ס"ע 63484-03-16

1.לפני בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע.

2. עיקר טענות הנתבע

התובע אינו תושב מדינת ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969 (להלן: "תקנות אמנת האג"); התובע לא צירף ראשית ראיה להוכחת תביעתו ולא הראה כי לנתבע תהא אפשרות להיפרע את הוצאותיו במקרה והתביעה כנגדו תדחה.

כתב התביעה הוגש בשיהוי ניכר ללא ראשית ראייה לתמיכה בקיומם של יחסי עבודה בין הצדדים; מדובר בכתב תביעה המנוסח בצורה אחידה החוזרת על עצמה בכל התביעות המוגשות על ידי ב"כ התובע בשינויים מינוריים המסתכמים בעיקר בזהות הצדדים ותקופת ההעסקה. כמו כן, החישובים שצורפו לכתב התביעה הינם שגויים ומסולפים ונועדו לנפח את סכום התביעה.

לפיכך, ובהתאם לתקנה 117 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 (להלן: "התקנות") על התובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בהליך דנן.

3.התובע התנגד לבקשה ועיקר טענותיו הינן כדלקמן:

בהתאם לתקנה 117א לתקנות, אין לדרוש מהתובע, בשלב זה, יותר מראשית ראיה הנלמדת מפני הדברים לכך שאין המדובר בהליך סרק. עת סיים התובע את עבודתו אצל הנתבע, קיבל לידיו תעודת הוקרה על עבודתו ובה נרשם כי "מושב חצבה ומשפחת גונן רוצים להודות ל- BOONPAC SULIYON על עבודתך המצויינת מיום 1.1.08 ועד ליום 21.1.12" (ראו סעיף 7 לתגובת התובע- ההדגשה במקור; וכן התעודה אשר צורפה כנספח 1 לתגובה). לטענת התובע, הנתבע, כחלק ממשפחת גונן העסיק את התובע בתקופות האמורות בכתב התביעה ומכתבי הטענות עולות שאלות עובדתיות הדורשות בירור לגבי מתכונת העסקתו של התובע והיקף שעות עבודתו. בכתב התביעה התובע עותר לתשלום זכויות קוגנטיות שלא שולמו על ידי הנתבע. הנתבע מודה כי לא שילם חלק מהזכויות הנתבעות ונטל ההוכחה לענין אותן זכויות מוטל על כתפי הנתבע.

מדובר בתביעה שסיכוייה טובים ביותר.

בנסיבות אלה, טוען התובע כי יש לדחות את הבקשה להפקדת ערובה ולחייב את הנתבע בהוצאות הבקשה.

4.המצב המשפטי