ס"ע 44509-09-11 צוקרמן נ' הוניגמן ובניו בע"מ

לפנינו תביעה שהגישה תובעת על סך 114,000 ₪, לתשלום זכויות שלאחר סיום יחסי עבודה, ופיצוי ללא הוכחת נזק מכח חוק הזכות לעבודה בישיבה, תשס"ז – 2007 (להלן: "חוק עבודה בישיבה").

הנתבעת הינה חברה קמעונאית המנהלת רשת חנויות לממכר מוצרי ביגוד ואופנה. התובעת עבדה כמנהלת חנות בנתבעת מיום 5.8.07 ועד ליום 23.8.09, כאשר מיום 17.3.09 ועד הלידה ביום 17.5.09 שהתה בשמירת הריון, וביום 19.8.09 הודיעה התובעת על התפטרותה לצורך טיפול בבנה.

ביום 17.6.12 התקיים דיון מקדמי בפני כב' הרשמת ע. ריכטמן. משלא עלה בידי הצדדים לסיים הסכסוך בפשרה, הועבר למותב זה.

בתאריכים 3.3.14, 12.5.14 ו- 9.6.14 התקיימו דיוני הוכחות. מטעם התובעת העידו התובעת לעצמה, הגב' סיון מיארה (להלן: "סיוון") ומר אמיתי דוידזון. מטעם הנתבעת העידו הגב' איילת דגן שגיא (להלן: "איילת") ומר אלדד מזרחי (להלן: "אלדד").

סיכומי הצדדים הוגשו בכתב.

בשל העדר האב"ד מביה"ד עד מחצית אוגוסט – ניתנת ההכרעה עתה ולאחר החלטה על שינוי המותב, משתמה כהונתם של נציגי הציבור.

תמצית טענות הצדדים:

1. התובעת עותרת לחיוב הנתבעת בסך 100,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודה בישיבה. לטענתה, המעסיקה הפרה חובתה לספק כיסאות ישיבה לעובדי החנות, והיא בתוכם, כאשר מתוקף תפקידה כמנהלת חנות וקופאית היתה אחראית על קבלה ורישום כספים בקופת החנות, מה שחייב אותה בעמידה ממושכת בקופה ללא כל אפשרות לשבת, גם כשהחנות היתה ריקה מלקוחות.

2. התובעת מוסיפה שכל פניותיה למעסיקה לספק כסאות נענו בשלילה, או זכו לחוסר התייחסות, על אף שהתלוננה לא אחת כי אינה יכולה להמשיך לעמוד על רגליה למשך זמן מפאת הריונה.