ס"ע 33992-02-12

1.לפניי בקשת הנתבעות 1 – 2 (להלן: "הנתבעות"), שלפי תוכנה היא למעשה בקשת הנתבעת 1 (מרמנת), "להבהרת פסק הדין מטעם הנתבעות 1 ו-2" (להלן: "הבקשה").

2.רקע

ביום 22.06.16 ניתן פסק דין בתיק שבנדון (להלן: "פסק הדין"). במסגרת פסק הדין, נקבע, בין היתר, כי התובע זכאי להפרשי פיצויי פיטורים בסך של 20,956 ₪ (להלן: "החיוב"). מקור החיוב בקביעות הבאות:

• עם פיטוריו היה התובע זכאי מהנתבעת 1 לפיצויי פיטורים בסך של 26,472.89 ₪;

• מרמנת לא הוכיחה כי הפרישה לקופות ושחררה לטובת את התובע את מלוא הסכום הנ"ל, אך הוכיחה כי שחררה לטובתו מקופה מרכזית לפיצויים, סך של 5,516.89 ₪.

  3.הבקשה

  ביום 10.07.16 הגישו הנתבעות את הבקשה שבכותרת. במסגרת הבקשה מציינת מרמנת, כי עם קבלת פסק הדין היא פנתה לקרן מקפת וביקשה אישור בדבר מצב חשבונו של התובע בקרן. לפי הכתוב בבקשה, מן הקרן נמסר, כי במרכיב הפיצויים צבור אצלה, ע"ש התובע, סך של 31,950 ₪. לבקשה צורף אישור, לכאורה מטעם קרן מקפת, שלפי הכתוב בו, נכון ליום 31.05.16 ערך הפדיון של פיצויי הפיטורים עומד על 31,950 ₪ (להלן: "הכספים הצבורים").

  על רקע טענות אלו, התבקש בית הדין "לאשר", כי: "הנתבעת 1 רשאית למלא את החיוב נשוא פסק הדין לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 20,956 ₪, ע"י שחרור סכום זה לטובתו מתוך הכספים הצבורים לזכותו במרכיב הפיצויים בקרן מקפת כמתואר לעיל."

  4.תגובת התובע

  מתגובת התובע לבקשה, עולה כי הוא אינו חולק על כך שנצבר לזכותו סכום כנטען בבקשה (אם כי הוא מעיר כי לא ברור בגין אלו שנים נצברו אותם כספים). כמו-כן, עולה מן התגובה כי עקרונית התובע מסכים לעמדת מרמנת שלפיה היא רשאית לקיים את החיוב באמצעות שחרור הכספים הצבורים.