ס"ע 39703-04-13 שוורצר נ' רשף בטחון (1993) בע"מ

לפני בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה בתביעתו.

הרקע והשתלשלות ההליכים

1.המבקש הגיש לבית הדין בחודש אפריל 2013 תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות בגין תקופת עבודתו במשיבה וסיומה.

2.לאחר סיום ההליכים המקדמיים בתביעה, נשמעו עדויות הצדדים במסגרת ישיבת ההוכחות מיום 24.6.2014. בתום הישיבה, הורה בית הדין על הגשת סיכומי הצדדים בכתב והעברת התיק למתן פסק דין.

3.בהגיע מועד הגשת הסיכומים מטעמו (לאחר מתן ארכה), פנה המבקש לבית הדין בבקשה נוספת למתן ארכה להגשת סיכומיו. בבקשתו הודיע המבקש, כי הגיש לבית הדין בחודש יוני 2014 תביעה נוספת נגד המשיבה, לתשלום הפרשי שכר בגין אותה תקופת עבודה מושא הליך זה שלפני (ד"מ 55965-06-14; להלן: התביעה השנייה). זאת, בצירוף בקשה לפיצול סעדים, אשר נדחתה בהחלטת כב' הרשם חסנין מיום 22.9.2014 (להלן: החלטת הרשם). המבקש ציין, כי הגיש ערעור על החלטת הרשם בבקשה לפיצול סעדים, בו עתר לביטול ההחלטה, באופן שיאפשר לו הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה במסגרת ההליך שלפני. לאור האמור, ביקש המבקש מבית הדין להאריך את המועד להגשת כתבי הסיכומים מטעמו, עד לאחר סיום הדיון בהליך הערעור על החלטת הרשם. המשיבה הותירה את ההחלטה בעניין מועד הגשת הסיכומים לשיקול דעת בית הדין, תוך שציינה, כי ככל שהמבקש חפץ לקבל היתר לתיקון תביעתו, עליו להגיש בקשה מתאימה ולא לנקוט בשורת הליכים ובקשות המאריכים את ההתדיינות שלא לצורך.

4.בהחלטה מיום 5.10.2014, נדחתה הבקשה למתן ארכה להגשת סיכומי המבקש לתקופה בלתי ידועה, ובית הדין קבע מועדים חדשים להגשת סיכומי הצדדים. או אז, פנה המבקש לבית הדין ביום 7.10.2014 בבקשה נוספת למתן ארכה להגשת סיכומיו עד לאחר הדיון בערעור על החלטת הרשם, שנקבע ליום 28.10.2014.

5.בהחלטה מיום 11.10.2014 נדחתה הבקשה למתן הארכה, אולם בית הדין אפשר למבקש להגיש בבקשה נוספת, במידת הצורך, לאחר קיום הדיון בערעור על החלטת הרשם.

6.בסופו של דבר, הגיש המבקש לבית הדין ביום 26.11.2014 בקשה לתיקון התביעה המתבררת לפני, היא הבקשה העומדת להכרעתנו במסגרת החלטה זו.

טיעוני הצדדים בבקשה

7.התובע ביקש מבית הדין להתיר לו לתקן את תביעתו בהתייחס לעניינים הבאים: הוספת רכיב תביעה של הפרשי שכר, חישוב מחדש של זכויותיו הסוציאליות על יסוד שכרו ה'אמיתי', והוספת רכיב תביעה של פיצוי על פי חוק הודעה לעובד. המבקש נימק בקשתו בכך, שעותק מחוזה עבודתו הומצא לו לראשונה במסגרת תצהירי המשיבה, יומיים עובר לישיבת ההוכחות שהתקיימה בהליך זה ביום 24.6.2014. לטענת המבקש, עולה מחוזה עבודתו, כי שכרו שולם בחסר לאורך כל תקופת עבודתו בהשוואה לשכר הנקוב בחוזה העבודה.

נוכח סמיכות הזמנים בין המצאת חוזה העבודה לידיו לבין דיון ההוכחות, טען המבקש, כי לא היה סיפק בידיו לפנות לבית הדין בבקשה לתיקון כתב התביעה טרם שמיעת ראיות הצדדים. לפיכך, ביכר המבקש להמשיך בהליך זה כסדרו, ולהגיש לבית הדין ביום 29.6.2014 תביעה חדשה לתשלום הפרשי השכר, בצירוף בקשה לפיצול סעדים. משנדחתה בקשתו לפיצול סעדים, ביקש המבקש מבית הדין להתיר לו את תיקון כתב התביעה.

בכל הנוגע לחיוב בהוצאות טען המבקש, כי ככל שהמשיבה תתנגד לבקשה לתיקון כתב התביעה, יש להשית עליה הוצאות. זאת, בין היתר, בשים לב לכך שהמשיבה לא מסרה למבקש במהלך תקופת עבודתו הודעה לעובד כנדרש בחוק הודעה לעובד. משכך, המבקש לא היה מודע לזכויותיו, באופן ש'גרר' את השתלשלות האירועים בהליך זה. בנוסף, ביקש המבקש מבית הדין להתחשב בהוצאות שהושתו עליו בהחלטת הרשם, ששולמו לטענתו במלואן.

8.המשיבה התנגדה לבקשה לתיקון כתב התביעה, תוך שעמדה על מחדליו של המבקש בניהול התביעה. המשיבה ציינה, כי המבקש לא ביצע הליך של גילוי מסמכים ולא פנה אליה בבקשה לעיון במסמכים בשום שלב משלבי הדיון וטרם שמיעת הראיות. עוד טענה המשיבה, כי אף שחוזה העבודה היה מצוי בידיו במועד ישיבת ההוכחות מיום 24.6.2014, לא הודיע המבקש לבית הדין במסגרת הישיבה על כוונתו לבקש את תיקון התביעה ולא חקר את עד המשיבה לעניין גובה שכרו. לא זו אף זו, המבקש הודיע לבית הדין מפורשות במסגרת ישיבת ההוכחות, כי אינו עותר לתשלום הפרשי שכר. המשיבה הוסיפה, כי מטיעוניו של המבקש לא ניתן ללמוד מדוע לא הגיש את הבקשה לתיקון כתב התביעה מיד כאשר הגיע הסכם העבודה לידיו, טרם ישיבת ההוכחות, ולמצער בפתחה. משכך, טענה המשיבה, אין המדובר בטעות כנה, שכן המבקש היה מודע לפלוגתא הנוספת במועד שמיעת ההוכחות ובחר להמשיך בניהול ההליך כסדרו. לחלופין ביקשה המשיבה, כי ככל שבית הדין יתיר את תיקון כתב התביעה, יתנה את התיקון בתשלום הוצאות 'כבדות' לצד שכנגד ולאוצר המדינה. בהקשר זה פירטה המשיבה את מספר הדיונים שהתקיימו בהליך ואת הבקשות הרבות שהגיש המבקש, באופן שהסב לה הוצאות רבות.

הכרעה