ס"ע 61245-08-16

1.לפני בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת.

2.לטענת הנתבע, מדובר בתביעה אשר הוגשה על ידי תושב שטחים אשר יש לדחותה מהסיבות שפורטו בכתב ההגנה; לנתבע אין סיכוי להיפרע מהתובע את הוצאותיו ככל שהתביעה תדחה ועל כן, יש להורות לתובע להפקיד ערובה ע"ס 2,000 ₪ להבטחת הוצאותיו.

3.לטענת התובע, מטרת הנתבע בבקשתו הינה לחסום אותו מהגשת התביעה שהינה זכות יסוד.

מדובר בתביעה אשר סיכוייה להתקבל הינם גבוהים ועל כן, יש לדחות את הבקשה ולחייב את הנתבע בהוצאות הבקשה.

המצב המשפטי

4.תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991 קובעת כדלקמן:

"116א (א)שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב)היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג)הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה".

5.אין ספק שהטלת הנטל על תובע להפקיד ערובה עלולה לפגוע בזכות הגישה שלו למערכת המשפטית למימוש זכויותיו ואשר יש הסוברים שיש בה משום זכות יסוד המוקנית לכל אדם מכח חוק יסוד כבוד האדם וחרותו. ואולם, מנגד, זכות זו ניתנת להגבלה במידה שאינה עולה על הנדרש ולתכלית ראויה כאשר מולה עומדת זכות הקנין של הנתבע לגביית הוצאותיו. אכן, פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה קובעת, כי זכות זו לעיתים נסוגה מפני זכותו של העובד לזכויות מכח חוקי המגן ובשל החשיבות המוסרית, חברתית וכלכלית שנועדה להגנה על עובדים זרים והימנעות מהעמדת מכשולים בדרכם למימוש זכויותיהם בבתי-הדין (ראו לעניין זה ע"ע 1064/00, קיניאמג'וי נ' אוליצקי (פורסם בנבו)), אך אין בכך כדי להביא לקביעה גורפת שכל מקרה בו מגיש עובד זר תביעה נגד מעסיקיו, אין מקום לחייבו בהפקדת ערובה ויש לבחון כל מקרה לגופו.