ס"ע 4310-02-16

1.התובע עתר לתיקון כתב תביעה (להלן- הבקשה). יצוין כי התביעה המקורית הוגשה על ידי התובע ללא ייצוג משפטי. בסמוך לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעת הוגשה בקשה לתיקון תביעה לאחר שהתובע קיבל ייצוג משפטי. הנתבעת התנגדה לבקשה. בהחלטה שניתנה לאחר הגשת תגובת הנתבעת נקבע, כי על התובע להגיש את טיוטת כתב התביעה המתוקן שברצונו להגיש. בדיון קדם משפט שהתקיים טענה הנתבעת, בין היתר, כי בטיוטת כתב התביעה נפלו שגיאות בתחשיבים. לאחר דיון שנערך הצהיר ב"כ התובע כי יגיש טיוטת כתב תביעה מתוקנת לאחר שיערוך חישוב מחודש ברכיב תגמולים, וניתנה החלטה המורה לו לעשות כן.

התובע הגיש טיוטת כתב תביעה מתוקנת והנתבעת הגישה תגובתה.

בתגובתה טענה הנתבעת, כי בניגוד להחלטת בית הדין שהתירה חישוב מחודש רק ברכיב תגמולים התובע ביצע שינוי גם ברכיב פדיון חופשה. עוד נטען כי התובע התעלם מכספים שהופקדו בקופת גמל של חברת הפניקס, וכי מהטיוטה המתוקנת הושמט סכום של 39,303 ₪ אשר נלקח בחשבון בטיוטה הראשונה של כתב התביעה המתוקן. לשיטת הנתבעת אין מקום להתיר תיקון המבוסס על תחשיבים שגויים.

2.לאחר ששקלתי את הבקשה והתגובה ועל יסוד המסמכים הקיימים בתיק, מצאתי כי יש להתיר את תיקון כתב התביעה, מהטעמים שאפרט להלן.

3.סמכות בית הדין לעבודה להורות על תיקון כתבי טענות קבועה בתקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. הלכה ידועה היא כי כאשר יש בתיקון כדי להעמיד בפני בית הדין את מכלול השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים ככלל יש מקום להיעתר לבקשה. זאת בכפוף לכך שהתיקון לא יגרום לצד שכנגד עוול שפיצוי כספי לא יתקנו )דב"ע נ"ה/ 115 –3 שמעון שלוסמן - צים חברת השיט הישראלית בע"מ, ניתן ביום 2/10/95).

4.על סמכות בית הדין לעבודה להתיר תיקון כתבי הטענות נפסק, כי היא רחבה מזו של בתי המשפט הכללים (ד"ר י. לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, מהדורת 2016, פרק 9, עמ' 3).

5.יש להבהיר, כי חרף התייחסות הנתבעת לטיוטה האחרונה שהוגשה כבקשה שלישית להתיר תיקון תביעה למעשה מדובר בבקשה שטרם ניתנה בה החלטה ולכן התרת התיקון תביא לכך שכתב התביעה יתוקן לראשונה. כאמור, בית הדין טרם התיר את התיקון שהתבקש בראשונה וכל שנקבע בדיון שהתקיים היה כי התובע יעדכן את חישוביו ויגיש טיוטת כתב תביעה מתוקנת.

ולגופו של עניין, נראה כי התיקון המבוקש יעמיד בפני בית הדין את המחלוקות האמתיות הנטושות בין הצדדים ובכך יאפשר דיון יעיל וממצה. אמנם, בכתב התביעה נוספו רכיבי תביעה שלא נכללו בתביעה המקורית, אך רכיבים אלה אינם בבחינת עילות תביעה חדשות במובן זה שנוצרו לאחר הגשת התביעה המקורית, שאז יש מקום להקשות על המבקש (ד"ר י. לובוצקי, שם, פרק 9, עמ' 5) אלא עילות שהן תולדה של מערכת יחסי העבודה בין הצדדים.

6.טענות הנתבעת לגבי תחשיב שגוי וכן טענותיה הנוגעות לזכאות התובע לרכיבים שנתבעו הן טענות לגופו של עניין, ולא לגבי עצם התיקון. בשלב זה, בית הדין אינו נדרש לדקדק בסיכויי התביעה. מאליו מובן כי אם יתברר שהתובע ביסס תביעתו על תחשיב שגוי ולא הפחית סכומים ששולמו לו (או שהופקדו בקופת הגמל) תוכל הנתבעת להפנות לעניין זה במסגרת טענותיה בסוגית ההוצאות בסיום ההליך.

לסיכום, בשים לב להלכה הפסוקה בעניין תיקון כתבי טענות ולעיתוי הגשת הבקשה, שהוגשה בשלבים המקדמיים של ההליך וטרם החל שלב הראיות, אני נעתרת לה.