ס"ע 46348-09-13

1.בפנינו תביעתו של מר אליצור חושן טרבס (להלן – "התובע") כנגד חברת בן בטחון (1989) בע"מ (להלן – "הנתבעת") לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הוצאות נסיעה, שעות נוספות, שכר עבודה, דמי חופשה, דמי הבראה ופיטורים שלא כדין.

תמצית טענות הצדדים

2.התובע הועסק על-ידי הנתבעת החל מיום 9.11.2005 ועד ליום 3.10.2006. לטענתו, ביום 29.9.2006 פנה מנהלו הישיר של התובע (מר ראובן) והודיע לו בעל-פה על פיטוריו שיכנסו לתוקף ביום 4.10.2006. כאשר שאל התובע את מנהלו מדוע העסקתו מסתיימת נענה ע"י המנהל כי זוהי שיטת העבודה בנתבעת לפטר עובדים טרם הגיעם לשנת עבודה מלאה (סעיפים 6-7 לתצהיר התובע).

3.סה"כ עותר התובע לתשלום בסך 31,860 ₪.

4.הנתבעת טוענת כי התובע אכן עבד אצלה מיום 9.11.2005 ועד ליום 3.10.2006 מועד בו עזב עבודתו מיוזמתו ומבחירתו ובכל אופן התובע לא פוטר. הנתבעת מציינת שהתובע הועסק אצלה כ- 11 חודשים. עוד מציינת הנתבעת כי היא שילמה לו את מלוא הזכויות המגיעות לו בגין תקופת העסקתו.

5.ביום 26.11.2015 התקיים דיון הוכחות בתיק. מטעם התביעה העיד לפנינו התובע עצמו בחקירה נגדית. מטעם הנתבעת העיד מר אלון בולדו (סמנכ"ל הנתבעת) בחקירה נגדית. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

דיון והכרעה

6.ראשית נציין, כי חלק ניכר מעילות התביעה של התובע התיישנו. בהקשר זה נשכיר מושכלות יסוד ולפיו חוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן – "חוק ההתיישנות") קובע כי תקופת ההתיישנות של תובענה אזרחית שאינה במקרקעין הינה 7 שנים והיא מתחילה מהיום שבו נולדה עילת התובענה.

חוק ההתיישנות מורה שמשך התקופה שבה נתבע יהא חשוף לסכנת תביעה צריך להיות מתוחם ומוגבל על מנת שיוכל לכלכל צעדיו ולהיערך כלכלית לסיכוני תביעות צפויות. קיימת חשיבות בהגשת תובענות תוך זמן סביר מהמועד בו נוצרה עילת התביעה. המגבלה להגיש תביעות במהלך תקופת ההתיישנות נועדה לסייע לנתבע, באופן שיובהר "קו הגבול" לגבי המועד של שמירת מסמכים וראיות.

תובע אשר "ישן" על זכויותיו שעה שנמנע מהגשת תביעה במשך תקופה ארוכה רואים אותו כמי שמחל על זכותו (ע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ"ד (1) 535; ע"ע 1406 עיריית גבעתיים נ' משה ברקוביץ ואח', פורסם בנבו ביום 4.10.06).

7.במקרה דנן התובע סיים את עבודתו ביום 3.10.2006 והגיש את תביעתו בבית הדין ביום 30.9.2013. דהיינו, כל מה שקדם ליום 30.9.2006 התיישן ולא ניתן לתבוע. לפיכך, רכיבי התביעה לדמי הבראה, דמי חופשה (שקובע תקופת התיישנות קצרה של 3 שנים), פיצוי בגין העדר הפרשות לחברת הביטוח התיישנו.

8.מה כן יכול התובע לתבוע? הלכה למעשה, התובע יכול לתבוע זכויות בגין שלושה ימי עבודה בלבד בחודש אוקטובר 2006. יתר על כן, עילות התביעה לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת לפיטורים לא התיישנו וזו למעשה עיקר המחלוקת בין הצדדים: האם כטענת התובע הוא פוטר מעבודתו בחלוף 11 חודשי עבודה (על מנת להתחמק מצבירת ותק עבודה של שנה על כל המשתמע מכך) או כטענת הנתבעת התובע התפטר מעבודתו מיוזמתו.

9.יובהר כבר עתה כי נטל ההוכחה לעניין טענת הפיטורים מוטל על כתפי הטוען להם שכן הוא "המוציא מחברו". בהקשר זה נזכיר מושכלות יסוד ולפיו דיני הראיות מבחינים בין "נטל השכנוע" לבין "נטל הבאת הראיות". על ההבחנה בין השניים עמד בית המשפט העליון בין היתר בפרשת מרום בזו הלשון:

"נטל השכנוע מבטא את החובה המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו. הצד שעל כתפיו רובץ נטל זה נדרש לשכנע את בית המשפט באמיתות טענתו, ואם ייכשל בכך – טענתו תידחה...

נטל הבאת הראיות, המבטא נטל קל יותר, בא רק להבהיר על מי מהצדדים, בשלב מסויים זה או אחר של המשפט, רובצת חובה להציג את ראיותיו. ככלל, נטל הבאת הראיות מוטל בתחילת המשפט על הצד הנושא בנטל השכנוע; שאם צד זה לא יביא את ראיותיו, תידחה טענתו. אם הצד הנושא בנטל השכנוע הביא ראיה המוכיחה לכאורה את טענתו, עשוי נטל הבאת הראיות לעבור לצד האחר. ואולם, הצד האחר – אשר אינו נושא בנטל השכנוע – עשוי לזכות במשפט גם אם לא עמד בנטל הבאת הראיות, אם בית המשפט לא שוכנע כי הראיות שהביא הצד הראשון מבססות את טענתו במידת הוודאות הדרושה לשם עמידה בנטל השכנוע...במצב שבו הראיות שקולות יפעל הספק לחובת הצד שעליו נטל השכנוע. הנה כי כן, נטל הבאת הראיות אינו גוזר את גורל ההכרעה במשפט, אלא רק את מהלכו של המשפט, ואילו נטל השכנוע קובע את גורל ההכרעה במשפט: הצד הנושא בו חייב להרימו. אם נכשל בכך – תידחה טענתו וידו במשפט תהא על התחתונה. זאת ועוד: נטל הבאת הראיות עשוי לעבור מן הצד הנושא בנטל השכנוע לצד האחר. לא כן נטל השכנוע, שהוא ...'קבוע ועומד, ולעולם אינו עובר מבעל דין אחד למשנהו'..." (ההדגשות לא במקור) 

(ראו: ע"פ 28/49 זרקא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ד; דנ"א 1516 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813)

10.בענייננו, התובע לא הציג כל ראיה או מוצג נוסף לתמיכה בגרסתו לפיה הוא פוטר מעבודתו ולמצער התובע לא הצליח להוכיח בפנינו את הטענה לפיה הוא פוטר מעבודתו. מעבר לכך, לא עלה בידי התובע להוכיח כלל את הטענה לפיה הנתבעת נוהגת לפטר עובדים בשיטת "הדלת המסתובבת" בסמוך לתום שנה.