ס"ע 3589-08 סטפנסקי נ' תלמוד תורה מורשה

 (בבקשות 131,133-138)

לפנינו (שוב) מספר בקשות- מתוכן 1 שהגיש הנתבע ו-6 שהגיש התובע, אשר מכנה משותף אחד לכולן- עניינים הנוגעים להמשך שמיעת הראיות בתיק.הבקשות ידונו להלן לפי סדר הגשתן:

בקשת הנתבע להתיר לו לזמן את יתר עדי הנתבעת להעיד לפני בית הדין (מס' 131)

1. הנתבע מבקש כי יותר לו להעיד את העדים הרב עמוס נתנאל והרב משה בן הרוש. לטעמו יש מקום להתיר לו להעיד עדים אלה בשלב זה נוכח החלטת בית הדין מיום 24.4.12 אשר קצבה זמנים לשמיעת עדותם, כולל בחקירה ראשית. לטענתו, החלטה זו לא בוטלה מעולם מפורשות. הנתבע מוסיף וטוען כי התנהלותו של התובע בכל הנוגע להעדת עדים מטעמו כללה מקצי שיפורים , כי קיבל עדיפות בכך שהעיד מלכתחילה בחקירה ראשית בעל פה את עדיו, ולפיכך, לו היתה ניתנה החלטה המבטלת האפשרות להעיד עדי הנתבעת בחקירה נגדית היה הדבר יוצר הפליה פסולה כלפי הנתבעת.

2. אליבא דתובע, אין יסוד לבקשת הנתבע שכן בפועל ניתנו החלטות רבות אותן מנה וצרף, שהורו לנתבע להגיש עדויותיו בתצהירים. משכך בפועל בוטלה החלטת בית הדין מה24.4.12. התובע אף מוסיף כי גם הנתבע עצמו העלה טענות ובקשות נגדו בשל כך שהוא לא הגיש תצהיריו במועד, ודבריו באותן בקשות יפים גם לבקשה דנן.

3. לחלופין מבקש התובע כי ככל שתותר הגשת העדויות הנוספות, הרי שיותר לו להגיש עדות משלימה של מר מרוז אשר כבר העיד מטעמו.(בקשה עליה עומד בכל מקרה כפי שיתואר בהמשך)

4. מקובלת עלינו טענת התובע לפיה ההחלטות שניתנו לאחר ה24.4.12 ושאליהן הפנה התובע ביטלו באופן שאינו משתמע לשתי פנים את ההחלטה המורה על שמיעת עדויות בעל פה. אף הנתבע עצמו בפועל נהג על פיהן בין היתר בכך שמצא לנכון להגיש תצהירו של הרב פלסר. לא מצינו כל הבחנה, ואף הנתבע אינו טוען לקיומה של הבחנה כזו בתוך החלטות בית הדין בין עדותו של הרב פלסר לעדות כל עד אחר מטעם הנתבע. הבנת הנתבע כי עליו להגיש תצהירו של הרב פלסר מגלה כי למעשה גם לו לא היה כל ספק בדבר הצורך בהגשת תצהירים. לא למותר לציין בהקשר זה כי ביום 13.8.14 הגיש התובע בקשה המתיחסת להודעתו של ב"כ הנתבע שהוגשה בד בבד עם הגשת תצהיר הרב פלסר כי התצהיר הוא רק "חלק מהראיות" וכי הוא שומר על זכותו להגיש ראיות נוספות. בתגובת הנתבע נאמר שהכוונה להגשת ראיות שיצורפו לתצהיר של הרב פלסר . בהחלטה מיום .20.10.14 הובהר לב"כ הנתבע כהאי לישנא:

   ענין נוסף הוא הודעת המשיב על הגשת התצהיר שבה נאמר כי מוגש "תצהיר עדות ראשית וחלק מהראיות מטעמו" של המשיב. טוען המבקש כי אין לאשר למשיב להגיש ראיות נוספות בשלב מאוחר יותר וזאת נוכח החלטות בית הדין. המשיב טוען כי לא היה לו סיפק להגיש ראיות נוספות וכי הוא "שומר על זכותו" לעשות כן.

   צודק המבקש בטענתו. למשיב ניתנו ארכות חוזרות להגשת הראיות מטעמו והוא בחר שלא לנצלן. הוא אף בחר שלא לפנות עוד בבקשה לארכה נוספת, ככל שזו היתה דרושה לו. אין צד יכול להגיש הודעה"כללית" כי יגיש ראיות נוספות בחלוף הזמן שהוקצב לו וזאת בלא פירוט לא באשר לטיב הראיות שמבקש להגיש בשלב מאוחר יותר ולא באשר לנימוקים שמנעו ממנו הגשתן במועד שנקבע.

   משכך, הראיות שהוגשו מטעם המשיב עד כה הן ראיותיו.

   אין באמור בכדי לפגוע בשיקול הדעת של בית הדין להתיר הבאת עדויות נוספות מטעם מי מן הצדדים מסוג ראיות הזמה וכיו"ב , וזאת לנוכח העדויות שישמעו בתיק .

   עם זאת יוזכר כי מטרת הדיון הקבוע לו הוקצבו שעות ארוכות היא להביא להשלמת שלב הראיות בהליך זה, אשר נמשך על פני שנים ושיקולים אלה יובאו בחשבון לענין כל בקשה שתוגש

5. אם לא היה בכוונת ב"כ הנתבע אלא להוסיף ראיות שיצורפו לתצהירו של הרב פלסר בלבד הרי שברי כי כבר עם הגשת תצהיר זה לא התכוון להעיד את אותם עדים נוספים שכעת טוען כי התכוון מלכתחילה להעידם. אם מאידך היתה הכוונה בטיעון דאז כי הוא שומר את "זכות" הנתבע להעיד גם עדים , הרי שנוכח ההחלטה האמורה, היה עליו לפנות אז ולהגיש כל בקשה בקשר לעדויותיהם ולחלופין להגש בר"ע על הההחלטה האמורה. אף אחד מאלה לא נעשו .