ס"ע 4197-11-11 טויטו נ' קו - עיתונות דתית בע"מ

בהתאם לפסק הדין שיצא מלפני בית הדין הארצי לעבודה ביום 11.08.15, להלן החלטתי בבקשת המבקשת לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן ביום 28.6.15 ובו חויבה המבקשת לשלם למשיב פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות והוצאות משפט.

הרקע לבקשה

1. המשיב הועסק אצל המבקשת, מסוף שנת 2004 ועד ליום 31.7.11 וביום 2.11.11 הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וגמול שעות נוספות, אשר התקבלה בחלקה, באופן שנפסק לזכותו סכום של כ- 95,000 ₪ , כולל הוצאות משפט.

2. ביום 16.7.15 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע לבית דין זה וביום 29.7.15 הוגשה הודעת ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. ביום 23.7.15 ניתנה החלטה על ידי אב"ד זה אשר דחתה את הבקשה מן הטעם כי לא הוגש תצהיר מטעם המבקשת לתמיכה בטענות העובדתיות בדבר מצבו הכלכלי של המשיב.

3. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור, וביום 11.8.15 ניתן, כאמור לעיל, פסק דין אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה הבקשה לעיכוב ביצוע תוחזר לבית הדין האזורי על מנת שתינתן החלטה לגופה (בר"ע 9364-08-15).

    

    

   טענות הצדדים

4. המבקשת טוענת כי בפסק הדין נפלו טעויות הן בנוגע להכרעה בעניין גמול שעות נוספות והן בנוגע להכרעה בעניין זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים. ביחס לגמול שעות נוספות נטען, כי בית דין זה שגה שעה שפסק כי חל על המשיב חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951 (להלן- חוק שעות עבודה ומנוחה) הואיל ולמבקשת לא הייתה יכולת פיקוח על עבודתו וכן ביישום החזקה הקבועה בסעיף 26 ב לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958 (להלן – חוק הגנת השכר).

5. ביחס לפיצויי פיטורים נטען, כי העתקת המגורים ליישוב באזור פיתוח לא הייתה הסיבה להתפטרותו של התובע וכי בית הדין לא נתן משקל לטענות המבקשת ביחס למסמכים שהציג המשיב ולטענותיו.

6. עוד נטען כי אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין, המבקשת לא תוכל לקבל את כספה בחזרה שכן מהראיות שהובאו על ידי המשיב עצמו עולה כי הוא אינו מבוסס כלכלית וכי לא יהיה ביכולתו להשיב למבקשת את כספה במידה שכך ייפסק.