שנים בסכומים גדולים. הנתבעת התנהלה באופן של תשלום משכורות ב"שחור", תשלום אסור לחברי הנהלה, הנפקת תלושי שכר לאנשים שאינם קיימים ואינם עובדי העמותה, חלוקת כספים להכנסת כלה ולנזקקים ללא כל בדיקה או קריטריונים, חלוקת כספים לקרובי משפחה, קביעת עלות קבורה ללא קריטריונים ברורים ואי גביית תשלומים בגין קבורה. ניכיון שיקים בציינג', חתימה על שיקים פתוחים ללא מעקב אחר הוצאות ותשלום ללא דיווח לרשויות.

      166. בנוסף, נוהלו פרוטוקולים באי סדר וברשלנות. מר נתן מסר בעדותו כי נכח בישיבת ההנהלה שבה הוחלט על פיטורי התובע, הגם שלא היה חבר הנהלה. נוכחותו לא נרשמה בפרוטוקול הדיון (עמ' 144 שו' 10-16). דוגמא לפגם אליו נתייחס בהמשך.

      167. הרב שפירא העיד שלא עקב אחרי המשכורת של התובע ושחתם על מה שנתנו לו בלי לקרוא (עמ' 121 שו' 3, 10).

      168. פרוטוקולים של ישיבות הנהלה לא נחתמו מיד בתום ישיבות ההנהלה כפי שפורט לעיל, באופן המאפשר זיוף פרוטוקולים, הוספת מספרים ושינוי סכומים.

      169. לא ניתן לנתק את התנהלות התובע מהתנהלותה הכללית של הנתבעת. התובע היה מנכ"ל הנתבעת, וככזה היה עליו לעשות סדר ולדאוג לתקינות. המנכ"ל הנוסף, חברי הנהלה, רו"ח ועובדים נוספים אפשרו לתובע, שהיה בעל כח ועמדה ביניהם, לפעול כרצונו וכאוות נפשו במסגרת התנהלותה החמורה והחריגה של הנתבעת, וזאת במשך שנים.

      170. על רקע כל האמור תיבדקנה טענות התובע בדבר זכויותיו על פי חוקי העבודה, ההסכם האישי וכד'.

      171. המשכורת הקובעת לשם חישוב זכויותיו עומדת על 21,683 , בהתאם לתלוש השכר לחודש ינואר 2008.

         

        מהכלל אל הפרט -התנהלות התובע

      172. מעבר לכל המתואר לעיל, שנעשה בשיתוף פעולה מלא של התובע, התנהל התובע שלא כדין בעניינים נוספים, אישיים שלו, כפי שיפורט להלן.

         

        הפרשות לביטוחים מעבר למוסכם ועבור אשתו 

      173. בסעיף 13 להסכם העבודה נקבע כי להבטחת פיצויי פיטורים תפריש הנתבעת לתובע 15.83% מהשכר במסגרת ביטוח מנהלים, וכי אם ישתנו שיעורי ההפרשה הנוהגים בביטוחי מנהלים, הנתבעת תשנה את שיעורי ההפרשות בהתאמה.

      174. בסעיף 14 להסכם נקבע כי הנתבעת תפריש לתובע סך של 7.5% משכרו עבור קרן השתלמות.

      175. האמור בהסכם משקף את מלוא הזכויות של התובע בעניין זה, שכן לא התקבלו החלטות הנהלה אחרות בעניינו.

      176. חרף האמור, מחודש 05/06 החלה הנתבעת להפריש לתובע (ולרב כהן) ביטוח רפואי, ומחודש 2/08 החלה הנתבעת להפריש ביטוח רפואי לנשות המנכ"לים.

      177. כמו כן, בחודש 3/08 נפתחה לתובע פוליסה נוספת, מעבר למוסכם.

      178. בכתב ההגנה טען התובע כי חברת הביטוח יזמה הצעה לבטח את נשות העובדים בהנחה משמעותית וללא צורך בבדיקה רפואית. יובהר כי גם אם קדמה לעריכת הביטוח הצעה של חברת הביטוח, הרי שעניין זה מצריך החלטת הנהלה, ואין לתובע סמכות לקבל החלטה בעניין זה.

      179. רו"ח גור מסר בעדותו כי התובע הסביר את הביטוחים הכפולים כך:

        "נגיד ביטוחים רפואיים, יש אלפי שקלים לביטוחים פרטיים. זה נוגד את תקנות קופות הגמל. 5, 5 ו-8 אחוז. הוא הסביר לי שההצדקה לכך הוא שהוא ידע ששכרו צריך להיות כפול בעצם, ובבוא העת הוא לא יקבל את זה בפיצויים, אז הייתה מין הכשרה מוסרית להצדיק את ה"עוול" הזה. זה לא תפקידי להיות בורר כאן. את העיוות מבחינתו שנוצר כאשר הובטח לו ע"י המנהל ז"ל ששכרו יהיו כפול והוא רואה שפיצויים הוא לא יקבל לעולם על זה, אז הוא מצא מקום לפצות את עצמו על הנזק שנגרם לו להבנתו".(דגש שלי ש.ש.)

      180. ואולם, התובע בעדותו מסר התובע גרסה אחרת מזו שהציג בפני רו"ח גור, ולפיה:

        "ש. כמה פרמיה שלמת לביטוחים על חשבון החברה קדישא.

        ת .זה היה על חשבוני. זה היה מחשבון חב' קדישא על חשבון שלי על כסף שלי. זה שמנהל חשבונות לא הוריד מהכסף שלי, זו בעיה, אף אחד לא היה אמור לקחת את זה מהחברה קדישא" (עמ' 30 שו' 17-20). דבר והיפוכו בנשימה אחת.

      181. התובע לא פעל להשבת סכומים אלו, הגם שמודה שלא היה זכאי להם. גם בכך כשל התובע בהתנהגותו. התובע לא היה רשאי לעשות ביטוח רפואי לרעייתו על חשבון כספי חברה קדישא ולא חשוב כמה כסף הייתה לדעתו חייבת לו החברה קדישא. פעולה זו היא הוצאה במרמה של כספי מעביד משהוכח שעשה זאת על דעת עצמו ללא החלטת הנהלה וללא ידיעת ההנהלה. אין זה דומה להתנהלויות הכלליות הקלוקלות עליהם הצבענו. זו יוזמה פרטית שלו לטובת הנאה לרעייתו על חשבון הנתבעת.

         

        השלמת הפרשות לפיצויים

      182. בהסכם העבודה מיום 22.10.01 נקבע כי בחישוב פיצויי הפיטורים יובאו בחשבון 7 שנות עבודתו הקודמות של התובע בנתבעת ללא שכר, משנת 1990 עד 1997 (סעיף 13.2). עוד נקבע כי במידה והתשלומים שתפריש הנתבעת לא יכסו במלואם את פיצויי הפיטורים שיגיעו לתובע, ובכללם פיצויי הפיטורים עבור עבודתו בנתבעת במשך 7 השנים שקדמו לחתימת ההסכם, הנתבעת תהא חייבת בהשלמת ההפרש (סעיף 13.3).

      183. בכך גילו הצדדים כוונתם ביחס לפער בין הסכומים שהופרשו לבין הסכומים שלהם יהיה זכאי התובע במידה ויפוטר.

      184. אופן תשלום ההפרש לא נקבע בעת עריכת ההסכם.

