ס"ע 6482-11-16

1.לפני בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעים.

2.לטענת הנתבעים, התובע הינו מהגר עבודה אזרח אריתריאה ועל כן, בהתאם לתקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991 יש להורות לו להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעים. לטענתם, עיקר התובענה הינו שכר העבודה לחודש יולי 2016, פיצויי פיטורים, דמי הבראה ופדיון חופשה, אשר שולמו לתובע במלואם קודם הגשת התביעה. לעניין זה, צירפו הנתבעים את תלוש השכר לחודש יולי 2016 ואישור העברה בנקאית לחשבון הבנק של התובע.

3.לטענת התובע, מטרת הנתבעים בבקשתם הינה לחסום אותו מהגשת התביעה שהינה זכות יסוד. מדובר בתביעה אשר מרבית רכיביה הינם זכויות קוגנטיות כגון, פיצויי פיטורים והפרשות לקרן פנסיה. התובע מוסיף וטוען כי שכר העבודה לחודש יולי 2016 שולם לו בחסר וכי חלק מימי הנוכחות שלו בחודש יולי 2016 הוסרו מהדו"ח. עוד טוען התובע כי הוא זכאי לתשלום בגין הפרש פיצויי פיטורים, הפרשי דמי הבראה, הפרשי פנסיה והפרשי ימי חופשה.

בנסיבות אלה, טוען התובע כי יש לדחות את הבקשה.

המצב המשפטי

4.תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991 קובעת כדלקמן:

"116א (א)שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב)היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג)הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה".