חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

ס"ע 53012-06-11, תע"א 3094-10 רוזנברג נ' חברת רוזנטוייס – גן בתנועה בע"מ ואח'

: | גרסת הדפסה
ס"ע
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
3094-10
28.8.2014
בפני השופט:
ד"ר יצחק לובוצקי - אב"ד

- נגד -
התובע:
אוראל רוזנברג
עו"ד טלי זוהר 		הנתבעים:
1. חברת רוזנטוייס – גן בתנועה בע"מ
2. אליעזר רוזנברג
3. יהודה דויטש

עו"ד אוריאל בן אסולי
עו"ד קרן פינקלשטיין
פסק דין
 

 

זוהי תביעתו של התובע (להלן גם: "העובד"), אשר הועסק בחברת רוזנטויס גן בתנועה בע"מ (להלן גם: "המעביד" או "החברה"), תקופה של 132 חודשים שהסתיימה עם פיטוריו ביום 30.4.09, לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פדיון חופשה ודמי הבראה.

התביעה הוגשה גם כנגד מר אליעזר רוזנברג, אביו של התובע (להלן גם: "הנתבע 2" או "אליעזר") ומר יהודה דויטש (להלן גם: "הנתבע 3" או "דויטש") אשר שימשו כבעלי מניות ומנהלים בחברה.

המעביד מצידו הגיש "תביעה שכנגד", שלפיה פעולות התובע במהלך עבודתו, גרמו לנזקים לחברה, היא מבקשת להיפרע ממנו.

 

 

התביעה ל'הרמת מסך' ולחיוב נתבעים 2-3 באחריות אישית:

 

רבות דובר בפסיקה על נסיבות הפעלת החריג של הרמת המסך באופן המאחד בין שתי האישיות המשפטיות השונות והמובדלות – זו של החברה בע"מ – וזו של המנהל ו/או בעל המניות. בענייננו, לא שוכנענו כי התקיימו אותן נסיבות חריגות, כאמור, אותן מפרטת הפסיקה (ר' בהרחבה לגבי הנסיבות בהן יורם מסך ההתאגדות דב"ע נג/ 205-3 וגיה מחמוד נ' גלידות הבירה ואח', פס"ד מיום 15.8.94, ע"ע 1132/02 יוליוס אביב נ' החברה לפיתוח בע"מ, פס"ד מיום 19.1.03, ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, פס"ד מיום 16.10.05 וע"ע 1017/04 אהוד ענבר נ' אפרים בן מנשה, פסק דין מיום 27.10.05).

 

היותה של חברה, חברה קטנה ו/או משפחתית, אין בהם לבדם כדי לקבוע כי נעשה שימוש שלא כדין במסך ההתאגדות, המחייב את הרמתו. במקרה דנן, לא נטען וממילא גם לא הוכח כי החברה חדלת פירעון, ולא הובאו בפנינו ראיות לכך כי החברה הוקמה במטרה לבצע פעולות אסורות ולהונות את מי מהמתקשרים עימה, ובכלל זה את התובע. אין שום ראיה לנסיון תרמית מצד מי מהנתבעים, "עיכוב נכסים", "שימוש לרעה" או שאר הסממנים שיאפשרו לביה"ד "הרמת מסך" או אפילו חיובה כ"מעביד במשותף".

משכך, נדחית תביעתו של התובע כנגד הנתבעים 2-3.

 

"פיצויי פיטורים":

 

אין חולק כי העובד פוטר מעבודתו ביום 30.4.09 ללא תשלום פיצויי פיטורים (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 11.7.13 ש' 8-9). אלא שלטענת המעביד, פיטורי העובד נבעו בשל הפרות משמעת חמורות שביצע, בין היתר מתן זיכויים פיקטיביים, העלמת כספים מהחברה, מתן זיכויים ואי השבת סחורה כנגד, נטילת כספים במרמה וכיוצב' מעשים המצדיקים שלילת פיצויי פיטורים מהעובד.

העובד מכחיש את המעשים המיוחסים, לו וטוען כי המעביד גמר בליבו לפטרו תוך נסיון לייחס לו מעשים, הכל על מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות.

 

סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 קובע, לאמור:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>