ס"ע 45732-03-16

לפני בקשת התובע להורות לנתבעת לחשוף את הסכם ההתקשרות בין הנתבעת לבין גלי בריל תעשיות נעליים, במקום בו הוצבה התובעת במרבית תקופת עבודתה.

הנתבעת בתגובתה מתנגדת לחשיפת ההסכם וטוענת כי המועד להגשת בקשות מקדמיות חלף, וגם לגופו של עניין לא ברורה הרלוונטיות של ההסכם שכן הנתבעת לוקחת אחריות מלאה על מלוא תקופת העסקתה של התובעת. כמו כן בגילוי עצמו יש פגיעה בפרטיות הנתבעת וכן בצדדים שלישיים.

בתשובתה מפרטת התובעת כי הסיבה בגינה ביקשה את הסכם ההתקשרות רק במעמד הדיון היא שבכתב ההגנה נקטה הנתבעת לשון עמומה ממנה ניתן היה להבין כי אינה מכחישה את תחולת צו ההרחבה בענף הניקיון, אולם במעמד הדיון הצהירה לפרוטוקול כי היא סבורה שאינו חל עליה. לכן התבקש הסכם התתקשרות במעמד זה. באשר לרלוונטיות מפרטת התובעת כי לאור הכחשת תחולת צו ההרחבה בענף הניקיון, הרי שבחשיפת הסכם ההעסקה עם המקום בו עבדה התובעת מרבית התקופה, יש כדי לשפוך או על מהות ההתקשרות בין הנתבעת לבין המקום בו הוצבה התובעת ועבדה כעובדת ניקיון.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 מסדירה את נושא הגילוי והעיון ומסמיכה את בית הדין או הרשם "ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות".

בהלכה הפסוקה נקבע העיקרון בעניין גילוי מסמכים - "...להרשות גילוי מסמכים הנחוצים כדי להגיע לחקר האמת, מתוך שמירה על איזון האינטרסים שבין בעלי הדין. המבחן המרכזי אם להתיר או לסרב את הגילוי הוא 'מבחן הרלבנטיות' ('מבחן הזיקה'), תוך שקילת מידת הפגיעה, האי נוחות וההכבדה על הצד המגלה ושל צדדים שלישיים" (ד"ר י. לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", הוצ' ניצן מהדורת 11, פרק 11 בעמ'  8).