ס"ע 33944-05-13 עלאא ג'ארחי נ' ר. רשת שרותי הנדסה בע"מ

1.התובע, עלאא ג'ארחי (להלן – העובד) הועסק על-ידי הנתבעת, ר. רשת שירותי הנדסה (להלן – המעסיקה) בהתקנת מזגנים.

הצדדים היו חלוקים בשאלות הבאות: אורכה של תקופת העבודה, השכר המוסכם, האם תלושי השכר משקפים את נתוני השכר והתשלום, מהן נסיבות סיום העבודה והאם העובד זכאי בסיום תקופת עבודתו לפיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה.

2.העובד העיד לעצמו. מטעם המעסיקה העידו מר רביע שאהין (להלן – שאהין) ומר ג'רייס אנדראוס (להלן – אנדראוס).

תקופת העבודה

3.העובד טען בכתב התביעה כי הועסק בתקופה 2/08 ברציפות עד פיטוריו ביום 27.10.12.

המעסיקה טענה כי העובד הועסק בשירותה במשך מספר תקופות נפרדות (סעיף 16 לכתב ההגנה), והן: 5/09 – 10/09; 6/10 – 3/11; 1.12.11 – 21.10.12.

4.בשאלת תקופות ההעסקה אין לקבל את גרסת המעסיקה:

א. בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד למועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב – 2002 (להלן – חוק הודעה לעובד) נדרש מעסיק למסור לעובדו, לא יאוחר מ- 30 ימים מיום תחילת העסקתו, הודעה בכתב ובה פירוט תנאי העבודה, וביניהם גם מועד תחילת ההעסקה.

בהליך זה לא הוצגו בפני הסכמי עבודה או הודעות על תנאי עבודה.

בהתאם לאמור בסעיף 5א לחוק הודעה לעובד, בהליכים בהם תנאי העבודה (לרבות מועד התחלת ההעסקה) שנוי במחלוקת בין הצדדים, ולא נמסרה הודעה לעובד, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר אותו עניין השנוי במחלוקת. ומכאן – שנטל ההוכחה לעניין תקופת ההעסקה מוטל על המעסיקה. בנטל זה לא עמדה המעסיקה.

ב.אין לקבל את טענת המעסיקה כי תקופת ההעסקה נקטעה בשתי הזדמנויות, בין השאר משום שלא הוצגו בפני הודעות בכתב בדבר סיום ההעסקה או אישור בדבר תקופת עבודתן בשירותו, וזאת בניגוד להוראות סעיף 8(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001 (להלן – חוק הודעה מוקדמת).

ג.לא ניתן להסתמך על המידע העולה מתלושי השכר באשר לתקופת העבודה. כך למשל, לפי תלוש השכר לחודש 3/11 (נספח ה' לתצהיר שאהין) מצוין כי תחילת העבודה היא ביום 1.12.11 (היינו מועד מאוחר לחודש תלוש השכר). כך גם לגבי יתר תלושי השכר לשנים 2010 ו- 2011, שבכולם מצוין כי תאריך תחילת העבודה הוא 1.12.11. שאהין התקשה להסביר זאת בעדותו והסתפק בטענה כי "אולי רואה החשבון טעה בהדפסה" (פרו: 21; ש: 27).

ד.המעסיקה לא סיפקה הסבר מניח את הדעת מדוע בתלוש השכר לחודש 12/11 מופיע בפנקס החופשה רישום של יתרת חובה של העובד בסך 18 ימים, כאשר מדובר בתלוש שכר ראשון לטענתה בתקופת ההעסקה השניה.

ה.בחקירתו הנגדית של העובד הוצגה לו הטענה לפיה בחודש 3/11 הסתיימה העסקתו של העובד בנסיבות בהן נטל כספים מלקוח של המעסיקה לעצמו, הדבר התגלה למעסיקה ויחסי העבודה הופסקו (פרו: 16; ש: 11-14). טענה זו לא הוצגה בתצהירים מטעם המעסיקה או בכתב הגנתה, ועצם הצגתה אינה מתיישבת עם טענת המעסיקה כי העובד, כמי שהואשם בגניבה, יושב לעבודה בתקופה השלישית והחל מחודש 12/11.