ס"ע 50830-12-15

לפני בקשת הנתבעת לחייב את התובע בהפקדת ערובה לתשלום כל הוצאותיה, וככל שלא יעשה כן, תידחה תביעתו. הנתבעת מנמקת בקשתה בהיות התובע עובד זר, וכן בכך שביום 4.7.2016 נפסקו לחובת התובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ לטובת גב' יעל מסיקה (אורגן של הנתבעת) אשר נמחקה כנתבעת מהתביעה, ועל אף שההחלטה קבעה כי יש לשלם את ההוצאות תוך 30 יום, הרי שעד למועד הגשת הבקשה טרם שולמו ההוצאות. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי עובדה זו מעלה את החשש כי לא תוכל להיפרע מהתובע, ככל שתיזכה בתביעה.

בתגובה טען התובע כי הנתבעת לא עמדה בתנאים שקבעה הפסיקה לצורך הוכחת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה. כמו כן ציין כי הגב' מסיקה אינה צד להליך יותר, ואין להשתמש בהליך זה כדרך עוקפת לתשלום הוצאות. בנוסף מבקש התובע כי כי בית הדין יידחה את תשלום ההוצאות לסוף ההליך כי המבקשת חבה לו כספים.

בתשובתה הוסיפה הנתבעת כי מדובר בתובע עובד זר שכתובתו אינה ידועה, ואף לא שילם הוצאות שנפסקו נגדו והסיכוי לגבותם שואף לאפס.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בקשה, בתגובה ובתשובה, אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל. להלן אפרט טעמיי.

המסגרת הנורמטיבית

יצוין כי נכון ליום 2.9.2016, נכנס לתוקף תיקון תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)(תיקון), התשע"ו-2016 בכל הנוגע לערובה לתשלום הוצאות. יחד עם זאת, המועד הקובע באשר לדין החל, הוא מועד הגשת הבקשה, ועל כן הבקשה נבחנת בהתאם לדין שחל טרם כניסת התיקון האמור לתוקף.

בהתאם לדין החל בבית הדין לעבודה ידוע כי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 חלה בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969.