ס"ע 48195-02-12.07 ספטמבר 2014

כללי

הנתבעת היא חברה העוסקת בין היתר בשיווק מוצרי אבן ושיש, התובע שימש אצלה בשנים האחרונות כמנהל ייצור במפעל.

לאחר סיום יחסי עבודה, הגיש התובע בקשה לצו עשה וכתב תביעה כנגד הנתבעת (26/2/2012). בו ביום ניתנה החלטת כב' הנשיא מיכאל שפיצר בבקשה לצו עשה שקבע כי הבקשה נמחקת בנימוקים כמפורט בה ובהמשך נשמע התיק העיקרי בפנינו.

כתב הגנה הוגש ביום 17/4/2012 ובמקביל הוגש כתב תביעה שכנגד מטעם הנתבעת.

כתב תשובה לכתב התביעה שכנגד הוגש ביום 12/9/2012.

ביום 8/4/2013 התקיים קד"מ, בין הצדדים התקיים הליך גילוי מסמכים ובין לבין הוגשו על ידי הצדדים בקשות שונות לתיק לאורך כל ההליך.

ביום 29/7/2013 הוגשו תצהירים מטעם התובע ובהם תצהירו, תצהיר חלי לחיאני (אשתו, רו"ח במקצועה; "חלי") ותצהיר מנחם סולומון (עבד אצל הנתבעת בסוף 2006/ תחילת 2007; "מנחם").

ביום 16/2/2014 הוגשו תצהירי הנתבעת ובהם תצהירו של משה אשכנזי (מנהל הנתבעת ובעל מניות; "משה"/ "מוש") ותצהיר חני שי (אשתו של משה, מסייעת לו בעיקר בנושאים משרדיים-מנהליים לרבות בנושא הנהלת חשבונות ונמצאת חלק מהזמן במפעל; "חני").

ביום 27/2/2014 התקיים דיון הוכחות בו נחקרו המצהירים על תצהיריהם והוגשו מוצגים נוספים לתיק (תמליל של התובע; 2 תמלילים של הנתבעת – עפ"י הסכמת הצדדים והחלטת שופטת הקד"מ).

סיכומי התובע הוגשו ביום 31/3/2014.

סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 8/5/2014.

לאחר שבחנו טענות הצדדים וראיותיהם- החלטנו לקבל התביעה בחלקה כדלקמן:

א. נסיבות סיום העסקת התובע ופיצויי פיטורים 

טענות התובע – עבד אצל הנתבעת בתקופה 1/9/2003- 8/11/2011, 8.16 שנים (ס' 1 לתצהיר התובע, ס' 2 לסיכומיו); ביום 9/6/2011, בעת שטיפל בהזמנה, צעק עליו מוש וגער בו בפרהסיה כי הוא משתמש בפלטת שיש שהיתה מונחת במלגזה (ס' 6 לתצהיר התובע); לאור התקרית נכנס התובע למשרד המנהל וביקש ממנו כי ישמיע הערות כלפיו באופן אישי ולא בנוכחות עובדים אחרים (ס' 7 לתצהיר התובע), בו במקום צעק עליו שוב תוך הטחת האשמות בדבר טעות בהזמנה, התובע הסביר לו כי הטעות לא נבעה ממנו אלא במקבל ההזמנה, המנהל צעק עליו בנוכחות כל העובדים ואמר לו שיעשה מה שהוא אומר לו ואם לא מתאים אז הוא יכול ללכת (ס' 8), לאור השעה המאוחרת (סביבות 16:00) ורצונו להימנע ממריבה ומשקרבה שעת סיום העבודה (17:00) סיים העבודה ושב לביתו (ס' 9); למחרת (יום ו' 10/6/2011) הגיע לעבודה כרגיל ובסוף היום קיבל מכתב התראה עקב הפרות משמעת חמורות מופרכות, מטרת המכתב היתה לגרום לפיטורי התובע תוך שלילת זכויותיו (ס' 10 לתצהיר התובע), התובע השיב למכתב בעזרת אשתו ולא היה מיוצג באותה עת (15/6/2011) (ס' 11 לתצהיר התובע) ועל כך קיבל מכתב תשובה מאת הנתבעת (20/6/2011) (ס' 12 לתצהיר התובע); יחס המנהל הלך והחמיר (ס' 13-14 לתצהיר התובע); המנהל "הסיט" (כך בתביעה) פועלים פלסטינאים העובדים אצל הנתבעת שאיימו עליו, חששותיו לגביהם נבעו מכך שלמיטב ידיעתו הפועלים עבדו ללא אישורים חוקיים, הם היו תלויים במשה, גרו במפעל ובסופ"ש עבדו במטע הזיתים שלו (ס' 15 לתצהיר התובע), מנהל הנתבעת טפל עליו האשמות שקריות לפיהן התובע זרק עליו פטיש ואף לא בחל בהאשמת גניבה, מנהל הנתבע אמר לתובע כי הוא מכין הדברים לסיום ובעקבות דברים אלו פנה התובע לעו"ד על מנת שיעזור לו כנגד ההתנהגות הבריונית; למרות המצב המשיך להגיע לעבודה כרגיל (ס' 16 לתצהיר התובע); בנסיבות לא יכול היה התובע לעבוד כפי שצריך, המנהל לא נתן לו הנחיות לעבודה והרגיש הוא מנסה לחבל בעבודתו כדי להאשימו אח"כ, בכל פעם שפנה אליו צעק שהוא מפריע לו וקילל אותו או נתן תשובות מתחמקות (ס' 17 לתצהיר התובע); "לאחר תקופה ארוכה" הנתבעת יצרה תנאים בלתי נסבלים לעבודה והתובע פנה אל המנהל בעצמו כדי לראות מה הוא רוצה ממנו והאם ניתן להסדיר את היחסים (ס' 19 לתצהיר התובע) / במטרה לפשר; לאחר השיחה הנתבעת הוציאה מכתב לפיו התובע ביקש להתפטר- דבר שאינו נכון; התובע פנה אל הנתבעת והבהיר כי אין בכוונתו להתפטר (ס' 20 לתצהיר התובע), חרף זאת הנתבעת פנתה לתובע והודיעה לו כי החל מיום 25/10/2011 הוא נדרש לא להגיע לעבודה (ס' 21 לתצהיר התובע); התובע פוטר על ידי הנתבעת ובמכתבה (מיום 24/10/2011) ויתרה על נוכחותו (ס' 23 – 24 לתצהיר התובע); הנתבעת רקמה תוכנית לפיטורי התובע ושלילת פיצויים וחיפשה שעת כושר לכך (ס' 3 לסיכומי התובע), ככל הנראה הנתבעת חוותה ירידה בהכנסות, ביקשה להתייעל, לספוג משרה ולהעסיק שוהים בלתי חוקיים זולים, ומשלא קלטה עובד אחר תחת התובע הרי שמדובר בפיטורי צמצום וזו הראיה לכך שהתובע פוטר (עמ' 3 לסיכומים); עקב פיטוריו, זכאי לפיצויי פיטורים בסך 72,452 ₪ בגין תקופת העסקתו (8.15 שנים X 8,879 ₪) בתוספת פיצויי הלנה (ס' 36 לתצהיר התובע).

