ס"ע 47559-12-12

1.התביעה שלפני עניינה עתירתו של התובע לתשלום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, החזר הוצאות נסיעה, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת והשבת ניכויים מהשכר.

טענות הצדדים

2.לטענת התובע, הוא הועסק במסעדה בשם "חומוס יונס" שהופעלה על ידי הנתבעת, בין התאריכים 30.11.08 - 13.12.12.

לטענתו, בשנתיים וחצי הראשונות להעסקתו הוא עבד 7 ימים בשבוע. בימים ב' – ו' עבד בין השעות 10:00 – 22:00 (12 שעות ביום), בימי שבת וחג בין השעות 9:00 – 22:00 (13 שעות ביום) ובימי א', שהיו ימי המנוחה השבועיים שלו, בין השעות 16:00 – 22:00 (6 שעות ביום).

בחודש הרמדאן עבד התובע במתכונת עבודה מופחתת בין השעות 10:00 -19:00 (8-9 שעות).

לטענת התובע, בגין עבודתו הוא קיבל משכורת גלובאלית בסך של 6,000 ש"ח ומיום 11.8.10 הוא החל להחתים כרטיס נוכחות אך המשיך לקבל משכורת גלובאלית.

על פי הנטען, בארבעת החודשים שלפני חודש אוגוסט 2011 שולמה לתובע משכורת גלובאלית בסך 6,500 ש"ח אך העלאה זו לא סיפקה אותו, שכן שכרו כלל תמורה בגין כל השעות הנוספות ושעות העבודה במנוחה השבועית שביצע ועל כן נפל משכר המינימום.

החל מחודש אוגוסט 2011, לאחר שהתובע שבת במחאה על תנאי עבודתו, הוא החל להשתכר 23 ש"ח לשעה, כשבחודש הרמדאן עבד 8-9 שעות ביום ולאחר מכן 9-10 שעות ביום.

לאור האמור, לטענת התובע מתכונת עבודתו כללה באופן קבוע עבודה בשעות נוספות ובשעות המנוחה השבועית, מבלי שקיבל כל תמורה נוספת בגין עבודתו כאמור ועל כן לטענתו, יש להורות לנתבעת לשלם לו הפרשי שכר בגין עבודתו בשעות נוספות ובשעות המנוחה השבועית בהתאם לפירוט שבכתב התביעה.

מעבר לאמור, לטענת התובע, במשך כל תקופת עבודתו הוא לא יצא לחופשה בשכר, לא שולמו לו דמי הבראה, לא הופרשו עבורו כספים לפנסיה ולא שולמו לו הוצאות נסיעה לעבודה וממנה. משכך, לטענתו, יש לחייב את הנתבעת בתשלום פדיון חופשה, פדיון הבראה, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה והחזר הוצאות נסיעה.

התובע טען כי ביום 13.2.12 הוא פוטר לאלתר, זאת לאחר שלא התייצב לעבודה באותו יום מאחר וסבל מכאבי גב חזקים עקב עבודה ללא מנוחה ביום ובשבוע שלפני ולאחר שמנהל העבודה אמר לו כי אם לא יתייצב לעבודה הוא מפוטר.

התובע לא התייצב לעבודה באותו יום וכשהגיע לקחת את משכורתו ביום 19.2.12 המנהל היכה אותו והתובע הגיש על כך תלונה במשטרה.

לאור נסיבות פיטוריו עתר התובע לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

בנוסף טען התובע כי הנתבעת העמידה לרשותו טלפון נייד ובכל חודש ניכתה משכרו סכום שנע בין 400-600 ש"ח, כשביום בו הגיע למסעדה לקחת את שכר חודש 1/12 לקח מנהלו את הסים ושבר אותו וממשכורת זו ואילך ניכתה הנתבעת סכום של 1,100 ש"ח ממשכורתו, קרי, 600 ש"ח ביתר ללא כל זכות שבדין, שהתובע עתר להורות לנתבעת להשיבם לידו.

3.לטענת הנתבעת, החברה נוסדה רק ביום 21.5.09, כך שתביעת התובע בגין התקופה שמיום 30.11.08 ועד ליום היווסדה, הינה תביעה לקבלת זכויות בגין תקופה בה החברה כלל לא היתה פעילה.