      185. בישיבת הנהלה מיום 13.3.06 נקבע בעניין זה: "ביטוח מנהלים שיליץ וכהן – אושר להם לקבל את פוליסת הביטוח ללא אישור נוסף מההנהלה". מדובר בביטוח שבהסכם ובו בלבד .אין באמור כדי לאשר או לאפשר הפרשת סכומים נוספים למנכ"לים, מעבר לאמור בהסכם עמם.

      186. התובע פעל בניגוד להסכמות הצדדים בהסכם העבודה, בחודש 3/06, וללא שהתקבלה כל החלטת הנהלה בעניין זה. התובע דאג כי יופרש לחברת הביטוח סך של 121,350 ₪ עבור התובע וסכום זהה עבור הרב כהן, עבור צבירת פיצויים בגין התקופה שמיום 1.1.09 ועד ליום 31.3.97.

      187. התובע לא הוכיח כי מי ממנהלי הנתבעת ידע או אישר פעולה זו.

      188. ההיפך- מדו"ח גור עולה כי עניין זה נודע לחברי ההנהלה רק באמצעות רו"ח גור בשנת 2008. התובע לא סתר טענה זו. משכך הוכח כי התובע פעל מאחורי גבה של ההנהלה וללא ידיעתה בעניין ביטוח המנהלים.

      189. נוכח האמור, מתקבלת טענת הנתבעת בתביעה שכנגד.

      190. התובע ישיב לנתבעת סך של 121,350 ₪ שהופרשו עבורו שלא כדין.

         

        הלוואות שלא הוחזרו

      191. מדו"ח גור עולה כי התובע נטל שתי הלוואות מהנתבעת. הלוואה מיום 1.6.98 בסך 25,000 דולר שבגינה מסר התובע צ'ק על סך 88,000 ₪ לפרעון ביום 1.6.98. הצ'ק לא הופקד. והלוואה נוספת מיום ג' טבת תשנ"ה בסך 9,520 דולר. תמורת ההלוואה מסר התובע צ'קים דחויים שגם הם לא הופקדו עד היום.

      192. התובע הודה שנטל הלוואות מהנתבעת, ושאת חלקן טרם השיב.

      193. התובע טען מסר צ'קים תמורת ההלוואות, אולם אלו לא הופקדו שכן נועדו לשמש לצורך זכויות פנסיה לעובד אחר, א"ג, שכן לא הופרשו עבורו הפרשות לפנסיה על ידי הנתבעת. מדובר בהתנהלות פסולה מכל וכל. התובע אינו אמור לערוב לתשלום זכויות קוגנטיות של עובד אחר. וודאי שלא בכספי הלוואה שנטל ולא השיב. זאת ועוד, אין בעצם נטילת ההלוואה, ואף בהפקדת צ'קים שכספת הנתבעת, כדי להוות ערובה לתשלום סכומים אלו על ידי התובע, בבוא היום. צ'קים שמועד פרעונם חלף זה מכבר (מ-1998!) .

      194. עוד יצוין כי בסתירה לאמור טען התובע, כי משיחה עם א"ג עלה שהוא קיבל את מלוא זכויותיו לאחר פרישתו לגמלאות. ומשכך ממילא אין כל סיבה להמשך אי השבת ההלוואה גם כיום.

      195. על כן על התובע להשיב לנתבעת שתי הלוואות שנטל ולא השיב, בערך הדולר ליום מתן פסק הדין. האחת בסך 25,000 דולר והשניה בסך 9,520 דולר. הנתבעת העמידה את הסכום על סך של 147,000 ₪. יש לקבל את הסכום שלו טענה הנתבעת. התובע ישיב 147,000 ₪.

         

        פלאפונים לאשת התובע ולבנו

      196. הנתבעת טענה כי שילמה עבור הוצאות פלאפון לאשת התובע ולבנו.

      197. התובע מסר בעדותו בעניין זה:

        "ש. האם נכון שפרט למכשיר הפלאפון שלך ששולם על ידי החב' קדישא, היא הוכרחה לשלם גם חשבונות טלפון גם של אשתך ובנך.

        ת. של אשתי כן, של בני לא. בני ביקש לקבל טלפון במשרד, טלפון פנוי, נתן סידר לו שהוא יקבל את הטלפון , ואחר כך הוא שילם, יש קבלה שהוא שלם, אשתי לא שלמה. לא עמדתי לשלם על שם אשתי. בחוזה שלי המקורי שנכתב ב 2001, יש סעיף שאני צריך לקבל טלפון בבית, לא בקשתי טלפון בבית, בקשתי שאשתי תקבל טלפון, בבית עלה לי טלפון 15,000 , הטלפון של אשתי עלה 8,000 . בו בזמן שכל חברי ההנהלה נכסו לעצמם טלפונים ולא שלמו.

        ש. אתה לא היית זכאי לטלפון בביתך. גם על פי החוזה.

        ת. יש חוזה, יש סעיף. כתוב טלפון של הבית, לא כתוב טלפון של רעייתי.

        ש. כל הוצאות חשבון הטלפון בבית על חשבון החברה קדישא.

        ת. מקבל הוצאות טלפון, לא כל הוצאות. הוצאות טלפון. מה שרשום.

      198. מהאמור עולה כי התובע הודה שבנו קיבל טלפון מהנתבעת, מבלי שהיה זכאי להטבה זו. לטענת התובע, התובע החזיר את התשלום עבור הטבה זו, ואף יש לו קבלה על כך. הקבלה לא הוגשה הגם שבקלות ניתן היה להגיש ראיה בעניין זה. יחד עם זאת, הרב שפירא מסר בעדותו: "הוא החזיר על פלאפון אחד 4,000 שקל, זה הדבר היחיד שהחזיר" (עמ' 106 שו' 9-10).

      199. משאין מחלוקת כי מדובר בהטבה שהתובע לא היה זכאי לה, על התובע להשיב סכום זה, אולם נוכח עדות שפירא , מהסכום הנתבע יקוזז סך של 4,000 ₪ שהוחזרו.

      200. ביחס להוצאות הטלפון של אשתו טען התובע כי לפי ההסכם היה זכאי להחזר הוצאות טלפון בבית, התובע לא קיבל טלפון בבית, שהוצאותיו היו גבוהות מהוצאות הטלפון של אשתו משום כך טען שאינו חייב להחזיר סכום זה.

      201. בסעיף 8 להסכם העבודה נקבע: "הוצאות טלפון ופלאפון סלולארי העובד יהיה זכאי לקבלת מכשיר פלאפון סלולארי על חשבון העמותה, וכן להחזר הוצאות טלפון נוספות עבור העבודה לפי דיווח". (דגש שלי ש.ש.)

      202. אין מחלוקת כי התובע קיבל פלאפון סלולארי על חשבון הנתבעת. ביחס להחזר הוצאות טלפון נוספות נקבע באופן מפורש כי מדובר בהוצאות "עבור העבודה" וכי ההחזר עבורן ייעשה "לפי דיווח". כך לא נעשה על ידו.

      203. הוצאות הטלפון של אשת התובע לא נעשו בהקשר לעבודת התובע והתובע לא מסר כל דיווח בעניין, ומשום כך לא היה זכאי להחזר הוצאות בגין הטלפון של אשתו.

      204. לא למותר לציין כי באותה עת טלפון נייד היה יקר הרבה יותר מהמצב כיום כך שלא מדובר בעניינים של מה בכך.

      205. בסיכומים טען התובע כי גם הפלאפון של אשתו היה לצרכי עבודה, ואולם טענה זו לא הועלתה כלל בעדותו, טענה בעלמא שלא הוכחה ומופרכת מיסודה וגם משכך דינה להידחות.

