ס"ע 61752-12-14

מעיון בבקשת התובע לגילוי מסמכים מסמכים ספציפיים ומתגובת הנתבעת לבקשה זו עולה כי המחלוקת היחידה בהקשר זה אשר נותרה בין הצדדים נוגעת לבקשה לקבל לעיונו של התובע את טופס דווח הנתונים למשרד הכלכלה לצורך הכנת ערבות (להלן: "טופס הדווח" ו"הבקשה" בהתאמה).

סבורה אני כי נסיבות הענין דומות לנסיבותיו של תיק ס"ע 32489-05-14 בקשר עם הבקשה וטופס הדיווח ומשכך מצאתי לחזור ולאמץ את עיקרי החלטתי, כפי שניתנה בתיק האמור. להלן החלטתי:

1. התובע טוען כי טופס הדווח הינו מסמך אובייקטיבי אשר רלבנטי לסוגיית עיקר עיסוקה של הנתבעת ותחולת צווי ההרחבה הרלבנטיים.

2. מנגד, לטענת הנתבעת טופס הדיווח מהווה סוד מסחרי וכולל נתונים מסחריים, ובין היתר, סדרי הגודל של הנתבעת, נתונים בדבר הוצאות ביחס להעסקת כלל עובדי הנתבעת והשכר המשולם לעובדים אלה. עוד נטען כי הנזק שייגרם לנתבעת מחשיפת המסמך עולה על התועלת שיפיק התובע מגילויו שכן תוכנו של טופס הדיווח אינו יכול לסייע להוכחת תחולת צו ההרחבה ובנוסף יכול התובע לברר את שאלת ההשתייכות הענפית גם במסגרת חקירה נגדית במהלך דיון ההוכחות.

3. שאלת הסווג הענפי של הנתבעת ובהתאם תחולת צווי ההרחבה הרלבנטיים הינה אחת מהסוגיות שבמחלוקת בתיק דנן.

4. במסגרת הבקשה יש לאזן בין זכויות שני הצדדים. מחד גיסא, זכותו של התובע להוכיח את טענותיו, בין השאר, באמצעות אספקת מלוא הנתונים הרלבנטיים לאלה ומאידך גיסא, זכותה של הנתבעת להגן על סודותיה המסחריים הנטענים.

5. הנטל להוכחת תחולת צווי ההרחבה מוטל על כתפי התובע, אך מרבית הנתונים במישור זה מצויים בידיעת הנתבעת. על מנת שיוכל התובע למצות את זכויותיו יש לאפשר לו לנסות ולהוכיח את טענותיו ובכלל זה לספק לו – באמצעותה נתבעת - נתונים רלבנטיים לסוגיה.

6. כאמור, סבורה אני כי על מנת לאזן באופן ראוי בין זכויות הצדדים יש מקום לפעול בהתאם למתווה שהוצע על ידי בתיקים קודמים (ואשר נטען כי אומץ ע"י באי כוח שני הצדדים בתיקים אחרים).

7. מצאתי כי המתווה האמור מאזן באופן שקול ומידתי בין הזכויות המתנגשות של הצדדים ומאפשר לתובע לנסות ולהוכיח את תחולת צווי ההרחבה מבלי שתקופחנה זכויותיו ותוך קבלת מלוא המידע והנתונים הרלבנטיים, תוך פגיעה באינטרסים של הנתבעת באופן מידתי שאינו עולה על הנדרש.