ס"ע 46476-03-14 עלי נ' אורתם סהר הנדסה בע"מ

1.בפניי בקשת הנתבעת לחייב את התובע, תושב הרשות הפלשתינאית, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, אם וככל שתידחה התביעה נגדה.

תמצית טיעוני הצדדים

2.לטענת הנתבעת, מדובר בתביעה בסכום נכבד שאינה נסמכת אלא על טענות שבעלמא שאינן נתמכות בדבר. הנתבעת צפויה לנזק של ממש ככל שייכפה עליה ההליך והיא לא תוכל לגבות את הוצאותיה. התובע הינו תושב קלקיליה ואין אלא להניח שאין בידיו נכסים בארץ מהם ניתן להיפרע.

3.לטענת התובע יש להורות על דחיית הבקשה. לגרסת התובע הוא תמך את תביעתו בתלושי שכר ורוב עילות התביעה הינן קוגנטיות. לדבריו, הנתבעת לא מעלה כל עילה לחיוב התובע בערובה כגון אי תשלום הוצאות או היותה של התביעה חסרת כל סיכוי. הטלת ערובה מהווה ניצול מצוקה כלכלית בה שרוי התובע וגובלת בחוסר תום לב. במקרה שלפנינו התובע לא גרם לנתבעת כל הוצאה בגין התדיינות משפטית קודמת או נזק של ממש כתוצאה מהגשת תביעתו וסיכויי התביעה הינם גבוהים במיוחד.

4.בתשובה מטעם התובעת היא שבה על טענותיה והוסיפה, כי התובע לא העמיד תשתית ראייתית ולו לכאורה לטענותיו. טענת התובע למצוקה כלכלית לא נתמכה בדבר בעוד מנגד טען התובע, כי הוא מיוצג על ידי שני עורכי דין פרטיים בשני הליכים שונים. הנתבעת לא הייתה מעסיקתו האמיתית של התובע ומדובר בתביעה שסיכוייה קלושים.

דיון והכרעה

5.בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן- התקנות) לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט–1969 [דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996)].

6.בבואו של בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

7.ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה בבתי הדין לעבודה נקבעה בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (ניתן ביום 16.7.03, להלן "אבו נאסר"), שם נקבע, כי השיקול העיקרי להטלת החיוב במתן ערובה הוא סיכויי ההצלחה בתביעה והשיקול המשני במעלה הוא יכולת גביית הוצאות הנתבע מהתובע, וכי "אל מול אלה עומד השיקול כבד המשקל של ההיענות לבקשה להטלת ערובה, והוא שמא, מפאת עוניו יידחה התובע משעריו של בית המשפט".