      206. נוכח כל האמור לעיל, הוכח כי התנהלות התובע, אף במנותק מהתנהלות המנכ"ל הרב כהן, וחברי ההנהלה, היתה התנהלות פסולה, במשך שנים רבות. התובע נתן מכספי העמותה, על דעת עצמו בלבד, טובות הנאה לאשתו הן בטלפון נייד והן בביטוח, שניהם ללא כל בסיס או היתר.

         

        הליך הפיטורים

      207. התובע טען בסיכומיו כי לא פוטר וכי הליך הפיטורים נעשה שלא כדין ולכן יש לשלם את שכרו "ביחס לכל החודשים עד כה" דהיינו המשך העסקה במהלך ההליך, וכן עתר לתשלום פיצויי פיטורים.

      208. לא ניתן לטעון את הטענות הללו כ"חלופיות".

      209. התובע טען כי מחה כנגד סגנון הניהול הכספי של הנתבעת כפי שפורט בהרחבה לעיל, ויצא למאבק בניסיון לעצור התנהלות זו. התובע פנה למנהל חשבונות בשם מרדכי מרק, שהפנה את התובע לרו"ח שלמה רחמים. התובע יזם פגישה בין רו"ח רחמים לחברי ההנהלה ובפגישה זו העמיד את החברי ההנהלה על חומרת המעשים. בעקבות כך, החליטו חברי ההנהלה ומר נתן תורן לסלקו. לשם כך, פנו לרו"ח גור על מנת שיסייע להם בחיסולו. התובע טען כי בעניין זה הרב שפירא מסר כי רו"ח גור התבקש לערוך ביקורת חשבונאית על ספרי הנהלת החשבונות של העמותה (ס' 47 לתצהיר הרב שפירא), אולם בסתירה לכך, רו"ח גור ומר נתן מסרו כי הביקורת הייתה בעניינו של התובע בלבד.

      210. התובע ביקש לדחות טענת הנתבעת לפיה המהלכים לפיטורי התובע החלו עקב "גילוי משמים" וגילוי מפתיע של מר תורן. עוד טען התובע כי לא נערך לו שימוע כדין, ומשכך מעשה הפיטורים בטל ומבוטל. בעניין זה טען התובע כי עדי הנתבעת סתרו עצמם הן בעניין עריכת פרוטוקול מהישיבה שבה הוחלט לפטרו, הן לגבי המיקום שבו נערכה הישיבה והן לגבי הנוכחים בישיבה. לטענתו, לא התקיימה ישיבה שבה הוחלט לפטרו.

      211. בעניין מכתב הפיטורים טען התובע כי הרב גולדמן לא חתם על המכתב. לעניין זה הגיש 2 חוו"ד מומחים, האחת מטעם הגרפולוגית קרן רווה והשניה מטעם הגרפולוג יחזקאל גרינברג שגב, וטען כי לפיהן אין זו חתימת הרב גולדמן וכי יש לדחות את גרסת הנתבעת לפיה הרב גולדמן שינה חתימתו באופן מכוון. לטענתו הרב גולדמן לא התייצב לעדות כיוון שלא חתם על מכתב הפיטורים. עוד טען התובע כי עדי הנתבעת סתרו עצמם ביחס למקום החתימה על מכתב הפיטורים והנסיבות שבו נערך מכתב הפיטורים.

      212. הנתבעת טענה כי התגלה לה שהתובע והמנכ"ל הרב כהן, מעלו בכספי העמותה ובתקופת כהונתם התגלו אי סדרים בניהול כספי העמותה. חרף האמור, הנתבעת אפשרה לשניהם להגיע להסדר כספי, להחזיר "במשורה" כספים, להפסיק עם טובות ההנאה ולהמשיך בביצוע התפקיד. הרב כהן הסכים, החזיר לנתבעת מאות אלפי שקלים ולכן נותר בתפקידו.

      213. לעומת זאת, התובע לא הסכים לכך, ולאחר תהליך ארוך וממושך אשר בו ניתנה לתובע אפשרות לשוב מדרכו ולסיים את הפרשה בפשרה, החליטה הנהלת הנתבעת לפטרו וביום 8.3.10 שלחה לתובע מכתב פיטורים. לטענת הנתבעת, בהסכם העבודה נקבע כי במידה שהתובע יפר את הסכם ההתקשרות, הנתבעת תוכל לפטרו, לאחר שנתנה לו התראה של שבועיים מראש לתיקון ההפרה שבוצעה על ידו, והוא כאמור לא תיקן וסירב להשיב כספים.

      214. התובע טען כי ההחלטה על פיטוריו לא התקבלה בפורום הנדרש, אולם התובע לא הראה ולא הוכיח איזה פורום דרוש על מנת לקבל החלטת הנהלה, ולא סתר טענת הנתבעת לפיה די בשלושה חברי הנהלה לשם קבלת ההחלטה. לתובע טענות בדבר החתימה על מכתב הפיטורים, אולם אין כל דרישה חוקית לכך שהפיטורים ייעשו בכתב, ודי בהודעת פיטורים בעל פה או אפילו בהתנהגות, על מנת לפטר את התובע (ע"א (עליון) 201/62 חנה כהן נ' ידידיה זרזבסקי; עע (ארצי) 256/08 מחמד בשיר קוקא ו-16 אח' נ' יוסי שוורץ).

      215. הרב גולדמן לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו בהליך, אולם תצהירו צורף לתגובת הנתבעת לבקשת התובע לצרוף חוות דעת. בתצהירו הבהיר הרב גולדמן כי ההחלטה בדבר פיטורי התובע נעשתה גם על דעתו והוא חתם על מכתב הפיטורים. הרב גולדמן הבהיר כי חתימתו לא זויפה וכי בכוונה תחילה חתם על המכתב באופן שונה מחתימתו הרגילה, וזאת על מנת שלא לבייש את התובע, כיוון שהרב גולדמן הוא אדמו"ר חסידות זוועהיל. עוד הדגיש הרב גולדמן כי החתימה נעשתה על פי מצפונו, וכי לא הוטעה על ידי מי מחברי ההנהלה.

      216. הרב גולדמן לא התייצב לעדות על תצהירו, אולם התצהיר לא הוצא מתיק בית הדין.

      217. נוכח כלל הנסיבות בהליך אין צורך בבחינת הטענות העובדתיות בדבר החתימה על מכתב הפיטורים או מקום קבלת ההחלטה בדבר הפיטורים ודי בכך שהנתבעת קבלה החלטה לפטר את התובע.

      218. מכל ההתנהלות של התובע כמנכ"ל, אי הסדרים הכלליים בניצוחו, ואי הסדרים האישיים לו לאשתו ובנו, יש די והותר סיבות מוצדקות לפטרו ולא צריך לחפש כאלה. מנכ"ל שמנהל עמותה שעוסקת בעניינים שבקדושה וכספיה מתגוללים בידיים של אנשים ללא בקרה, די בפיטורים בע"פ מקל וחומר. בין אם הוא יזם את הפניה לרו"ח ובין אם לאו, מדובר בהתנהגות רצופה מ1997 עד 2001 ומ2001 עד 2008 לפחות. עשרות שנים. מאות אלפי שקלים היו ללא בקרה.

