ס"ע 40327-05-12.31

בפניי בקשתו של המבקש להורות על סילוק על הסף של התביעה שכנגד שהוגשה כנגדו ע"י המשיבה.

טענות המבקש בתמצית הנן, כי בהליך פר"ק 5696-08-14, המתנהל בין הצדדים, הודה אביו, מר יעקב ברוך – מנהל ובעל מניות במשיבה – כי ההלוואה (נשוא התביעה שכנגד) לא ניתנה לו באופן אישי, כי אם לחברת רובל, שהמבקש הנו בעל המניות בה. עוד הוסיף, בהקשר זה, כי על סמך ההודאה כי ההלוואה ניתנה לחברת רובל ולא לו באופן אישי, הוגשה ע"י המשיבה בקשת הפירוק בתיק הנ"ל.

עוד טוען המבקש, כי ההלוואה הנ"ל טרם הושבה בשל הפרה מצדה של המשיבה ומפרט בסעיפים 10 עד 14 לבקשתו את נסיבות נתינתה וכי אביו "שינה את כרטסת החו"ז, ויצר מצג שקרי תוך ניסיון להטעות את בית הדין הנכבד, כאילו החוב הינו חוב של המבקש וכאילו ההלוואה הוענקה לו ישירות". (סעיף 18 לבקשה. ההדגשות במקור – א.ש.).

חיזוק לטענותיו מוצא המבקש בדברים שנאמרו בתיק נוסף שהמשיבה מנהלת כנגד רעייתו של המבקש במסגרת מה שהגדיר כ"מסע הנקמה של יעקב נגדם" (סעיף 21 לבקשה).

לאור כל האמור לעיל, טוען המבקש, כי מדובר בנסיבות בהן מתקיימות אותן נסיבות חריגות שבהן בית הדין מורה על מחיקת תובענה על הסף.

המשיבה בתגובתה טענה כי קיימת מחלוקת עובדתית מי נטל בפועל את הכספים (סעיף 7 לתגובה), כאשר היא מעולם לא ויתרה על הטענה, המופיעה בסעיף 44 לכתב התביעה שכנגד, לפיה המבקש הוא זה שנטלם באופן אישי ומכאן, התביעה להרמת מסך.

המשיבה מפנה להודאתו של המבקש, במסגרת הליך נוסף המתנהל בין הצדדים, לפיה חברת רובל שבבעלותו נטלה הלוואה בסך העולה על 2.5 מליון ₪ - הודאה שבעקבותיה הוגשה בקשת הפירוק.

לטענת המשיבה, קיים הבדל בין העילות להיווצרות החוב והסכומים הנקובים בכתב התביעה שכנגד לבין סכום ההלוואה שהמבקש הודה שרובל קיבלה מהמשיבה, ומעבר לכך, מעולם לא נזנחה הטענה כי המבקש חב את הסכום הנ"ל באופן אישי, בין אם מכוח סעיפים 54 ו- 55 לחוק החוזים (חלק כללי) תשנ"ג-1973 ובין אם מכוח הוראות סעיף 83(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

בתשובתו לתגובה הנ"ל, הטעים המבקש, כי ביחס לטענה כי יש לראות בו ובחברת רובל כאחראים ביחד ולחוד, כהרחבת חזית אסורה, שכן זכרה של טענה זו לא בא בכתב התביעה שכנגד, ואילו לגבי הטענה בדבר היותו מעוול במשותף, לכאורה, הרי שממילא בית הדין נעדר סמכות לדון בעילה נזיקית זו.