ס"ע 54358-03-12, פ"ה 41378-03-13 מאזוז נ' מועצה מקומית חורה ואח'

1.בפנינו תביעתו של התובע להורות לנתבעות 1 ו-2 לשלם לו קצבה בהתאם לקבוע בהסכם הפשרה שנחתם ביניהם בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים (עב' 2268/99 בית הדין נתן לו תוקף של פסק דין ביום 21.3.2001 (להלן "הסכם הפשרה").

2.לבקשת הנתבעת 2 (להלן – "המדינה"), במסגרת קדם המשפט, צירפתי את הנתבעת 3 (להלן – "עיריית נתיבות") כנתבעת. על החלטה זו הגיש התובע בקשת רשות ערעור ובמסגרת הדיון שהתקיים בבית הדין הארצי (בר"ע 39112-11-12), הגיעו הצדדים להסכמות וביניהן כי תוגש תביעה לביטול הסכם הפשרה.

3.ביום 2.4.13 הגישה המדינה תביעה נגד התובע ונגד עיריית נתיבות כשלתביעה צורפה הנתבעת 1 (להלן – מועצת חורה) כתובעת נוספת בהחלטה מיום 19.5.13. התביעה היתה לבטלותו של הסכם הפשרה או חלקו ולחלופין לביטולו המלא או החלקי ויישומו בהתאם להוראות הדין.

4.ביום 8.4.13 הורתה כב' הנשיאה, השופטת אורלי סלע, לאחד את שתי התביעות – תביעת התובע ותביעת המדינה ומועצת חורה.

5. התובע עבד במשרד החינוך מיום 1.9.63 עד ליום 31.8.81. מיום 1.1.82 עד ליום 30.6.92 עבד התובע בעיריית נתיבות בתפקיד גזבר, כאשר בחלק מן התקופה שימש אף כמנהל מחלקת החינוך.

6.במקביל החל התובע לעבוד ביום 1.3.91 גם כגזבר במועצה אזורית שוקת בהתאם להסכם אישי שנחתם עימו, המסדיר את תנאי העסקתו ואת שכרו שנקבע בשיעור של 94% משכר ראש הרשות (להלן – "שכר נבחרים"). אמנם במהלך הדיון הועלתה שאלת חוקיות העסקתו של התובע בתקופה מקבילה הן בעיריית נתיבות והן במועצה אזורית שוקת (התקופה שמיום 1.3.91 עד 30.6.92), אך לא נדרשנו לפסוק בה.

7.לאחר שפורקה המועצה האזורית שוקת, המשיך התובע לעבוד אצל מחליפתה, מועצת חורה, מיום 1.3.97 עד ליום 30.9.11 מועד בו יצא לגמלאות.

8.בטרם פירוקה של מועצה אזורית שוקת, פנה ראש המועצה דאז, מר דוד אפרתי (להלן – "מר אפרתי") למשרד הפנים לאשר את פרישתו של התובע. בבקשתו זו ולאור פירוקה הצפוי של מועצה אזורית שוקת ביקש מר אפרתי כי גמלתו של התובע תשולם על ידי עיריית נתיבות שהיתה מעסיקתו הקודמת. משרד הפנים, באמצעות מר שפיצר שהיה אז הממונה על כח אדם ברשויות המקומיות, אישר בקשה זו ביום 25.3.1996.

9.בחודש מאי 1996 פורקה סופית המועצה האזורית שוקת, והתובע המשיך לעבוד בתפקיד גזבר במועצת חורה.