      219. יודגש כי הליך הפיטורים של התובע ארך כשנה וחצי, ממאי 2008 שבו החלה הנתבעת לברר את אי-הסדרים ועד להחלטת ההנהלה מיום 10.12.09 שבו נשלח לתובע מכתב התראה לפני פיטורים. במשך תקופה ממושכת זו המשיך התובע לעבוד כמנכ"ל הנתבעת. הצדדים אף פנו לגישור וניסו לפתור את הסכסוך מבלי לפטר את התובע. בנסיבות אלה, הוכח כי קוים הליך שימוע כדין וניתנה לתובע האפשרות להשמיע עמדתו ביחס לפיטורים. ניתנה לתובע אף האפשרות להמשיך בתפקידו כמנכ"ל הנתבעת, כפי שבחר הרב כהן לעשות.

      220. התמיהה צריכה להיות כיצד הנתבעת חשבה להשאיר אותו כמנכ"ל (כך גם ביחס לאחר בתפקידו), ולא ביחס לתקינות הליך פיטורי התובע. לכך יש להוסיף כי בהתאם לפסיקה, גם אם נפלו פגמים בהליך פיטורים, על פי שיטת הבטלות היחסית, ניתן להותיר את הפיטורים על כנם. כך שבכל מקרה הפיטורים נכנסו לתוקף והתובע אינו עובד הנתבעת מיום 8.3.10

      221. מיום זה התובע אינו זכאי לכל שכר.

      222. הגם שבמסגרת המכתב ניתנה לתובע אפשרות להסדיר את העניינים הכספיים בתוך 15 ימים בלבד. בפועל, מכתב הפיטורים נשלח לתובע רק ביום 8.3.10, ולאחר שהתובע ביקש לבטל את צו המניעה שהגיש לבית הדין שירת דוד. דהיינו היה לו די זמן להשיב כספים ולהישאר בתפקיד לנוכח הצעת הנתבעת אז.

      223. נוכח כל האמור לעיל, לא מצאנו כל פגם בהחלטת הפיטורים.

      224. יודגש כי פיטוריו עולים גם בקנה אחד עם הסכם ההעסקה. אשר קובע:

        " 16.4 בנוסף לאמור בסעיף 17.1 לעיל, תהיה העמותה רשאית להביא הסכם זה לידי סיום בהודעה מוקדמת של שבועיים מראש ובכתב במקרים הבאים:

        16.4.1. אם העובד הפר הסכם זה והוא לא תיקן את ההפרה תוך 15 יום מיום שקיבל התראה בכתב לעשות כן".

        בסעיף 6.1 להסכם נקבע: "העובד מתחייב למלא את תפקידו במסירות ובנאמנות, להשתמש בכל כישוריו ידיעותיו וניסיונו לתועלת העמותה". התובע לא פעל כלפי העמותה במסירות ובנאמנות. תועלתו האישית, כפי שפורט בהרחבה לעיל, קדמה לטובת העמותה, ובכך הפר את ההסכם.

      225. ההחלטה על פיטורי התובע אף מתחייבת מהעובדות שהוכחו בפנינו, נוכח התנהלות התובע במשך השנים, כאשר נהג בכספי הנתבעת כבכספו האישי, ונוכח סירובו לשנות דרכיו ולהשיב את הסכומים שנדרש ושהודה כי חייב בהשבתם. לעניין זה יצוין כי בסעיף 83 לכתב התביעה המתוקן, לאחר פירוט הסכומים שתבע מהנתבעת, ציין התובע: "מסך החוב של הנתבעת יופחת סך 267,448 ₪ שהתובע חייב לנתבעת".

      226. נוכח האמור, הוכח כי התובע פוטר וכי הפיטורים נעשו כדין. התובע אף קיבל התראה וניהל מו"מ זמן ממושך בעניין.

         

        הזכאות לפיצויי פיטורים

      227. משקבענו כי התובע פוטר, נבדוק אם התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.

      228. בסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויים פיטורים") נקבע:

        "לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד".

      229. בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 נקבע:

        "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו על עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים".

      230. הצדדים לא הפנו להסכם קיבוצי ספציפי החל עליהם, ולפיכך נפנה אל ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במשק, הוא תקנון העבודה בתעשייה, שנחתם ביום 19.9.62.

      231. בסעיף 53 לתקנון נקבע:

        "עשה עובד אחת מאלו:

        א. הפר משמעת באופן חמור;

        ...

        ג. גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה;

        ...

        יהיה צפוי:

        א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום;

        ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים;

        ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים".

      232. בהתאם לפסיקה, בבוא בית הדין להכריע בסוגיה של שלילת פיצויי פיטורים, יש לבחון את נסיבות המקרה בכללותן, ובתוך כך גם את ההקשר התעשייתי על מכלול פניו ובין היתר חומרת הנזק שנגרם למעסיק וההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים; את משך תקופת העבודה; את טיב היחסים בין הצדדים במהלך השנים; את מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה ואת תרומתו של העובד למעסיק (ע"ע 300075/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון; דב"ע נו/3-34 פוליקר ובניו בע"מ – אברהם לוי, עבודה ארצי, כרך כט (1), 383).

      233. בצד כל אלה, יש לתת את הדעת לכך ששלילת פיצויי פיטורים, או הפחתתם, הינה עונש משמעותי, אשר ממהותו הוא עונש כפול, המתלווה לפיטורים עצמם (דב"ע מא/3-80 חברת אלקטרה (ישראל) בע"מ – ברק, פד"ע יב 419, 425).

      234. התנהלות התובע הנה חמורה וחריגה, המצדיקה הפחתת פיצויי פיטורים. יחד עם זאת, כיוון שהתנהלות התובע לא נעשתה בחלל ריק, ולא ניתן לנתק את התנהלות התובע מהתנהלות הנתבעת לאורך השנים, באופן שאפשר לתובע לנהוג בכספי הנתבעת כבשלו, מצאנו כי אין מקום לשלילת פיצויים הפיטורים במלואם כטענת הנתבעת.

      235. מעיון בפסיקה עולה כי לא נקבע רף אחיד לשיעור הפחתת פיצויים הפיטורים, והשיעורים נקבעים כאמור בהתאם לכלל הנסיבות.

      236. הפסיקה נעה בין שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים (לדוג': עע (ארצי) 300321/98 סווירי אריה נ' רם חן חניונים בע"מ; עב (חי') 4759/03 עבד אלמאלק ג'יהאד נ' א. כפיר אחזקות בע"מ; סעש (י-ם) 39337-09-12 מרואן גאבר נ' חברת ממתקי אייפל בע"מ לבין הפחתה חלקית. כך לדוג' בע"ע 300075/96 אבלין מימון אליה נ' קליין בן ציון הופחתו 20% מסכום הפיצויים; בעב (ב"ש) 1392/05 אברהם זעפרני נ' רב בריח מוצרי בטחון בע"מ הופחתו 40% מסכום הפיצויים ובעב (חי') 1518/03 מימון ביטון - שופרסל בע"מ הופחתו 50% מפיצויי הפיטורים, תוך שימת דגש על מעמדו הבכיר של התובע, כסגן מנהל סניף.

      237. לאחר ששקלנו את כלל הנסיבות שהובאו לפנינו, ובין היתר, את התנהלות התובע לאורך השנים, מעמדו הבכיר של התובע כמנכ"ל הנתבעת ותקופת ההעסקה הממושכת, ומאידך, את התנהלות שאר מנהלי הנתבעת כפי שפורט לעיל, המשך העסקת המנכ"ל כהן חרף הטענות נגדו ואי בירור התנהלות התובע במישור הפלילי, מצאנו מקום לשלילת 1/3 מסכום פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע.

