ס"ע 53441-03-11 מויאל נ' באולינג הגולן והגליל בע"מ ח.פ. 512426313 ואח'

תמצית ההליכים בתובענה

1.התובע עבד מספר שנים אצל נתבעת מס' 1 (שתיקרא להלן: "הנתבעת") והתפטר מעבודתו אצלה. בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבעים לשלם לו את שכר חודש העבודה האחרון (לרבות פיצוי הלנת שכר), פיצויי פיטורים (לרבות פיצוי הלנת פיצויי פיטורים), החזר של סכומים שנוכו משכרו למטרת ביטוח פנסיוני ולא הועברו לביטוח הפנסיוני, תשלום של סכומים שעל הנתבעת היה לשלם לחברת הביטוח, פיצוי על נזק שנגרם בגין הפסקת הביטוח הפנסיוני, יתרת דמי הבראה וכן פיצוי בשל עגמת נפש.

בבסיס התביעה לפיצויי פיטורים עמדה טענת התובע שהוא התפטר בנסיבות שמזכות אותו בפיצויי פיטורים, שכן התפטרותו באה בעקבות הפסקת ההפרשות לביטוח הפנסיוני, אף שהסכומים המשיכו להיות מנוכים משכרו, ואי-חידוש פוליסת הביטוח למרות התראות התובע שיש לעשות כך.

בכתב התביעה נטענה גם טענה בדבר הרמת מסך ההתאגדות של הנתבעת, באופן שיאפשר לחייב את נתבעים מס' 2 ו-3 באופן אישי, בטענה שמוצדק להרים את המסך כלפיהם, בהיותם המנהלים והבעלים של הנתבעת ובשל האופן שבו הם פעלו בענייניו של התובע.

2.הנתבעים, בכתב הגנתם, הכחישו את טענות התובע ואת זכאותו הנטענת לקבל מהם דבר מה.

לטענת הנתבעים, הפסקת ההפרשות לחברת הביטוח, נעשתה בהסכמת התובע ותוך תיאום עמו, ורק בשל טעות המשיכה הנתבעת לנכות משכר התובע את הסכומים שהיו אמורים להיות מועברים לחברת הביטוח, ניכוי שהופסק לאחר שהתובע הסב את תשומת לב הנתבעת לאותה טעות. על פי טענת הנתבעים, כלל לא היה קשר בין ענין זה לבין התפטרותו של התובע, שכן הוסכם בין הצדדים שהם יתחשבנו בקשר לסכומים שהנתבעת קיזזה משכר התובע ולא הועברו לחברת הביטוח. בענין שכר חודש העבודה האחרון, טענו הנתבעים כי הנתבעת שילמה לתובע את שכר החודש האחרון בניכוי הסכום שהתובע נותר חייב לה בשל עודף ימי החופשה. מעבר לכך - טענה הנתבעת שהיא זכאית לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובע, אם ייפסק, סכום שמגיע לה בשל כך שבמשך שנים, עבד התובע במשרה בהיקף נמוך יותר מאשר זה שבו היה עליו לעבוד.

בענין הרמת המסך, טענו הנתבעים כי נתבע מס' 2 (שייקרא להלן: "סאלח") - כלל אינו בעל מניות של הנתבעת ולא ניתן להרים את מסך ההתאגדות כלפיו. בעניינו של נתבע מס' 3 (שייקרא להלן: "חסן"), טענו הנתבעים כי חסן כלל לא עסק בניהול הנתבעת (שנוהלה על ידי סאלח בלבד), וכי אין כלפיו עילה להרמת המסך.

3.הצדדים נאותו להגיע לישיבת גישור בפני נציג ציבור. על פי האמור בפרוטוקול ישיבת הגישור הם היו אמורים להמשיך להידבר לאחר אותה ישיבה, במטרה להגיע להסכמה, אלא שמהודעה שהוגשה לאחר מכן הוברר כי לא הושגה הסכמה בין הצדדים (ואין אנו יודעים אם אכן היתה הידברות אמיתית).

4.בהעדר הסכמה בין הצדדים, קויים דיון מוקדם בתובענה, שבו גובשו מוסכמות ופלוגתאות וניתנה החלטה בדבר הגשת עדויות ראשיות בתצהירים.