ס"ע 46062-10-13 ניסטק גליל בע"מ נ' אסתר בן אילוז

לפני בקשה להגשת תצהירי הנתבעת באיחור.

1.בהחלטה מיום 10.7.14 נקבע כי על המשיבה (להלן – העובדת) להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה עד ליום 5.10.14, וכי על המבקשת (להלן – המעסיקה) להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה 30 ימים לאחר מכן. עוד נקבע באותה החלטה כי אם לא יוגשו תצהירי המעסיקה במועד – יראו בכך כאילו אין בדעתה להביא ראיות.

תצהיר מטעם העובדת הוגש ביום 5.10.14, ובהתאם למועד שנקבע בהחלטה.

2.לאחר שחלף המועד להגשת תצהירי המעסיקה (אשר היו אמורים להיות מוגשים עד יום 5.11.14), ולאחר שהוגשו מספר בקשות לדחיית ולהקדמת מועד ישיבת ההוכחות, נתן בית הדין מיוזמתו ארכה נוספת להגשת תצהירי הנתבעת בהחלטתו מיום 7.12.14, וזאת למשך 7 ימים.

בחלוף אותם 7 ימים, וביום 14.12.14, הגישה המעסיקה בקשה להארכת מועד להגשת תצהירים מטעמה, וזאת לפרק זמן של 10 ימים.

בהחלטתי מיום 14.12.14 קבעתי כי ניתנת למעסיקה ארכה אחרונה בת 10 ימים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה. מכאן – שתצהירי המעסיקה היו אמורים להיות מוגשים לא יאוחר מיום 24.12.14.

3.ביום 8.1.15 הוגשה בקשה זו להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המעסיקה, יחד עם התצהירים.

בבקשה נטען כי ב"כ המעסיקה נעדר מעבודתו בשל מחלה בין התאריכים 16.12.14 עד 21.12.14, כי היה צורך לתאם פגישות עם ארבעת המצהירים מטעם המעסיקה, כי לא יהיה בהגשת תצהירי המעסיקה באיחור כדי לעכב את בירור ההליך (שדיון הוכחות בו נקבע ליום 27.1.15).

4.העובדת מתנגדת לבקשה, מפרטת את התנהלות המעסיקה בתיק והתעלמותה מהחלטות בית הדין, ומבקשת כי בית הדין ידבוק בהחלטתו מיום 10.7.14 לפיה אי הגשת תצהירי המעסיקה במועד יובילו למסקנה כי איבדה את זכותה להביא ראיותיה.

5.מתיאור השתלשלות העניינים כמפורט לעיל, ברור כי תצהירי המעסיקה מוגשים באיחור.

לא מצאתי כי יש בתעודת המחלה שהוצגה כדי להצדיק את האיחור, שכן תצהירי המעסיקה היו אמורים להיות מוגשים עוד בראשית חודש 11/14. גם אם קיימת בידו של ב"כ המעסיקה סיבה מוצדקת לעיכוב נוסף בן מספר ימים בשל מחלתו, אין הדבר פוטר אותו מלהגיש בקשה מתאימה, ובמועד. חלף זאת, בחר ב"כ המעסיקה לנסות ולהעמיד את בית הדין בפני עובדה מוגמרת בהגשת תצהירים מטעם המעסיקה ביחד עם הבקשה.