ס"ע 56846-11-15

לאחר שבוצע הליך גילוי מסמכים בין הצדדים נותרה מחלוקת בנושא בקשה להתיר עיון בנספח התמורה להסכם ההתקשרות בין הנתבעות (להלן – הבקשה). בדיון קדם משפט טען התובע כי יש לגלות את המסמך שכן בתביעה קיימת טענה לגבי מעסיקים במשותף. הנתבעות מתנגדות לבקשה. טענתן היא כי המסמך אינו רלבנטי באשר התובע השתכר על בסיס גלובאלי ולא על בסיס מספר רכבים, ואילו בנספח התמורה מדובר על סכום שישולם בגין שטיפת כל רכב. עוד נטען כי מדובר במידע סודי.

תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 מסדירה את נושא הגילוי והעיון ומסמיכה את בית הדין או הרשם "ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות".

העיקרון שנקבע בהלכה הפסוקה בעניין גילוי מסמכים הנו "...להרשות גילוי מסמכים הנחוצים כדי להגיע לחקר האמת, מתוך שמירה על איזון האינטרסים שבין בעלי הדין. המבחן המרכזי אם להתיר או לסרב את הגילוי הוא מבחן הרלוונטיות (מבחן הזיקה), ובד בבד - שקילה של מידת הפגיעה, של אי הנוחות ושל ההכבדה על הצד המגלה ועל צדדים שלישיים" (ד"ר י. לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", הוצ' לאור של לשכת עורכי הדין, מהדורת 2016, פרק 11 בעמ' 9).

לאחר עיון בכתבי הטענות, ושקילת הטענות מצאתי, כי יש להיעתר לבקשה בחלקה, מהנימוקים שיפורטו להלן.

ראשית אציין, כי הבקשה בכתב שהוגשה אינה כוללת כל נימוק ספציפי בהקשר זה . בבקשתו התובע טוען כי המסמכים המבוקשים על ידו (לרבות הסכם ההתקשרות) רלבנטיים מבלי לפרט כיצד חשיפת רכיב התמורה תתרום לחקר האמת או לבירור המחלוקות.

שנית, הגם שהתביעה הוגשה גם כנגד מזמין השירות, הנתבעת 2, בטענה להיותה מעסיקתו במשותף של התובע ונטען לחשש בדבר "חוזה הפסד" (סעיפים 18 – 20 לתביעה), הרי שלפי כתב התביעה התובע השתכר שכר גלובלי בסך 6,000 ₪.