ס"ע 47920-05-11

1. ביום 10.9.14 ניתן על ידי פסק דין במסגרתו התקבלו הסעדים הנתבעים, במעמד צד אחד ובהעדר התייצבות הנתבעים לדיון.

2.ביום 10.3.15 הגיש הנתבע 3 בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בהעדר הנתבעים.

3.התיק נקבע לדיון בבקשה לביטול פסק הדין ביום 26.4.15 .

4.לטענת המבקש, הנתבע 3 , יש להורות על ביטול פסק הדין שעה שהנתבעים לא זומנו לדיון אשר היה קבוע ליום 10.9.14 בשל כך לא התייצבו. עוד נטען כי לתיק הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים על כן, ככל שהיה מתקבל זימון המבקש היה מתייצב לדיון.

5.ב"כ התובע התנגד לבקשה וטען כי הנתבעים זומנו לדיון אשר היה קבוע אולם דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש" דהיינו , המבקש ידע אודות הדיון אולם בחר להתעלם מדבר הדואר ולא להתייצב לדיון.

עוד נטען כי התנהלות הנתבע חוזרת על עצמה שעה שגם כתב התיעה המתוקן תצהירי התובע ופסק הדין, חזרו על ידי דואר ישראל , ונדרש היה לבצע מסירה אישית לנתבע 3. בדיון המקדמי הנתבע 3 הצהיר כתובותו לפרוטוקול אולם, כל המסמכים אשר נשלחו לכתובתו חזרו בציון "לא נדרש".

כן נטען כי לנתבע אין טענת הגנה שעה שאינו מכחיש כי לא שילם פיצויי פיטורים, דמי הבראה ופידיון ימי חופשה.

6.ההלכה הפסוקה קבעה לא אחת כי מקום בו יש מחלוקת בין הצדדים דרך המלך היא להורות על ביטול פסק הדין אשר ניתן במעמד צד אחד , על מנת לברר טענות הצדדים לגופן בכפוף להטלת הוצאות על הצד אשר בהתנהלותו גרם לצד האחר להוצאות מיותרות לרבות הימשכות ההליך (ראו- בר"ע (ארצי) 27507-08-10 המתכת מ. פלזנשטיין – סיגנביץ' מיכאל , פורסם במאגרים האלקטרוניים).

7.כמו כן שעה שמוגשת בקשה לביטול פסק דין בית הדין בוחן את השאלות הבאות: האחת – מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא פעל כנדרש ולא התייצב לדיון , והשניה- האם יש למבקש טענות הגנה ומה הם סיכוי הצלחת טענותיו. עוד נקבע כי בחינת השאלה השנייה היא העיקר ולשאלה הראשונית חשיבות נמוכה אל מול בחינת טענת ההגנה וסיכויה (ראו: ע"א 10152/07 מרסל פדידה נ ' רפאל ליאור בשם המנוח רפאל שמואלי ז"ל, ניתן ביום15/12/10).

יפים לעניינינו דברי כבוד הנשיאה, השופטת נילי ארד(כתוארה אז) עת הונחה בפניה בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר התייצבות הנתבע וכך נקבע-"בית-דין זה חזר ושנה לא אחת, כי בפגם של פרוצדורה אין כדי לפגוע בזכות החוקתית של מיצוי הדין, ומרכיב מהותי הימנה היא זכותו של בעל דין להביא את גרסתו בפני בית-הדין, בטרם הכרעה. אכן, ייתכנו גם ייתכנו מקרים בהם התנהגותם של בעלי הדין, או מי מהם, תחייב הפעלתה של הסנקציה הקבועה בתקנה 49לתקנות. אולם, אין לדבוק במורה הדרך הפורמאלי בלבד, אלא ליתן את הדעת לכלל נסיבותיו של המקרה, באופן שהצדק לא רק ייעשה, כי אם גם ייראה. בענייננו, כאמור,אין נסיבות המקרה בכללותן מצדיקות סגירת דלתות בית-הדין בפני החברה ושלילת זכותה למיצוי הדין." (ראו :ע"ע 1462/02רולס יוסף בע"מ אדריכלים נגד חוסטצקי, ניתן ביום5.1.03, פורסם במאגרים האלקטרוניים).