שרית שחר-גונן נ' מדינת ישראל

התובעת עבדה כמורה ממלאת מקום לסירוגין ולתקופות של כ- 3 חודשים. עבודת התובעת הופסקה בעת היותה בהיריון ולא נתבקש ע"י משרד החינוך אישור הממונה על עבודת נשים. האם יש מקום לפסיקת פיצוי על פי חוק עבודת נשים כנגד משרד החינוך – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1.התובעת עבדה לסירוגין כמורה ממלאת מקום במשך 7 שנים בנתבעת, משרד החינוך.

2.התובעת הועסקה בחוזים מיוחדים לתקופות קצובות.

3.לתובעת אין מעמד של עובדת קבועה.

4.בין השנים 2007 עד ל -2010 עבדה התובעת ברציפות.

5.בשנת הלימודים תשע"ג עבדה התובעת מיום 7/1/13 ועד ליום 19/4/13 כמורה ממלאת מקום בשל יציאתה של מורה לחופשת לידה בביה"ס "יד לבנים" בפתח תקווה (נספח א' לכתב ההגנה).

6. בחופשת הקיץ, בחודשים 7/2013 ו-8/2013, קיבלה התובעת שכר מהנתבעת, כפי שנהוג בנתבעת (נספח 2 לכתב התביעה).

7.בשנת הלימודים תשע"ד, עבדה התובעת כממלאת מקום בחוזה לתקופה קצובה מיום 1/9/13 ועד ליום 31/10/13 בשל יציאתה של מורה לחופשת לידה בבית הספר "נווה דליה" בראש העין (נספח ב' לכתב ההגנה).

8.ביום 9/9/13 חתמה התובעת על חוזה מיוחד לתקופה קצובה בגין תקופה העסקה מיום 27/8/13 עד ליום 31/10/13 (נספח ד' לכתב ההגנה).