ס"ע 60308-01-16

לאחר עיון בבקשה לצו פירוט שיחות ובתגובת הנתבעת והואיל והתובע הגיש בקשה למתן החלטה, דבר המלמד כי ויתר על זכותו להגיש תשובה לתגובה, להלן החלטתי:

1. על פני הדברים, המסמכים לגביהם מבוקש צו, ככל שאמנם מדובר במספר הטלפון של התובע, עשויים לכאורה לשפוך אור על המחלוקת הנטושה בין הצדדים בנוגע לתקופת עבודתו של התובע, כאשר כמובן שאלת המשקל שיש להעניק להם תוכרע בהמשך ובשים לב למכלול הראיות והעדויות.

    

2. עם זאת, סבורני, כי צודקת הנתבעת בטענה שאין להסתפק בבקשה ללא תצהיר. לעניין זה, על התובע להציג ראייה מהימנה לכך שאמנם מדובר במספר הטלפון בו עשה שימוש בתקופה מושא הליך זה. ראייה כזו לא הוצגה.

    

3. בנסיבות דומות, התייחס לאחרונה בית הדין הארצי, בפסק הדין שאוזכר בבקשת התובע עצמו, בעניין בר"ע 44473-06-15 ABRAHA נ' פסגות פ.ס. חברת בנייה (ניתן ביום 7/9/15, להלן – עניין פסגות) לטענה שהתובע לא הוכיח שמספר הטלפון לגביו מבוקש צו הנו בבעלותו. נקבע בעניין זה כי:

   "...די באמור בתצהירו של המבקש לעניין מספר הטלפון שבו המבקש עשה שימוש, והמבקש לא נדרש להביא ראיות נוספות מעבר לתצהירו בעניין זה".

    

4. עולה אפוא, כי על מנת שיינתן צו כאמור, יש למצער להמציא תצהיר, ובו התייחסות למספר הטלפון לגביו מבוקש הצו. תצהיר לא צורף.

    

5. כמו כן, לא הובהר בבקשה מדוע התובע אינו יכול לקבל את הנתונים מחברת הסלולר בה היה מנוי.