פיטורי אישה בהיריון שלא כדין תוך הפרת חוק עבודת נשים

מבוא

1.בפנינו תביעה לתשלום פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים"), פיצוי בגין הפרת חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק שיוויון הזדמנויות) וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בהעדר שימוע.

רקע עובדתי

2.התובעת הועסקה כרכזת נוער במושב ערוגות שבתחום המועצה האזורית באר טוביה.

3.הנתבעת 1, הינה עמותה לחינוך ותרבות באזור המועצה האזורית באר טוביה, אשר שכרה את שירותיה של התובעת כרכזת נוער (להלן: "העמותה").

4.הנתבעת 2, הינה המועצה האזורית באר טוביה (להלן: "המועצה").

5.הנתבע 3, הינו מנהל מחלקת הנוער במועצה האזורית באר טוביה (להלן: "מר שיף").

6.בין התובעת לבין הנתבעת 1 נחתמו שני הסכמי העסקה לתקופה קצובה; תקופת ההסכם הראשון החלה ביום 13/12/2009 והסתיימה ביום 31/8/2010; תקופת ההסכם השני האריכה ההסכם לתקופה עבודה של שנה נוספת עד ליום 31/8/2011 (ראו נספחים א' ו ב' לתצהירי הנתבעות).

7.במסגרת הסכם ההעסקה סוכם כי בשנת העבודה הראשונה, התובעת תעבוד 100 שעות חודשיות בעבור סך של 35 ₪ לשעה ולפיכך שכרה החודשי יעמוד על סך של 3,500 ₪ ברוטו לחודש. בשנה השנייה לעבודתה, סוכם כי התובעת תבצע בנוסף 40 שעות הדרכה חודשיות במסגרת תוכנית "עיר ללא אלימות".