טענות הנתבעת – התובע עבד אצלה כ-8 שנים בתקופה 24/9/2003 -8/11/2011 (ס' 1 לכתב תביעה שכנגד) / החל מיום 24/9/2003 ועד להתפטרותו ב- 10/10/2013 (ס' 4 לתצהיר משה); הנתבעת החלה פעילותה ב- 1/2004 והחל לעבוד כשתנאיו לא השתנו (ס' 3 לתצהיר משה, ס' 5-6 לתצהיר חני); התובע החל לעבוד כפועל ייצור וקודם לתפקיד מנהל ייצור במפעל, חלוקת התפקידים: משה אחראי על העניינים הניהוליים והמקצועיים והתובע מוציא לפועל ודואג לביצוע העבודה (ס' 40 לתצהיר משה), היחס אל התובע היה חם במהלך תקופת עבודתו; מס' חודשים / חודשים רבים טרם התפטרותו (ס' 14-15 להגנה) / "כשנה" טרם התפטרותו (ס' 7 לתצהיר משה, ס' 8 לתצהיר חני), החל התובע ללא סיבה לשנות התנהגותו בצורה קיצונית- הן בפן המקצועי והן בפן ההתנהגותי/ משמעתי וזאת במטרה שיפוטר (ס' 16- 17 לתביעה); החל לגרום נזקים פיזיים לחומרי הגלם ולציוד המפעל, פגע בעבודה השוטפת ופתח בשביתה איטלקית, התעמר בעובדים תחתיו ודיבר בבוטות, זלזל והתעלם מהוראותיו של מוש וכדומה והכל בכוונה שיפוטר (ס' 8-12 לתצהיר משה); מוש ואשתו חני עשו כל שביכולתם כדי להימנע מפיטוריו וקיימו עימו שיחות אך לשווא (ס' 13-14 לתצהיר משה), התובע התבקש לחתום על הוראות עבודה אך סירב לכך והודיע למוש כי עליו לקבל את אישור בא כוחו; בתחילת 2/2011, משלא הצליח מוש להביא לשינוי המיוחל הוא ביקש מחני שתפנה לב"כ הנתבעת והוא ניסח מכתב התראה (ס' 22 לתצהיר חני); המכתב הועבר לחני ב- 6/2/2011 אך לא נמסר מחשש שיפגע ביחסים / סיכויים (ס' 46-47 לתצהיר משה, ס' 23-24 לתצהיר משה ונספח א'); ביום 9/6/2011 משה ראה שהתובע לוקח פלטת שיש שלא התאימה וביקש ממנו להחליפה ולבצע ההוראות אך התובע התעמת עימו (ס' 49 לתצהיר משה), בסיום הוויכוח (בסביבות 14:30), התובע נטש את העבודה; התנהגותו עברה כל גבול והמכתב (מיום 6/2/2011) (ס' 49-51 לתצהיר התובע, ס' 26 לתצהיר חני) עודכן ונמסר לתובע ב- 10/6/2011 (ס' 53 לתצהיר משה); לאחר תכתובת בין הצדדים ב- 15/6/2011 ו- 20/6/2011 (ס' 32-33 לתביעה, ס' 56- 59 לתצהיר משה) חלה התדרדרות נוספת והתובע הגביר את הניסיון לגרום למתיחות רבה במפעל באמצעות העכרת האווירה שכללה התנהגות מבישה ותוקפנית; ב- 22/6/2011 בצהריים בעקבות פניה של משה לתובע בעניין מקצועי הוא החל להתווכח עימו ושאל אותו האם ברצונו לפטרו והלה השיב לו שלא, בשלב מאוחר יותר התובע התחיל לצעוק במפעל כי הוא שקרן והראה לפועלים את מכתב ההתראה והקריא להם (ס' 60-61 לתצהיר משה) ואז משה ביקש ממנו לעזוב את המפעל (ס' 62 לתצהיר משה); ביום 24/6/2011 הגיעה חני למפעל למסור לתובע את תלושי השכר