ס"ע 35204-07-10

1.בפנינו תביעה של מר ולדימיר בליאכר (להלן: "התובע") לתשלום פיצויים על עוגמת נפש בעקבות פיטוריו, פיצויי פיטורין, דמי הודעה מוקדמת ודמי פדיון חופשה; שכר על ימי חופשה כפויה וגמול על העסקה בשעות נוספות; פיצוי על הפרשות בחסר לפנסיה; ופיצוי על הוצאת לשון הרע. התביעה היא על סך כולל של 722,999 ₪. מנגד, תביעת חברת קו רציף טכנולוגיה בע"מ (להלן: "הנתבעת"), במסגרת התביעה שכנגד לפיצויים בגין נזקים אשר גרם התובע לנתבעת עת שנטל לטענתה, שלא כדין, את התוכנה ואת התוכניות של מכשיר בדיקה אותו פיתח, במסגרת עבודתו לצורכי העבודה ובעבור הנתבעת, בסך כולל של 650,000 ₪; וכן תביעה על הפרת זכויות יוצרים שהגישה הנתבעת לבית המשפט המחוזי בתל אביב והדיון בה הועבר לבית דין זה.

2.לעניין זה יצוין, כי בחודש מאי 2010 הגישה הנתבעת תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרתה עתרה למתן סעד הצהרתי, לפיו הזכויות בתוכנה שפיתח התובע, הינן שלה, לצו עשה המורה לתובע להשיב לנתבעת את כל התוכניות ו/או כל חלק מן המכונה אשר ברשותו, וכן לפיצויים ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ₪ בשל הפרת זכויות יוצרים (להלן – "תביעת זכויות היוצרים"). ביום 31.5.2010 ניתן במסגרת תביעה זו, צו ארעי כנגד התובע המורה לו להימנע מלהפיץ ו/או למכור ו/או לסחור ו/או לפגום ו/או לייצר עותקים נוספים מתוכנת המכשיר שבנה שבבעלות הנתבעת. ביום 2.6.11 ניתנה החלטת כבוד השופטת ברון בבית המשפט המחוזי בתל אביב (כתוארה דאז), על העברת התביעה לבית הדין לעבודה בבאר שבע. הדיון בתביעה זו אוחד עם תביעת התובע שבפנינו. בהסכמת הצדדים הצו הזמני שניתן על ידי בית משפט המחוזי, הותר על כנו.

הרקע העובדתי 

3.התובע, מהנדס אלקטרוניקה בהכשרתו, החל לעבוד בנתבעת בחודש אפריל 2002, כעובד יצור. לימים עבר התובע למחלקת בקרת איכות ומשנת 2007 ועד לסיום ההתקשרות בין הצדדים בסוף חודש מאי 2010, עסק בין היתר בפיתוח ה"מבדק", ועל כך נתעכב להלן.

4.הנתבעת הינה מפעל לייצור לוחות חשמל, לוחות בקרה וצמות. בתום תהליך הייצור, המוצר המוגמר עובר בדיקה איכות במחלקת הבדיקות הסופיות (להלן- "מחלקת הבדיקות הסופיות") בה עבד התובע.

5.במהלך שנת 2007 הציג התובע בפני הנתבעת רעיון לפיתוח מכשיר אוניברסלי לבדיקת המוצרים המוגמרים שנועד ליעל ולשפר את תהליך בקרת האיכות בנתבעת (להלן – "המבדק"). פיתוח המכשיר בחצרי הנתבעת נועד בין היתר לחסוך ברכישת מכשיר דומה מספק חיצוני. המבדק מורכב מגוף, חומרה, המתאימה לבדיקת מגוון מוצרים; ומתוכנה ייעודית (להלן – "התוכנה") לבדיקה של המוצר הספציפי העובר את הליך הביקורת במבדק.

6.באביב 2010, הציג התובע את המבדק על מוצר הנתבעת המכונה "בזוקה" (להלן: "המצגת"). כבר עתה יצוין כי הצדדים חלוקים בשאלה האם דובר בהצגה של המבדק המוגמר, החומרה והתוכנה יחד - או שמא, בהצגת תכלית המשתמשת בתוכנת DEMO. עם זאת שני הצדדים מסכימים כי עוד קודם שהסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים ונכון להיום, המבדק שבחצרי הנתבעת שעל פיתוחו עמל התובע – מושבת.

7.ימים ספורים לאחר המצגת פנה התובע לנתבעת וביקש העלאה בשכרו והתחייבות להעסקתו לתקופה קצובה (בהתחלה ל-5 שנים, ולאחר מכן ל-3 שנים) (להלן: "הדרישה"). לטענת התובע מדובר בתנאים שסוכמו בין הצדדים טרם החל בפיתוח המבדק. הנתבעת הסכימה לדרישת התובע להעלאת שכר אך סירבה להתחייב בפניו לתקופת עבודה קצובה.

8.משהשיחות בין הצדדים נכשלו, הוזמן התובע ביום 6.5.10 לשימוע אשר נקבע ליום 9.5.10 (ראה נספח א' לכתב התביעה). במכתב ההזמנה לשימוע נטען כי התובע הסיר את התוכנה מן המבדק שלא כדין וסירב להשיבה לנתבעת; וכן סירב להעביר את הידע שצבר במהלך עבודתו על המבדק לעובד אחר. במעמד זה התבקש התובע לעזוב את מקום העבודה עד לקבלת החלטה בעניינו.