      238. כפי שהובהר לעיל, שכרו של התובע הוא השכר שדווח בתלושי השכר בלבד. לצורך חישוב הסכום לו זכאי התובע עבור פיצויי פיטורים יילקח בחשבון שכר זה בלבד.

      239. סכום הפיצויים המלא לו היה זכאי התובע עומד על סך של 433,660 ₪. מסכום זה יופחת 1/3 כאמור לעיל.

      240. נוכח האמור, בגין פיצויי פיטורים תשלם הנתבעת לתובע סך כולל של 289,107 ₪. בסכום זה כלולים הסכומים שהופרשו לתובע עבור פיצויי פיטורים והמצויים בביטוח המנהלים או בקופה אחרת אשר ישוחררו לטובתו. 

         

        הזכאות לפיצויי הלנה

      241. כיוון שהמחלוקת בדבר זכאות התובע לפיצויי פיטורים משפטית ועוררה שאלות אמיתיות מהותיות ומורכבות ביותר, ונוכח התוצאה לפיה התובע אינו זכאי למלוא פיצויי הפיטורים, אין לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה אלא בהפרשי הצמדה וריבית בלבד מיום 8.3.10 ועד ליום התשלום בפועל.

      242. הגם שאין פלוגתא בעניין זה יצוין כי לתובע ניתנה הודעה מוקדמת בכך ששנה ומעלה הצדדים ניהלו מו"מ דהיינו היה לתובע די זמן להיערך, ולא מתקיים הרציונל של הודעה מוקדמת. מעבר לצורך יצוין כי בהתאם לסעיף 53 לתקנון שהובא לעיל, ניתן לשלול אף זכאות לדמי הודעה מוקדמת.

         

        הפרשי שכר

      243. התובע טען כי זכאי להפרשי שכר בגין התקופה שמ-6/08 ועד 8/10 כמפורט בסעיפים 72-75 לכתב התביעה המתוקן.

      244. התובע טוען כי הנתבעת הפחיתה סך של 440,886 ₪ מהשכר ש"מחוץ לתלוש". משקבענו כי התובע לא היה זכאי ל"שכר" מעבר לשכר שהוסכם בחוזה ההעסקה וששולם בתלוש, טענה זו נדחית.

      245. עוד טען התובע כי הנתבעת הפחיתה משכרו ששולם באמצעות תלוש כך שעד חודש ינואר 2008 השתכר סך של 21,683 ₪ ומחודש פברואר 2008 השתכר סך של 15,222 ₪.

      246. עוד טען התובע כי מחודש פברואר 2010 לא קיבל שכר כלל. אכן ב-8 למרץ 2010 חדל לעבוד לפיכך זכאי לשכר פברואר 2010 אך לא מעבר ל8/3/10.

      247. הנתבעת טענה כי הפחתת השכר נעשתה בהתאם להחלטת הנהלה כעולה מפרוטוקול ישיבת יום כ"ד אב תשס"ח (נספח 11 לכתב ההגנה המתוקן).

      248. מעיון בפרוטוקול עולה כי הנהלת הנתבעת החליטה על הפחתת שכר התובע כי ששכרו יעמוד על סך של "15,222 ₪ ועוד תוספת 5,000 ₪. אותה תוספת של 5,000 ₪ תופחת בכל חודש במשך שנה לפרוע את החלק מהחובות שהצטברו לחובת הנ"ל וכפי שציינו בסעיף 1, לאחר שנה זו תהיה המשכורת של הנ"ל סה"כ 15,000 ₪ נטו".

      249. התובע לא היה שותף להחלטה זו והיא לא התקבלה גם על דעתו. לא ניתן היה להפחית משכרו של התובע באופן חד-צדדי, ולאחר שהסכומים שלטענת הנתבעת ניטלו שלא כדין לא התבררו די הצורך. כפי שעלה מדו"ח רו"ח גור, מדובר בחוו"ד חלקית ולא בדו"ח סופי. הפחתה זו היא בניגוד לחוזה ההעסקה ולהעלאות השכר של התובע שהתקבלו כדין במשך השנים. בחוזה העסקה לא נקבע סעיף שלפיו ההנהלה רשאית לקזז סכומים שלטענתה התובע חייב לה או סעיף הקובע זכות להנהלה להורות על הפחתת שכר. נקבע רק כי "שכרו של העובד יעודכן בהתאם לשכר הממוצע במשק", כמקובל בשירות הציבורי לגבי נבחרים.

      250. נוכח האמור, הנתבעת תשלם לתובע סך של 21,683 עבור חודש פברואר 2008 שלא שולם.

      251. בנוסף תשלם הנתבעת סך של 5,520 ₪ עבור משכורת מרץ 2010 (1/3/08-8/3/08).

      252. כמו כן, הנתבעת תשיב לתובע סך של 118,267 ₪ בגין שכר שהופחת שלא כדין.

      253. סך הכל בגין הפחתות שכר ושכר שלא שולם, תשלם הנתבעת לתובע סך של 145,470 ₪.

      254. גם בעניין השכר מדובר במחלוקת משפטית סבוכה וישולמו הפרשי הצמדה וריבית בלבד מתאריך 8/3/10.

         

        פרמיה

      255. בסעיף 77 לכתב התביעה המתוקן עתר התובע לתשלום סך של 9,000 ₪ לחודש עבור פרמיות שלא הופרשו לתובע בחודשים 3/09, 9/09, 3/10 ו8/10.

      256. כאמור לעיל, התובע סיים עבודתו אצל הנתבעת ביום 8.3.10 ומשכך אינו זכאי לתשלום פרמיות עבור חודשים 3 ו-8 בשנת 2010.

      257. הנתבעת התנגדה לתשלום רכיב זה וטענה בכתב ההגנה כי התובע היה זכאי לשכר בהתאם להסכם וכי גם אם קיבל תשלומים מסוימים בחלק מהשנים, אין בכך כדי לחייב את הנתבעת.

      258. התובע לא ביסס זכאותו לרכיב זה, לא הפנה להסכם העבודה או לכל מסמך אחר המחייב את הנתבעת בתשלום רכיב זה.

      259. נוכח האמור, התביעה בגין רכיב זה נדחית.

         

        התביעה שכנגד

      260. בסעיף 235 לסיכומי הנתבעת פורטו הסכומים שהנתבעת טוענת כי התובע חייב בהשבתם, כך:

        תמונה 2 

      261. נבחן כל סעיף כסדרו, בהתאם לקביעות שלעיל.

         

        גילומי מס:

      262. הנתבעת טענה כי במשכורת חודש דצמבר 1998 נרשם בתלוש השכר של התובע סך של 55,652 ₪ ובחודשים ינואר-אפריל 1999 הוצאו מחשבון העמותה כספים בסך 19,728 ₪ בגין גילומי מס.

      263. הנתבעת טענה כי "ככל הנראה" סכום זה נועד לתשלום מס עבור הכנסותיו של התובע ממקורות אחרים. מדובר בהשערה בעלמא שלא הוכחה.

      264. כך או כך, התביעה שכנגד הוגשה ביום 23.11.10 ועל כן טענות הנתבעת בעניין זה התיישנו ודינן להידחות.

         

        חלוקה למקורבים:

      265. טענות הנתבעת בעניין זה לא הוכחו כל צרכן. לא הוכח שהרשימות נערכו בזמן אמת ועל ידי מי נערכו.

