ס"ע 4217-08-14.13

לפני בקשת הנתבעת לסילוק על הסף של התביעה נגדה.

הנתבעת טוענת כי כתב התביעה מגולל מסכת עובדות שהקשר בינן לבין המציאות הינו מקרי לחלוטין. הנתבעת מוסיפה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה משפטית כלפיה וכי הנתבעת לא הפרה כל חובה משפטית. הנתבעת טוענת כי התובע סיים את עבודתו אצלה כיוון שנמצא לא כשיר לבצע את תפקידו והצהיר בעצמו כי אינו מסוגל ואינו מתכוון לבצעו. מטרת התובע בהגשת תביעתו הינה לגרום למטרד, הכבדה מיותרת, הוצאות מיותרות ואי נוחות לנתבעת.

התובע מתנגד לבקשה לסילוק התביעה על הסף ועומד על הוצאותיו.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להידחות.

הלכה פסוקה היא כי סעד של סילוק על הסף ניתן ביד קמוצה ובמשורה על ידי בתי המשפט ובבתי הדין לעבודה "קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע מד/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לחינוך עבודה ארצי, כרך כ(2) 242; דב"ע נא/3-31 חיפה כימיקלים נ' אברהם רמי כלפון פד"ע כב 518).

מגמתם של בתי משפט בכלל ובתי הדין לעבודה בפרט, לברר ולהכריע בתובענה לגופם של דברים חלף סילוקה על הסף, זאת במטרה לאפשר לתובע להביא את עניינו לדיון ולממש זכות משפטית. (ע"ע 1637/04 קרשון נ' קריכלי (לא פורסם, ניתן ביום 9.5.05), העתירה בענין לבג"ץ נדחתה -ר' בג"צ 5185/05 קריכלי נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, ניתן ביום 16.6.05)).