ס"ע 4713-12-11,"ע 4728-12-11

לפני בית הדין סיכומי טענות הצדדים בשאלת התיישנות התביעה ביחס לתקופת עבודת התובעים טרם לשנת 2004 (וליתר דיוק: טרם לחודש 12/2004).

הנתבעת 1 (להלן: "החברה" ו/או "הנתבעת") טוענת כי חלה התיישנות על חלק מתביעת התובעים להפרשי פנסיה וקרן השתלמות, וזאת לדידה ביחס לתקופה שטרם לשנת 2004. על כן לגרסתה אין להידרש לתביעה זו במסגרת כלל התביעה בהליך, ודינה להידחות.

בעיקרי הדברים, טוענים התובעים כי לא חלה התיישנות על תביעתם – ביחס לכל תקופת עבודתם אשר החלה מחודש 11/97 לגבי התובע מר עזרא רפאל (לנלן :"התובע" ו/או "מר עזרא") והחל מחודש 1/98 לגבי התובעת גב' רינה עובדיה (להלן: "התובעת" ו/או "גב' רינה"). זאת לדידם מהטעם שהנסיבות בעניינם מצויים בגדר החריגים לתחולת התיישנות הקבועים בסעיפים 7-9 לחוק ההתיישנות, כפי שיובאו בהמשך.

הנתבעת 2 - הנתבעת הפורמלית (להלן: "חברת הביטוח הראל" ו/או "הראל"), מותירה את ההחלטה בסוגית ההתיישנות לשיקול דעת בית הדין.

לאחר שעיינתי ושקלתי את טענות הצדדים בכובד ראש ובהתאם לחוק ולפסיקה, הגעתי לכלל הכרעה כי חלה התיישנות על תביעת התובעים ביחס לתקופה שטרם לחודש 12/2004 מהטעמים שיפורטו להלן.

סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת התיישנות בתובענה בעניין שאינו במקרקעין, היא תקופה של 7 שנים, וככל שלא הוגשה התביעה במסגרת תקופה זו דינה להתיישן ואין לבית הדין להידרש לה.