ס"ע 34990-10-11

בבקשה לתיקון פסק הדין

1. ביום 20/9/15 ניתן פסק הדין בתיק זה, במסגרתו נפסק לזכות התובע פיצוי בסך 13,298 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

2. ביום 8.11.15 הגישה ב"כ התובע בקשה לתיקון פסק הדין. הבקשה נוגעת הן לתיקון שם הנתבע 2 ולהוספת ת.ז. 024672925 לנוכח טעות סופר באופן בו נרשם בכותרת פסק הדין, והן ביחס לסכום פיצויי הפיטורים, באשר לטענתה, הגם שבית הדין קיבל את טענות התובע לעניין עצם הזכאות לפיצויי פיטורים, משך התקופה המזכה, שכר הבסיס ותוספת הותק, הרי שנפלה טעות חישוב בפסק הדין.

3. ב"כ הנתבעים השיב לבקשה ביום 26/11/15. ב"כ הנתבעים איננו מתנגד לתיקון שם הנתבע 2 ולהוספת ת.ז., ואולם לדידו, ביחס לסכום פיצויי הפיטורים אין מדובר בטעות חישוב, שכן בית הדין דחה את התביעה בגין תוספת משפחה ולכן נכון היה לנכות מסך פיצויי הפיטורים 3907 ₪.

4. לאחר שעיינתי שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל.

5. כידוע, הכלל הוא כי משנתן בית הדין את פסק הדין, סיים את מלאכתו ואין הוא רשאי ליתן הבהרות או פירושים לפסק-דינו. אולם, בית הדין מוסמך לתקן טעות בפסק הדין או בהחלטה אחרת שנתן. זאת, על פי הוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969, וזו לשונו:

   "תיקון טעות בפסק דין

   (א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה; לעניין זה, "טעות" – טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה"

6. סעיף זה נועד לאפשר לבית הדין לתקן טעויות בנושאים שהיה ער להם בעת הדיון, אך נשמטו באקראי בעת כתיבת פסק הדין (ע"א 427/66 בלאס נ' קיבוץ דן, לא פורסם) ויפים דבריו של כב' השופט שמגר בע"א 769/77 - מרדכי יוסיפוב נ' אסתר יוסיפוב פ"ד לב(1), 667 ,עמ' 670-671 שם נאמרו הדברים שלהלן:

   "הסוגיה של טעות סופר נדונה בתקנה 486 ולפיה רשאי בית-המשפט בכל עת, אם נתבקש לכך, לתקן טעויות סופר בפסיקתא או בהחלטה או שגיאות שחלו בהן מחמת פליטת קולמוס או השמטה מקרית. מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת ; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה. בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל.

   סיכומו של דבר, יש לפרש את הביטויים טעות סופר, פליטת קולמוס או השמטה מקרית על-פי המשמעות הטכנית הצמודה לביטויים אלה על-פי פירושן הלשוני הרגיל ולא להרחיב את היריעה ולאפשר תיקונים בפסק-הדין, שאינם אלא מסווה לכתיבת פסק-דין חדש."

   מן הכלל אל הפרט