      266. חלק מחברי ההנהלה הודו כי העבירו כספים לבני משפחתם ואף לעצמם. ומהאמור עולה כי אף החלטות הנתבעת בעניין זה אינן מכשירות העברת כספים למקורבים וללא קריטריונים.

      267. כמו כן, טענת התובע לפיה חברי ההנהלה אישרו לתובע לחלק כספים כראות עיניו, מעבר לסכום שנקבע לכל אחד מחברי ההנהלה והמנכ"לים, לא נסתרה.

      268. נוכח האמור, התביעה שכנגד בגין רכיב זה נדחית.

         

        הלוואות שהתובע הודה שנטל

      269. הנתבעת טענה לחוב בסך 147,000 ₪ בגין הלוואות שנטל התובע ולא השיב.

      270. התובע הודה שיש הלוואות שטרם השיב, ועליו להשיבם, בסך של 267,448 ₪.

      271. ההלוואות ניטלו בשנת 1998 ובשנת 1995 והתביעה הוגשה בשנת 2010.חרף האמור, התובע לא טען להתיישנות והודה בקיומו של חוב בגין תשלום הלוואות ומשכך עליו להשיב לנתבעת סכומים אלו.

      272. נוכח האמור, התובע ישיב לנתבעת בגין רכיב זה סך של 147,000 ₪.

         

        מזומנים שנטל התובע מהכספת 

      273. הנתבעת טענה כי התובע נטל מכספת הנתבעת סכומים של 15,345 ₪ בתמורה לצ'ק אישי שלו על סכום זה, אשר לא הופקד עד היום וכן סך של 15,550 דולר אשר לא הוחזר לנתבעת. בגין סכומים אלו תבעה הנתבעת מהתובע סך של 83,000 ₪.

      274. התובע טען בתצהירו כי הסכום הושאר בידיו, בידיעת ההנהלה, ונועד לצרכי פרישה של העובד א"ג. מובן כי מדובר בהתנהלות חמורה המצביעה על חוסר תקינות מוחלט. מכל מקום, היות שלטענת התובע העובד א"ג קיבל את הזכויות שהגיעו לו עקב פרישתו לגמלאות, התובע ישיב לנתבעת סך של 83,000 ₪.

         

        העברות יתר לביטוח

      275. התובע הודה כי תשלומי הביטוח לא היו צריכים להיות משולמים על ידי הנתבעת.

      276. מדו"ח גור עולה כי עבור תשלומי ביטוח מעבר לחוזה הופרשו לתובע סך של 49,366 ₪. יחד עם זאת, הנתבעת טענה בסיכומיה לסכום של 47,366. הנתבעת חזרה על סכום זה בשני מקומות שונים בסיכומיה, ומשכך החישוב יערך לפי טענות הנתבעת.

      277. נוכח הודאת התובע לפיה הנתבעת הייתה צריכה לנקות סכומים אלו משכרו, התובע ישיב לנתבעת סך של 47,366 ₪ בגין רכיב זה.

         

        עלויות השימוש ברכב

      278. הנתבעת טענה כי לבקשת התובע, בישיבת הנהלה מיום 14.7.03 החליטה הנתבעת לרכוש רכב נוסף לצרכי העמותה. הרכב נקנה ב9/05 בעלות כוללת של 204,338 ₪, לאחר התאמתו לצורך הובלת נפטרים ועריכת הלוויות.

      279. לטענתה התובע השתלט על הרכב, הפכו לרכושו הפרטי ולרכבו הצמוד, למעט פעמיים שהרכב שימש להובלת נפטרים. גם בנסיעותיו לחו"ל השאיר התובע את הרכב בחניון ומנע מהנתבעת לעשות שימוש ברכב בהעדרו.

      280. עוד טענה הנתבעת כי במשך תקופת אחזקתו של הרכב על ידי התובע, הנתבעת שילמה סך של 83,000 ₪ עבור ביטוח, פחת ותיקונים וכן סך של 29,818 ₪ עבור הוצאות דלק, וכי מיד לאחר בדיקת רו"ח גור מכרה הנתבעת את הרכב בסך של 115,000 ₪.

      281. לפיכך, ביקשה הנתבעת לחייב את התובע בסך של 201,856 ₪ בגין ההוצאות הקשורות לרכב.

      282. התובע לא הכחיש טענות הנתבעת.

      283. יחד עם זאת, לא ניתן לחייב את התובע בהוצאות אלו.

      284. ראשית, בהחלטת ההנהלה מיום 14.7.03 הוחלט: "לרכוש רכב חדש ובאם יראו שלא צריכים 3 רכבים נמכור את הרכב הישן".

      285. מניסוח זה עולה כי ההחלטה על רכישת הרכב התקבלה הגם שלא היה ברור שאכן יש צורך ברכב נוסף.

      286. הוצאות הרכב, לרבות תשלום הביטוח, הנן פועל יוצא של החלטת ההנהלה לרכוש רכב. הנתבעת לא עשתה כל הבחנה בין הוצאות רלוונטיות כגון תשלומי הביטוח כאמור, לבין הוצאות אחרות כגון דלק לנסיעות פרטיות של התובע.

      287. זאת ועוד, הנתבעת לא הגישה מסמכים בנוגע למכירת הרכב, לשווי הרכב בעת המכירה ואין לחייב את התובע בירידת הערך של הרכב בתקופה שבין החלטות ההנהלה בדבר רכישת הרכב ומכירתו.

      288. מעבר לאמור, יצוין כי הנתבעת לא טענה שהשימוש ברכב על ידי התובע נעשה שלא על דעת הנתבעת או חברי ההנהלה או שהתובע התבקש להפסיק להשתמש ברכב. טענת הנתבעת לפיה נודע לה על התנהלות התובע ביחס לרכב רק מדו"ח רו"ח גור אינה סבירה. לכל הפחות, הנתבעת צריכה הייתה לדעת אם הרכב שנרכש בכספי העמותה משמש להלוויות או לשימוש המנכ"ל, ועל כן נדחית.

      289. התובע מנכ"ל הנתבעת ובמעמדו אין זה חריג כי קיבל רכב מטעם הנתבעת, גם לשימושים פרטיים, כמקובל ואילו אף לשיטת הנתבעת ברכבו של התובע נעשה שימוש נדיר בפועל לצורך הובלת נפטרים.

      290. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שלא מדובר ברכב מנהלים משפחתי, אלא ברכב מסחרי שנועד לנוסעים רבים ואף הותאם באופן ייעודי להובלת נפטרים, בעלות כספית גבוהה.

      291. הנתבעת צירפה קבלות לפיהן עלות הרכב וההתאמות היו בסך של 204,338 ₪. גדול להסעת נוסעים רבים, מסחרי בייעוד של הובלת נפטרים.

      292. לא התעלמנו מעדות מר נתן לפיה גם רכבו מתאים לשימוש לצורך הלוויות ומר נתן עושה ברכב כבשלו:

        "ש. יש לך רכב של חברה קדישא.

        ת. כן.

        ש. יש שימושים פרטיים שאתה עושה ברכב.

        ת. כן. זה רכב שלא משמש ללוויות אבל הוא יכול לשמש ללוויות. 

        ש. יש החלטת ההנהלה שאתה מקבל את הרכב זה.

        ת. לא.

        ש. פה התגלה משהו בעניין שיליץ עם הרכב. אתה עושה שימוש פרטי ברכב של חברה קדישא ואתה מעלה טענות נגד שיליץ.

