חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

ס"ע 56078-02-15

: | גרסת הדפסה
ס"ע
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
56078-02-15
13.11.2016
בפני הרשמת:
תמר עציון פלץ

- נגד -
המבקשים/הנתבעים:
1. ב.ז.
2. שני שירותי אפוטרופסות בע"מ

עו"ד אירית דרדיק
המשיבה/התובעת:
אניטה פנדאי
עו"ד שוש חן נחום
החלטה

 

  1. לפניי בקשה שהגישו המבקשים (הנתבעים) לחיוב המשיבה (התובעת), אזרחית סרי לנקה, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם במסגרת הליך זה (להלן: הבקשה).

  2. בתמצית ייאמר, כי עניינו של הליך זה בתביעה שהגישה התובעת לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתה כמטפלת סיעודית בנתבע 1, ובכלל זה – פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה והפרשי שכר (להלן: התביעה). כמו כן טוענת הנתבעת לקיומם של יחסי עובד ומעביד בינה לבין הנתבעת 2, כמי שהיתה אחראית לתשלום שכרה וזכויותיה של התובעת.

  3. חרף החלטת בית הדין מיום 14.9.2016 (נצפתה על ידי ב"כ התובעת במערכת הממוחשבת ביום 14.9.2016), לא הגישה התובעת תגובה לבקשה, ובהתאם להחלטה נוספת מיום 3.11.2016 (נצפתה אף היא על ידי ב"כ התובעת ביום 6.11.2016), הועברה הבקשה להכרעה בהעדר תגובה.

    דיון והכרעה 

  4. הבקשה הוגשה ביום 14.9.2016, סמוך לאחר כניסתו לתוקף של התיקון לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)(תיקון), התשע"ו-2016, שעניינו לערובה לתשלום הוצאות, וכך הוא קובע:

    (א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

    (ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

    (ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה"

    (תקנה 117 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991, נכנסה לתוקפה ביום 2.9.2016, להלן: תקנות בית הדין לעבודה, והתיקון לתקנות, בהתאמה)

     

  5. יוער, כי טרם התיקון לתקנות הכריעו בתי הדין לעבודה בבקשות מסוג זה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, שאומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969.

    יחד עם זאת נקבע בפסיקה, כי שומה על בתי הדין לתת משקל לעובדה כי בתקנות בית הדין לעבודה לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519, וכי עליהם להביא בחשבון גם את "המיוחד שבמשפט העבודה" (בש"א (ארצי) 768/06 חנה לביא נ' פררה סונט, ניתן ביום 26/11/06; דב"ע נה/218 – 3 עלי איוב אל-הדיה– שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391, 394).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>