שביקש התובע, היא שאלה לפשר התנהגותו והתובע השיב כי כועס על המכתב שנמסר לו, חני הסבירה לו והוא הטיח בה האשמות (ס' 29-30 לתצהיר חני), ב- 26/6/2011 נערכה עימו שיחה (ס' 63-64 לתצהיר משה), גם ביום 21/8/2011 התקיימה שיחה בה הביע נכונות לשפר את תפקודו אלא שלא חלפו מס' דקות מסיום השיחה ואז הגיע מכתב מב"כ התובע שאיים כי אם ודרישותיו לא תתמלאנה תוך 21 ימים הוא ייאלץ להתפטר בדין מפוטר (ס' 65- 70 לתצהיר משה), מכתב תשובה נשלח ביום 8/9/2011 והנתבעת שבה והדגישה כי אינה מעוניינת בפיטורי התובע בשל הנחיצות המקצועית וכן לאור הפן האישי (ס' 71- 75 לתצהיר משה), ביום 26/9/2011 התובע נטש את המפעל בשעה 14:30 עקב וויכוח (ס' 76 לתצהיר התובע, ס' 31- 32 לתצהיר חני), ב"כ הנתבעת שלח מכתב לב"כ התובע שהתבקש להבהיר חד משמעית, באם מרשו עומד על הודעת ההתפטרות שמסר ביום 21/8/2011 (ס' 77 לתצהיר משה) ביום 27/9/2011 השיב ב"כ התובע והבהיר כי המכתב הקודם הוא בבחינת התראה בלבד (ס' 78 לתצהיר משה), אלא שגם לאחר מכן המשיכו הוויכוחים והשיחות (ס' 82 לתצהיר משה) וביום 10/10/2011 הודיע התובע למוש על התפטרותו וביקש לקבל תשובה לגבי תקופת ההודעה המוקדמת (ס' 83-85 לתצהיר משה), ביום 12/10/2011 נמסרה לו תשובה לפיה התבקש להמשיך בעבודתו עד ליום 8/11/2011 (ס' 86 לתצהיר משה), רק במכתבו מיום 22/10/2011- כ 10 ימים לאחר מכן טען כי אין לפרש הודעתו כהודעת התפטרות אלא כניסיון להגיע לפשרה ללא התערבות עו"ד (ס' 87 לתצהיר משה), ב- 24/10/2011 כאשר התנהגות התובע הפכה לבלתי נסבלת נאלצה להודיע לו כי היא מוותרת על נוכחותו במפעל החל מיום 25/10/2011 (ס' 88 לתצהיר משה), בין ב"כ הצדדים הוחלפו תכתובות (ס' 89-91 לתצהיר משה), טרם נמצא מחליף לתובע, התפטרותו גרמה וגורמת לנזקים עצומים ומשה נאלץ להשקיע חלק ניכר מזמנו בביצוע עבודה שאמורה היתה להתבצע בידי התובע (ס' 92 לתצהיר משה), התובע התפטר ולאחר מכן חזר בו מהתפטרותו (עמ' 2 לפרוטוקול), אינו זכאי לפיצויי פיטורים, עקב מחלוקת כנה בין הצדדים אינו זכאי לפיצויי הלנה.

יוער כבר עתה, כי לצדדים טענות נוספות בקשר להעברת בעלות על הרכב שהיה בשימוש התובע. מטעמי יעילות, בהעדר רלוונטיות לענייננו, ומשכבר נפסק במסגרת ההליך הזמני- לא נפרט הטענות, ממילא אין בהן לגופן לשנות מענייננו.

כן יצוין כבר עתה, כי בתמיכה לטענותיהם צרפו הצדדים ראיותיהם בהמשכים- כך לכאורה ע"פ הסדר דיוני ביניהם. הגם משלא עמדו בהסדר כהלכתו, אפשרנו הגשת הראיות כפי שהוגשו ובעיתוי שהוגשו, וזאת מטעמי יעילות ועל מנת שתהיה בפנינו מלוא היריעה בבחינת המחלוקת בין הצדדים.