ס"ע 40197-07-14

לאחר שעיינתי בבקשה דחופה ומוסכמת אשר הוגשה ע"י התובע ביום 25/6/15 (להלן: "הבקשה"), במסגרתה התבקש בית הדין להורות למזכירות להפקיד הכספים אשר הופקדו בקופת בית הדין בחשבון נאמנות המנוהל ע"י ב"כ התובע, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה. להלן אפרט טעמיי:

מבוא

1. ביום 21/7/14 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעת 1 (להלן: "החברה") וכנגד הנתבעת 2 (להלן: "העיריה").

2. בחלוף המועדים ומשלא הוגש כתב הגנה ע"י החברה ניתן ביום 12/12/14 פסק דין בהיעדר הגנה כנגד החברה ע"ס 44,663 (להלן: "פסק הדין").

3. ביום 15/12/14 בתכוף לאחר מתן פסק הדין הוגשה בקשה להטלת עיקול זמני על כספי החברה אשר מצויים אצל העיריה.

4. בהחלטה מיום 18/12/14 נעתר בית הדין לבקשה להטלת עיקול והטיל עיקול זמני על כספי החברה המצויים אצל העיריה בסכום של 44,663 ₪ (להלן: "צו העיקול").

5. העיקול הוטל בהתאם לתקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעת כדלקמן:

   "בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני להבטחת ביצוע פסק הדין בעת מתן פסק דין או בתכוף לאחריו, ואין צורך, לשם כך, בהמצאת התחייבות או במתן ערובה לפי תקנות 364 ו- 365(ב); הבקשה לסעד זמני יכול שתהיה בעל פה".

6. ביום 4/1/15 הגישה העיריה, כמחזיקה, הודעה לבית הדין במסגרתה ציינה כי החברה ביצעה עבורה שירותים בסכומים שונים שטרם הוגשו בגינם דרישות תשלום ומשכך טרם נזקפו לטובת החברה וכן היא מחזיקה ערבות בנקאית של החברה, והכל בסכומים העולים בהרבה על סכום צו העיקול. עוד ציינה העיריה בהודעה כי היא מחזיקה בידיה כספי החברה בסכום העולה על סכום העיקול, וזאת מכוח צווי עיקול שונים, מלשכות הוצאה לפועל, רשויות מס הכנסה ומע"מ.

7. ביום 2/6/15 הגישו התובע והחברה בקשה מוסכמת למימוש עיקול בה התבקש בית הדין לחתום על פסיקתא אשר במסגרתה נקבע, בין היתר, כי מכוח צו העיקול העיריה תעביר את כספי החברה שבידיה לקופת בית הדין.