        ת. הרכב של שיליץ אני חושב שהבאתי בתצהיר שלי את התאריך שהמכונית נקנתה לצורך חברה קדישא ולבסוף הוא לא שימש את החברה. 

        ש. האם יש החלטת הנהלה שמייעדת את הרכב לצורך מסוים. רכב שיליץ.

        ת. אין לי פה את הפרוטוקולים של ההנהלה אבל מה שאני זוכר זה שהרכב נקנה לצורך שימוש ללוויות ולהובלת נפטרים וצויד גם בציוד מיוחד.

        ש. האם יש איזה שהוא דיון בין הנהלת חברה קדישא לבין שיליץ לעניין הפעלת הרכב בכל שלב שהוא.

        ת. מהפרוטוקולים שדנים בקניית רכב מדובר שהרכב ישמש את חברה קדישא. אני חושב שזה דבר מובן מאליו.

        ש. האם זה דבר שמובן שמנכל של החברה יש לו רכב של החברה.

        ת. זה מובן, יש חברות שכן ויש חברות שלא. אבל זה לא מובן מאליו שרכב ייעודי בדרך כלל מנכל מקבל רכב נוסעים ולא רכב לוויות

        ש. אמרת שברכב שלך שאתה לא מנכל אפשר להשתמש ללוויות.

        ת. כן, אני התחלתי לנהוג ברכב כאשר א"ג הנהג של הרכב הזדקן ואז אני התחלתי לנסוע עם זה הביתה, מדובר ברכב שכיום הוא בן 18 שנה והשימוש העיקרי שלו זה לנסוע ביחד עם אותו נהג ותיק הביתה ולבוא כל בוקר לעבודה ולחזור וגם כן לצאת להר המנוחות ביום ובלילה". (עמ' 142 שו' 31 עד עמ' 143 שו' 21). (דגש שלי ש.ש.)

      293. מהאמור עולה כי הגם שמר נתן הודה שהוא משתמש באופן בלעדי ברכב הנתבעת, שמתאים לשימוש בהלויות כאמור, הנתבעת לא טענה דבר בעניינו. יחד עם זאת הובהר כי מדובר ברכב ישן, וההבדל ברור.

      294. נוכח כל האמור לעיל, ובנוסף בהעדר כימות ברור ביחס להוצאות רלוונטיות שנבעו מהחלטת ההנהלה בעניין רכישת הרכב, לבין הוצאות שלהן גרם התובע אישית ועליו לשאת בהן לבדו, טענות הנתבעת הדבר השבת הוצאות השימוש ברכב נדחות.

         

        הוצאות טלפון

      295. כאמור לעיל, הוכח שהנתבעת לא צריכה הייתה לשאת בהוצאות הפלאפון של אשת התובע ובנו.

      296. הרב שפירא הודה שהתובע השיב סך של 4,000 ₪ בגין הוצאות אלו. מעבר לכך, התובע לא טען כנגד הסכומים שלהם טענה הנתבעת.

      297. נוכח האמור, התובע ישיב לנתבעת הוצאות אשתו בסך של 4,009 ₪ בגין רכיב זה.

         

        הפרשי שכר, תיקון הפרוטוקולים שלא כדין

      298. כאמור לעיל, טענות הנתבעת בעניין זה נדחו. הנתבעת לא הוכיחה כי הפרוטוקולים זויפו בכלל, ועל ידי התובע בפרט. בנוסף לא הוכח כי התובע ידע על הזיוף, ככל שאכן זויפו פרוטוקולים. תלושי השכר נערכו בהתאם לפרוטוקולים החתומים של ישיבות ההנהלה. בנסיבות אלה, אין לחייב את התובע בהחזר שכר ששולם, גם אם הפרוטוקולים אכן זויפו והעלאות השכר לא היו על דעת ההנהלה.

         

        כספי מזומן לנזקקים

      299. הנתבעת טענה כי מבדיקת מר נתן עולה כי בין השנים 2002-2008 הונפקו על ידו, בהתאם לדרישות התובע, המחאות על סך של 926,140 ₪. מר נתן צרף כנספח 11 לתצהירו רשימת המחאות שערך.

      300. בכתב התביעה שכנגד טענה הנתבעת כי מדובר בסכום של 1,040,760 ₪ וצרפה כנספח 7 רשימת המחאות.

      301. התובע הכחיש טענות אלו וטען כי כל התשלומים בוצעו על פי הנהלים ובידיעת חברי ההנהלה.

      302. הנתבעת לא הסבירה את הפער בין הרשימות.

      303. מר נתן נחקר בעניין זה ממושכות והבהיר כי ערך את הרשימות בשנת 2010, ולא בזמן אמת. זאת ועוד, מעדות מר נתן עולה כי הרשימות אינן מדויקות ואף לא מיוחסות אך ורק לתובע:

        "ת. אפשר למצוא צ'קים בודדים פה שאפשר למחוק אותם מהרשימה, אפשר למחוק אותם מהרשימה. ערכתי את הרשימה לפי עקרון, שכל צ'ק שלא היה בתוך ישיבה מצוין כאן.

        ש. אם יש צ'ק לגולדמן או פריזנט זה אומר שהם קבלו ללא ישיבת הנהלה.

        ת נכון".

      304. הנתבעת לא הוכיחה קשר בין השמות שברשימה לבין התובע. כמו כן, לא הוכח כי איזו מהרשימות משקפת סכומים שאכן הוצאו בפועל, ואיזו מהרשימות היא המדויקת. מעיון ברשימות עולה כי מופיעים שמות משפחה זהים לחלק משמות חברי ההנהלה ומר נתן אף אישר שגם חברי הנהלה קיבלו חלק מהסכומים שמופעים ברשימות.

      305. פסק הדין בעניין עב (י-ם) 1457/07 אביטל משה נ' מש"י-מוסד שיקום ילדים (פורסם בנבו) קובע: "יוער בענין זה כי לנתבעת הייתה אפשרות לפקח בזמן אמת על הוצאות הדלק והתשלומים אשר החזירה לתובע בגינם. העובדה שהנתבעת לא עשתה כן, יש בה להחליש את טענותיה בנושא שכן בביצוע התשלום הודתה למעשה בחבותה. דרישה להחזר כספים בדיעבד, ללא הוכחה חד משמעית וברורה כי הם שולמו כתוצאה ממעשה מירמה יש בה קושי והנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה את האמור" (דגש שלי ש.ש.) ויפים הדברים לרכיב זה.

      306. נוכח כל האמור, טענות הנתבעת בעניין זה נדחות.

         

        מתן חלקות קבר למקורבים 

      307. הנתבעת טענה כי התובע ניצל את כוחו ומעמדו וקבע את מחירי הקברים, ללא אישור ההנהלה, הגם שלא היה רשאי לעשות כן.

      308. בנוסף טענה הנתבעת כי התובע לא גבה כספים עבור חלקות קבר שנמכרו.

      309. הנתבעת טענה כי מדובר בנזק של 1,383,120 ₪ לנתבעת.

      310. להוכחת טענה זו ביקשה הנתבעת להתבסס על הודאת התובע ביחס למכירת חלקות קבר עבור הוריו ועל דברי הרב שפירא לפיהם "הובהר לו" שנמכרו חלקות קבר מבלי שתמורתן הועברה לקופת הנתבעת.

      311. התובע התנגד לטענות הנתבעת בעניין זה וטען כי כל המכירות וכל העברת החלקות נעשו לפי המקובל אצל הנתבעת ובהתאם להחלטות ההנהלה.

