ס"ע 50732-01-12 היאם חדיד נ' מועצה מקומית דלית אל כרמל

עניינה של תביעה זו בתשלום הפרשי שכר, דמי הבראה, דמי חגים, פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ופיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954 ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח -1988.

נציין כבר עתה כי התובעת ויתרה על התביעה לפיצוי מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה מחמת התיישנות (עמ' 4 ס' 22 לסיכומי התובעת).

העובדות

1.הנתבעות הן רשויות מקומיות שהתאגדו כחוק.

עד לשנת 2003 הנתבעות היו רשויות מקומיות עצמאיות ונפרדות.

2.בתחילת שנת 2003 הוחלט על איחוד שתי הנתבעות לרשות מקומית אחת והקמת עיר הכרמל וזאת במסגרת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת 2003-2004), התשס"ד -2003.

3.בחודש נובמבר 2008, התקבל בכנסת חוק רשויות מקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל-כרמל ועוספיא) התשס"ט – 2008 (להלן – חוק הפירוק) בתחולה מיום 1.12.2008.

4.במסגרת צו הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיה), התש"ע-2009 (להלן- צו הפירוק), שהוצא מכוח החוק הנ"ל, נקבע כי המועצה המקומית עוספיה והמועצה המקומית דלית אל-כרמל הן חליפותיה של עיר הכרמל כאמור בחוק הפירוק ובצו הפירוק (סעיף 8 לחוק הפירוק; סעיפים 4-5 לצו הפירוק).

רו"ח ברבי-כספי, אשר מונה מטעם שר הפנים לבדיקת החשבונות של עיר הכרמל, חובותיה ואופן חלוקתם קבע כי החלוקה ביחס לחבות תהא לפי מספר התושבים של שתי המועצות- 60% מועצה מקומית דלית אל-כרמל ו-40% מועצה מקומית עוספיה (ראו סעיף 4 לסיכומי הנתבעת 1; וסעיף 31 לסיכומי הנתבעת 2).

5.התובעת עבדה כסייעת מלווה בהסעות לתלמידים מוגבלים ובעלי בעיות מוטוריות בתחילה החל מחודש ספטמבר 1998 ועד לחודש אוגוסט 2004 במועצה מקומית דלית אל כרמל ולאחר הקמת עיר הכרמל, התובעת המשיכה לעבוד בעיר הכרמל באותו התפקיד החל מחודש ספטמבר 2004 ועד לחודש ספטמבר 2008.

לאורך כל תקופת העבודה, התובעת הייתה צמודה לאותו תלמיד שהתגורר בדלית אל-כרמל.

6.על יחסי הצדדים חלה חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות בישראל (להלן –חוקת העבודה).