ס"ע 34840-02-14 RASID נ' י.ב. שיא משאבים בע"מ ואח'

1.התובע, אזרח סודן, הועסק במשחטת עוף הנגב בשתי תקופות נפרדות כדלקמן: מיום 28/9/08 עד סוף חודש מרץ 2010 ולאחר מכן מחודש 12/10 עד סוף חודש 7/2011. בתביעה זו עותר התובע לקבל זכויות סוציאליות בסך כולל של 47,500 ₪, סכום זה כולל פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, שעות נוספות, דמי חג, חופשה שנתית, דמי הבראה, גמול פנסיה ושי לחג.

2.התובע טוען כי עבד 4-5 ימים בשבוע במשמרות בנות 12-14 שעות, וכאשר נדרש עבד עד שעות מאוחרות יותר, בהתאם לצורך ולכמות העבודה. בחודש 4/10, הופסקה עבודתו למשך 7 חודשים בנסיבות שאינן בשליטתו, עד לחודש 12/10, עת הוחזר לעבודתו. בחודש 7/11, ביקש התובע יום חופש לצרכיו הרפואיים וקיבל אישור לכך, אך כאשר שב למקום העבודה הודע לו כי הוא מפוטר.

3.הנתבעות טוענות שהתובע לא פוטר אלא התפטר ולכן לא זכאי לפיצויי פיטורים. הנתבעות מציינות כי העסקת התובע נעשתה על ידי הנתבעת 1 בלבד בשתי תקופות נפרדות, שבתום כל אחת מהם – נטש התובע עבודתו ללא כל הודעה מוקדמת. הנתבעת 1 העסיקה את התובע מיום 28/9/08 עד חודש 3/10 עת נטש התובע עבודתו בנתבעת 1. כעבור כ-9 חודשים, ביום 1/12/10 החל התובע שוב לעבוד עבור הנתבעת 1. מאחר שחלפה למעלה מחצי שנה מיום עזיבתו את עבודתו עבור הנתבעת 1, חל נתק ביחסי העבודה, באופן שהנתבעת 1 רשאית הייתה שלא לשמור לתובע את הוותק בגין תקופת עבודתו הקודמת. התובע הוא שהתפטר מעבודתו, אותה נטש באופן פתאומי וחד צדדי, כשבאמצע חודש 7/11 חדל מלהתייצב לעבודתו, בלא מתן כל הודעה מוקדמת לנתבעת 1.

הנתבעת 1 חזרה והבהירה כי הנתבעת 2 איננה הנתבע הנכון ויש למוחקה, שכן, הנתבעת 1 הינה המעסיקה היחידה והבלעדית של התובע וצירופה של הנתבעת 2 נעשה ללא כל בסיס ו/או הצדקה עובדתית או משפטית. הנתבעת 1 הבהירה כי היא מתחייבת באופן חד משמעי לשאת לבדה בכל חבות ו/או תשלום ו/או פיצוי, ככל שייפסק על ידי בית הדין.

כמו כן, טוענת הנתבעת שעומדת לזכותה טענת קיזוז של דמי ההודעה המוקדמת וכן של נקודות זיכוי שלטענתה הוענקו לתובע בהתאם לסעיף 34 ו-36 לפקודת מס הכנסה, כאילו הוא תושב ישראל ולכן היא מבקשת לקזז מכל סכום שיגיע לתובע דמי המודעה מוקדמת ואת ערך נקודות הזיכוי בסך של 10,327 ₪. הנתבעת מכחישה חלות של צו ההרחבה בענף המזון וכן של צו ההרחבה בענף אספקת שירותי כוח אדם ו/או ניקיון ו/או השמירה כנטען על ידי התובע.

לטענת הנתבעת, התובע לא זכאי להפרשות לגמל מאחר ואין לעובדים במעמדו של התובע זכאות להפרשות לפנסיה. עוד ציינה הנתבעת כי לתובע שולם גמול מלא עבור עבודה בשעות נוספות, כל אימת שנתגבשה זכאותו לכך; לתובע שולמו ימי החג של הדת היהודית, כל אימת שנתקיימו התנאים לתשלומם; לתובע שולמו במהלך תקופת העסקתו סכומים עבור חופשות אליהן הוא יצא, בסך כולל של 3,228 ₪, ולא נותרה חבות כלפי התובע לפדיון חופשה; תביעתו של התובע לדמי הבראה התיישנה במלואה ו/או בחלקה.

