ס"ע 39193-08-12 BUTSADI נ' מאיר ואח'

1.לפנינו תביעה של עובד זר בענף החקלאות, במסגרתה הינו תובע הפרשי שכר, גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים ופדיון חופשה.

2.מטעם התובע העידו הוא עצמו (במסגרת עדות מוקדמת מיום 15.9.11), מר SAY JANSOD (להלן – מר ג'נסוד) ומר SOMCHAI WANGTAISONG (להלן – מר וואנגטאיסונג). MCHAI WANGTAISONG )טוריה קיזנרונות. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 2 ומר נדב דוד (להלן – מר דוד).

3.להלן עובדות הרקע:

א.הנתבעים, מר דוד מאיר ומר ברוך מאיר, הינם אחים אשר בתקופה הרלוונטית ניהלו יחד משק חקלאי במושב אחיטוב (להלן: המשק והמושב בהתאמה). מנהל העבודה מטעמם היה מר דוד, אחיינם, אשר היה אחראי על ניהולו השוטף של המשק.

ב.התובע, מר ADILEK BUTSADI, אזרח תאילנד, עבד במשקם של הנתבעים החל מיום 24.8.04. הצדדים חלוקים לגבי מועד סיום יחסי העבודה ביניהם ונסיבות סיומם, כאשר לגרסת התובע עבד אצל הנתבעים ברציפות עד ליום 26.7.11, מועד בו פוטר, בעוד שלגרסת הנתבעים יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 1.3.10, בו נטש התובע את המשק ואת עבודתו אצלם.

ג.הצדדים חלוקים עוד ביחס להיקף שעות עבודתו של התובע, מספר ימי העבודה בשבוע בהם עבד וכן גובה השכר ששולם לו. עם זאת מגרסאות שני הצדדים עלה כי יום העבודה היה "מפוצל": התובע עבד מספר שעות בבוקר, יצא להפסקת צהריים שנמשכה בין שעתיים לארבע שעות וחזר לעבוד לאחריה.

ד.בין התאריכים 8.1.09 – 9.2.09 שהה התובע בחופשת מולדת בת חודש, והצדדים חלוקים בנוגע לתשלום שכרו בתקופה זו. לגרסת התובע, לא קיבל שכר במהלך החופשה (סעיף 14 לתצהירו); לגרסת הנתבעים, התובע "קיבל שכר מלא בגין החודש בו לא עבד" (סעיף 16 לתצהיר מר דוד), והם הגישו את תלושי השכר שלו לחודשים ינואר ופברואר 2009 לפיהם קיבל שכר מלא.

ה.ביום 16.6.13, סמוך טרם המועד שנקבע לצורך דיון ההוכחות בתיק, הגישו הנתבעים "הודעה על הסכם פשרה", לפיה שולם לתובע סך של 70,000 באט תאילנדי לצורך סיום הסכסוך במלואו (שווה ערך לסך של 8,267 ₪ נכון למועד הגשת ההסכם), ובית הדין התבקש ליתן להסכם זה תוקף של פסק דין. משהתנגד לכך ב"כ התובע והכחיש את חתימת התובע על ההסכם, עמדו הנתבעים על הטענה לפיה התובע חתם על הסכם הפשרה ביום 13.6.13 במשרד עורכי דין בתאילנד בנוכחות אמו, אך לבסוף התברר כי התובע שהה ביפן במועד החתימה על ההסכם וכי אמו היא שחתמה על ההסכם בשמו (עמ' 18 לפרוטוקול).

הצדדים חלוקים באשר לאותנטיות ההסכם ולתוקפו, ובהחלטותינו מיום 3.10.13 ומיום 13.11.13 קבענו כי משלא הוגש אישור קונסולארי להסכם הפשרה אשר נחתם כאמור בחו"ל – ונוכח "הבעייתיות העולה מהסיטואציה בה נוצר קשר ישיר בין הנתבעים לבין התובע שלא באמצעות בא כוחו ותוך כדי שהדיון ממשיך להתנהל" - לא יינתן לו תוקף. עם זאת, ומשלא נטען על ידי התובע כי הסכום שהועבר לאמו לא הגיע לידיו – יופחת הסכום ששולם בפועל מכוח הסכם זה מכל סכום שייפסק על ידינו לזכות התובע.

ו.ביום 30.6.13 התקיים דיון ההוכחות בתיק, ועד התביעה מר וואנגטאיסונג זומן למתן עדות. כמקובל, התבקש להמתין מחוץ לאולם בית הדין בזמן עדותו של מר ג'נסוד, אך משנקרא להעיד הסתבר כי אינו במקום ולא ניתן היה לאתרו. עדותו של מר וואנגטאיסונג נשמעה לפיכך רק בדיון הוכחות נוסף שנקבע לצורך כך, ובמהלכה טען כי במועד ההוכחות הראשון אולץ לעזוב את בית הדין על ידי מר דוד ש"בא אחרי ודיבר איתי והציע לי כסף - 1,000 ₪" ואף הפעיל כנגדו כוח פיזי על מנת למנוע את מתן עדותו. ובלשונו: "הוא משך אותי ביד למעלית... ניסיתי להיכנס פנימה ונדב (מר דוד – ס.ד.מ) שם לי יד על העורף וליאן (מי שטיפלה מטעם הנתבעים בהסכם הפשרה – ס.ד.מ) משכה לי ביד ולקחו אותי מאחורי הבניין לחניה. ליאן ניסתה להכניס אותי לתוך האוטו... ליאן לקחה לי את הטלפון... נדב לקח אותי לבית של המעסיק אצלו אני עובד בכפר מרדכי ואז החזיר לי את הטלפון" (עמ' 14-15). בעקבות האירוע הנטען הגיש מר וואנגטאיסונג תלונה במשטרה. מר דוד בחקירתו הנגדית הכחיש את הטענות מכול וכול אך אישר כי הראה לעד, במהלך ההמתנה לעדותו, "את הוידאו של התובע בטלפון שאומר שהוא לא רוצה מאיתנו כלום... ואז שאלתי אותו למה הוא פה" (עמ' 23). לגרסתו, ב"כ התובע הוא שהציע לעד סך של 1,000 ₪ בתמורה לעדותו, ולא להיפך.