ס"ע 53913-02-16 DANIEL TAWELDI נ' אל-שי סופר קלין בע"מ

לפני בקשת התובע כי יינתן צו שיפוטי כנגד המחזיקה המורה לה להגיש את הסכם ההתקשרות בינה לבין הנתבעת. בכתב התביעה טוען התובע כי עבד בנתבעת כעובד ניקיון וכי צו ההרחבה בענף הניקיון חל עליו.

בכתב ההגנה הנתבעת מכחישה את חלות צו ההרחבה בענף הניקיון וטוענת כי עיקר עיסוקה אינו בניקיון וכי התובע הועסק כעובד כללי בספא במלון דיויד אינטרקונטיננטל בתל אביב שבו מבפקת הנתבעת, בין היתר, שירותי משק. יצוין כי המחזיקה היא החברה המחזיקה במלון דיויד אינטרקונטיננטל.

בתגובה לבקשה ציינה הנתבעת כי אין בידיה הסכם התקשרות עם המחזיקה. יחד עם מסרה כי אינה מתנגדת למתן הצו להמצאת ההסכם ככל שהוא נמצא בידי המחזיקה בכפוף להשחרת סעיפי התמורה לרבות תעריפים שכן מדובר במידע סודי-מסחרי ואין טענה בעניין זה בכתב התביעה.

בתשובתו עמד התובע על גילוי כלל ההסכם לרבות סעיפי התמורה והפנה להחלטת כב' השופטת זלמנוביץ –גיסין בעניין דומה.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 מסדירה את נושא הגילוי והעיון ומסמיכה את בית הדין או הרשם "ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות".

בהלכה הפסוקה נקבע העיקרון בעניין גילוי מסמכים - "...להרשות גילוי מסמכים הנחוצים כדי להגיע לחקר האמת, מתוך שמירה על איזון האינטרסים שבין בעלי הדין. המבחן המרכזי אם להתיר או לסרב את הגילוי הוא 'מבחן הרלבנטיות' ('מבחן הזיקה'), תוך שקילת מידת הפגיעה, האי נוחות וההכבדה על הצד המגלה ושל צדדים שלישיים" (ד"ר י. לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", הוצ' ניצן מהדורת 11, פרק 11 בעמ' 8).