      312. הרב שפירא מסר בעדותו: "אני לא רוצה להיכנס לזה". לא הזכיר כלל את שמו של התובע בעניין והשיב בעניין זה בלשון רבים: "ת. מכרו קברים בהרבה כסף, מכרו שטחים, מכורים קברים. נכנס כסף... קבעו מחירים והתברר שהכסף לא נכנס לקופה... אנשים קבעו את המחיר וזה לא הגיע למשרד" (עמ' 118). (דגש שלי ש.ש.)

      313. הרב שפירא הבהיר כי נתונים אלו אינם ידועים לו מידיעה אישית, אלא כך מסר לו מר נתן, והרב שפירא לא ייחס דבר לתובע בעניין זה.

      314. מדו"ח רו"ח גור ומעדותו עולה כי לא נערכה חלוקה בדבר חלק היחסי של האחריות למי מהמנכ"לים הן ביחס למכירת הקברים והן לגביית כספים אלו. הוכח כי התובע היה חלק מההתנהלות בעניין מכירת הקברים אולם הוא לא היה לבד בעניין ולא הוכח ע"י הנתבעת חלק ספציפי שניתן לייחס לו בלעדית. בהעדר כימות דין התביעה שכנגד להידחות.

      315. זאת ועוד, הרב שפירא השיב לשאלה מי טפל בגביית הכסף עבור המכירות מחו"ל: "זה היה ביחד עם המנהל, הוא הביא את האנשים, קבעו סכומים ביחד עם המנהל החליטו החלטות" (עמ' 130). מהאמור עולה כי גם הרב שפירא אינו מייחס את המחדל בעניין זה רק לתובע.

      316. התובע הודה כי רכש שני קברים עבור הוריו, ולא שילם עבורם. בגין שני קברים אלה יש לחייבו. מהעדויות עלה כי לכל הפחות גבו 3,600 דולר לחלקה. שתי חלקות משמעותן 7,200 דולר. סכום זה יש להכפיל בשער היציג ליום מתן פסק הדין. אין בהתנהלות הכללית של הנתבעת בעניין זה, ואי גביית סכומים של למעלה ממיליון ₪ עבור קברים שנמכרו, לפטור את התובע מתשלום סכום זה בגין שתי חלקות שלא שילם בגינן.

      317. נוכח האמור, התביעה בגין רכיב זה נדחית בחלקה. התובע ישלם לנתבעת 7,200 דולר כאמור.

         

        כספים שקיבל ב"שחור" שבהם הודה

      318. התובע הודה כי קיבל מהנתבעת ב"שחור" סך של כ-1.4 מיליון ₪.

      319. יחד עם זאת, כפי שפורט בהרחבה לעיל, לא הוכחה טענת הנתבעת בדבר נטילת כספים אלו במרמה על ידי התובע. הנתבעת לא הוכיחה כי לא הייתה ידיעה על הכספים שהועברו לתובע יהא טיבם אשר יהא ולכל הפחות עצמה עיניה בעניין זה. מעדות מר נתן עולה שהייתה ידיעה ואף רישום.

      320. בדו"ח הביניים של רו"ח גור לא הייתה כל התייחסות לסכומים אלו, הגם שידע על כך עובר לעריכת הדו"ח.

      321. חרף חוב בשיעור כזה, הנתבעת הסכימה כי התובע יישאר בתפקידו כמנכ"ל, תוך דרישה להשבת סכום של 460,000 ₪ בלבד, ובגין רכיבים אחרים. הגם שהנתבעת ידעה על סכומים עצומים אלו, לא דרשה השבתם בכלל או השבתם כתנאי להשארתו בתפקיד. לא ניתן לנו הסבר להתנהגות הנתבעת בעניין זה. אולם אין היא יכולה להעלים עין בזמן אמת, לאשר שמוחלת לו ומוכנה להשיבו כמנכ"ל, ואחר כך, באותה נשימה לבקש השבה. תום הלב ביחסי עבודה הוא דו צדדי. המעסיק – העמותה אינה יכולה לאחוז את החבל משני קצותיו וברכיב זה לטעמו של בית הדין זה מה שעשתה.

      322. נוכח כל האמור, התובע לא ישיב סכומים אלו והתביעה שכנגד בגין רכיב זה נדחית. 

      323. בכתב התביעה שכנגד ובסעיף 41 לסיכומים עתרה הנתבעת לחייב את התובע בנוסף בסכום של 79,090 ₪ בגין הוצאות שלטענתה נגרמו לנתבעת בשל פריצת התובע למשרדי הנתבעת וההליכים המשפטיים.

      324. הנתבעת לא פרטה סעיף זה במסגרת סיכומיה, ולא חזרה על התביעה לרכיב זה בסיכום רכיבי התביעה שכנגד, בסעיף 235 לסיכומים. הנתבעת לא הוכיחה כי יש לחייב את התובע בהשבת הוצאות אלה ומשכך התביעה לרכיב זה נדחית.

         

        סוף דבר:

      325. התביעה נדחית ביחס לתשלומי פרמיות שלא שולמו, פיצוי כללי בגין הפרת הסכם, דמי הודעת פיטורין מראש ודמי הסתגלות.

      326. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, בגין הרכיבים שיפורטו להלן:

        • סך של 289,107 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

        • סך של 145,470 ₪ בגין הפחתות שכר ושכר חודשים לפב' מרץ שלא שולם.

          סך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 434,577 ₪.

      327. התביעה שכנגד נדחית ביחס לרכיבים הבאים: תשלום גילומי מס, חלוקה למקורבים, עלויות השימוש ברכב, הפרשי שכר בשל תיקון הפרוטוקול שלא כדין, כספי מזומן לנזקקים, כספים שקיבל התובע ללא דיווח, בשווי שכרו המדווח והוצאות בגין פריצת התובע למשרדי הנתבעת וההליכים המשפטיים.

      328. התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, כך שהתובע ישלם לנתבעת את הסכומים הבאים, בגין הרכיבים שיפורטו להלן:

        • הלוואות שנטל התובע ולא השיב בסך 147,000 ₪.

        • מזומנים שנטל התובע מהכספת בסך 83,000 ₪.

        • ההעברות יתר לביטוח בסך 47,366 ₪.

        • הוצאות טלפון בסך 4,009 ₪.

        • קברים שרכש התובע ולא שילם תמורתם המוסכמת בסך של 7,200 דולר (25,430 ₪).

           

          סך הכל ישלם התובע לנתבעת סך של 306,805 ₪.

           

           

          לאחר קיזוז הסכומים, תשלם הנתבעת לתובע סך של 127,772 ₪. סכום זה כולל כאמור את הסכומים שהופרשו לתובע עבור פיצויי פיטורים בביטוח מנהלים או קופה. וזאת ישולם או ישוחרר לפי העניין תוך 45 ימים . לא ישולם או ישוחרר במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

           

           

           

           

           

          בטרם חתימה נציין כי פסק הדין נכתב בצער גדול ובכאב רב, לאחר שהצדדים סירבו להצעות פשרה שהוצעו במסגרת ההליך.

           

          ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"ז, (09 יולי 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

           

          החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

           

           

           

                  
            

           

          Picture 1

           

           

           

          Picture 1

          נציג ציבור עובדים

          גב' חיה דסקל

           

          נציג ציבור מעסיקים

          מר נתי ביאליסטוק

           

          שרה שדיאור, שופטת

           


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