4.בדיוני ההוכחות אשר התקיימו ביום 23/3/14 וביום 20/1/15, העידו התובע עצמו, מר איציק לזרוביץ ומר רענן דמרי מטעם הנתבעות.

התובע העיד כי במהלך חודש 4/10 היה חולה, בשל בעיה בעיניים, לטענתו פנה לרענן דמרי וביקש אישור לצאת לחופשה, אושרה לו החופשה ומשחזר לעבודה אמר לו רענן דמרי כי אין יותר עבודה עבורו. בהמשך עדותו חזר בו מהטענה לפיה לקח חופש של 7 חודשים וטען כי היה חולה ועל כן רצה לצאת לחופשת מחלה. בתשובה לשאלה מה קרה בחודש 7/11, הסביר התובע כי אותה בעיה רפואית בעיניים חזרה על עצמה ועל כן ביקש לצאת לחופשת מחלה, רענן אישר לו לצאת לחופשת מחלה וכשחזר בפעם השנייה סירב רענן לקלוט אותו בחזרה לעבודה. בתשובה לשאלה באיזה מועדים היה חולה במהלך חודש 7/11, ציין התובע כי מדובר ב-15 עד 20 ימים. לכשהתבקש התובע להציג מסמכים רפואיים טען כי לא היה לו רופא. בתשובה לשאלה מדוע חזר לעבוד עם הבעיה בעיניו לא נפתרה, השיב התובע כי כשהחל להרגיש יותר טוב היה חוזר לעבודה. בהמשך עדותו ציין התובע כי עבד בין 4-5 ימים בשבוע ואישר כי בכל יום עבד מספר שעות שונה לפי הצורך של העבודה. התובע אישר כי מר איציק לזרוביץ' הוא זה ששילם לו את שכרו. התובע העיד כי לרוב שכרו שולם לו ב-10 לחודש, אך במקרה של חגים שכרו היה משולם ב-8 לחודש. התובע אישר כי מר לזרוביץ' דאג לו למקום מגורים, אך היה מנכה משכרו 200 ₪ מידי חודש עבור המגורים. התובע העיד כי במידה והייתה עבודה בחגים המוסלמים, אזי היה עובד באותם חגים.

5.מר לזרוביץ' העיד שהוא מנהל התפעול של הנתבעת 1 ובמסגרת תפקידו הוא מחלק משכורות, מסדר את הדירות ואחראי על כל הקשור בהעסקת עובדי הנתבעת 1 בדרום. מר לזרוביץ' העיד עוד כי המעסיקה של התובע היא רק הנתבעת 1, ורק הוא היה מוסמך לפטר את התובע. בחקירתו הנגדית ציין כי הנתבעת 1 היתה מנכה משכרו של התובע רק בעבור הפסקת צהריים. כאשר נשאל מדוע צירפה הנתבעת 1 רק 7 דוחות נוכחות, בעוד התובע עבד בסך הכל 27 חודשים, השיב כי הוא אינו יודע מדוע צירפה הנתבעת 1 רק 7 דוחות נוכחות. כאשר נשאל האם יש את כל דוחות הנוכחות, השיב "כנראה שכן". באשר לדמי חגים, נדרש מר לזרוביץ' להסביר מדוע בחודש 5/09 לא שולם לתובע עבור חג, לכך השיב כי יש לבדוק בדו"ח הנוכחות. לכשצויין כי לא צורף דו"ח הנוכחות של 5/09, ובתשובה לשאלת בית הדין היכן דו"ח הנוכחות, השיב "אני לא יודע". בתשובה לשאלת בית הדין על סמך מה הניח שרוב החגים חלו בשבת, העיד: "לא זכור לי, יכול להיות שבאותה שנה החגים חלו בשישי-שבת". מר לזרוביץ העיד כי התובע עבד בשתי תקופות כאשר בתקופה הראשונה התובע התפטר ללא כל הודעה, הנתבעת 1 ניסתה ליצור עימו קשר והוא לא חזר לעבודה. מר לזרוביץ' העיד כי הנתבעת 1 סיפקה למשחטה של עוף הנגב שירותי ניקיון וכוח אדם לעזרה באריזה. מר לזרוביץ' הוא זה שסגר עם התובע את גובה שכרו וציין כי הוסבר לתובע בערבית איזה משכורת הוא מקבל והוא הסכים לכך.