ס"ע 54628-01-15

בפני בקשת המבקשת לביטול פסק הדין מיום 24/7/15 (להלן: "פסק הדין"), אשר ניתן לבקשת המשיבה בהיעדר הגנה (להלן: "הבקשה").

המשיבה הגישה תגובה במסגרתה התנגדה נחרצות לבקשה (להלן: "התגובה").

ביום 14/1/16 התקיים דיון במהלכו נחקר מר מנשה לוי מטעם המבקשת.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ושקלתי את מלוא טענות הצדדים כפי שהועלו לפניי בדיון מצאתי מקום לקבל את הבקשה, לבטל את פסק הדין ולחייב את המבקשת בהוצאות. להלן אפרט טעמיי.

המסגרת הנורמטיבית

הלכה היא כי בית הדין ייטה לבטל פסקי דין שניתנו בהיעדר הגנה ובהיעדר התייצבות על מנת ליתן לצדדים את יומם ולאפשר להם לטעון טענותיהם לגופו של עניין. הדברים נכונים אף אם ניתן פסק הדין כתוצאה ממחדלו הרשלני של צד, אשר לא הגיש כתב הגנה או לא התייצב לדיון.

כך נקבע כבר בדבע נב / 155 - 9 סולתם בע"מ נ' חנניה אסרף פד"ע כד 279, מפי כב' הנשיא דאז, השופט גולדברג, אשר בפניו הונחה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, נוכח מחדלו של בעל הדין:

"הדין וההלכה הם כי גם שעה שהיו מחדלים מצד בעל דין או בא-כוחו, יישמע הדיון לגופו תוך קביעת פיצוי בהוצאות: "אכן ראוי כי בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות, יעדיף בית-המשפט חרף מחדלי בעל הדין, את השגת מטרתו העיקרית - לעשות משפט וצדק, על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת" (בש"א356/89, בע' 29; בעקבות ע"א 32/83, בע' 438)"".

ברוח דומה פסקה גם כבוד הנשיאה, השופטת נילי ארד, עת הונחה בפניה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות הנתבע, בע"ע 1462/02 רולס יוסף בע"מ אדריכלים נגד חוסטצקי, (5/1/03):

"בית-דין זה חזר ושנה לא אחת, כי בפגם של פרוצדורה אין כדי לפגוע בזכות החוקתית של מיצוי הדין, ומרכיב מהותי הימנה היא זכותו של בעל דין להביא את גרסתו בפני בית-הדין, בטרם הכרעה. אכן, ייתכנו גם ייתכנו מקרים בהם התנהגותם של בעלי הדין, או מי מהם, תחייב הפעלתה של הסנקציה הקבועה בתקנה 49 לתקנות. אולם, אין לדבוק במורה הדרך הפורמאלי בלבד, אלא ליתן את הדעת לכלל נסיבותיו של המקרה, באופן שהצדק לא רק ייעשה, כי אם גם ייראה.