ס"ע 33925-06-11 קטיעי נ' ש. המתמיד בע"מ

פתח דבר

1. הנתבעת היא חברה שעיקר עיסוקה במתן שירותי אחזקה למוסדות. התובע, מר חננאל קטיעי, הוא חשמלאי מוסמך בהכשרתו. הנתבעת העסיקה את מר קטיעי כחשמלאי וכאיש אחזקה במרפאות שירותי בריאות כללית באזור ירושלים, מיום 26.3.2009 ועד לפיטוריו, שנכנסו לתוקפם ביום 28.2.2011. הסוגיה העיקרית שנטושה במחלוקת בין הצדדים נוגעת להרכב שכרו של התובע ולשאלה מה היה שכר היסוד שלו.

2. בכתב התביעה עותר התובע לכך שנצהיר כי כל רכיבי השכר ששולמו לו בנפרד משכר היסוד אינם אלא חלק משכר היסוד. בהתאם נפסוק שעל הנתבעת להשלים את פיצויי הפיטורים ששילמה לו ואת שיעורי ההפרשות שהפרישה לקרן הפנסיה. בנוסף לכך עותר התובע לתשלום זכויות סוציאליות נוספות ובהן: שכר עבודה בעד שעות הפסקה שקוזזו משכרו ושלא נטל בפועל, שכר בעד עבודה בשעות נוספות, פדיון דמי חופשה, פדיון דמי חגים, דמי הבראה, פיצוי חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע והשבת סכומים שלטענתו ניכתה הנתבעת משכרו שלא כדין.

3. בהליך קוימו שתי ישיבות להוכחות. מטעם התובע העיד הוא עצמו ומטעם הנתבעת העידה גב' דיאנה רובין, מנהלת החשבונות בנתבעת ובתו של הבעלים והמנהל המנוח של הנתבעת, מר סלומון שוורץ ז"ל. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

4. נטעים כי במהלך ניהול ההליך הסתיימה כהונתו של נציג הציבור מטעם המעסיקים, מר ברוך פיקל. אשר על כן ובהסכמת הצדדים נקבע שהמותב ישונה באופן שמר תמיר ברשד ישמש כנציג הציבור מטעם המעסיקים (ראו: החלטת בית הדין מיום 18.11.2013).

גדר המחלוקת

5. השאלות הטעונות ברור והכרעה בהליך הן אלה:

[א] מה הייתה מתכונת העסקתו של התובע ותנאיה ובכלל זה האם יש ליתן תוקף להסכם העבודה בין הצדדים?

[ב] מה הוא שכר היסוד של התובע? זה המצוין כשכר היסוד בהסכם העבודה ובתלושי השכר והעומד על 5,000₪ כטענת הנתבעת או שמא שכר הכולל רכיבי שכר נוספים המופעים בתלוש השכר, דוגמת 'כוננות', והמגיעים לכדי 6,200 ₪ לחודש כטענת התובע. כפועל יוצא מכך זכאות התובע להפרשים בגין זכוית סוציאליות.

[ג] מה היו נסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת והאם נכונה טענת הנתבעת כי התובע פוטר בנסיבות שיש בהן כדי להצדיק שלילת פיצויי פיטורים. בכלל זה יש להכריע אם נערך לתובע שימוע כדין, אם קיבל הודעה מוקדמת לפיטורים ואם הוא זכאי להשלמת פיצויי הפיטורים ולפיצוי בגין עגמת נפש.

[ד] זכאות התובע להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, בגין הפסקות שהנתבעת קיזזה משכרו ובגין עבודה ביום 30.6.2010. זכאות התובע להשבת סכומים שקוזזו לטענתו משכרו שלא כדין ושיעורם.

[ה] זכאות התובע לפדיון חופשה, דמי חגים, דמי הבראה ושיעורם.

נפנה אפוא לדון בפלוגתאות אלה תוך שנסקור את טענות הצדדים לגביהן אולם נטעים כבר עתה כי הצדדים הרחיבו את היריעה מגבולות המתבקש. נפתח בסוגיית תוקפו של הסכם העבודה, עניין שלו משמעות ביחס לכל עילות התביעה.

הסכם ההעסקה ותוקפו

6. לכתב ההגנה צירפה הנתבעת מסמך שכותרתו "עדכון תנאי העסקתך, חובותיך וזכויותיך בחברה" (נספח א') שהוא לדידה, זה שמשקף נאמנה את תנאי ההעסקה של התובע וכולל, בין היתר, את גובה השכר עליו הוסכם (להלן: ההסכם או הסכם ההעסקה). לאחר שנפרשה המסכת הראייתית אין עוד מחלוקת בין הצדדים כי ההסכם התקבל בידי התובע במהלך תקופת העבודה, אם כי לא בראשיתה (עמ' 8, שורה 7). התובע נמנע מהצגת ההסכם בפני בית הדין ביוזמתו. על פי התובע הסכם ההעסקה הגיע לידיו לאחר חצי שנת עבודה ואילו על פי גב' רובין במהלך חודש 8/09, כלומר קצת למעלה משלושה חודשים לאחר תחילת יחסי העבודה בין הצדדים (עמ' 26, שורות 14-16).

7. לטענת התובע נפלו בהסכם פגמים רבים המצדיקים שלא ליתן לו תוקף, לא ליחס לו משקל ולמצער לקבוע, כי לנוכח האיחור במסירתו הפרה הנתבעת את החובה הקבועה בסעיף 1 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן: חוק הודעה לעובד), שלפיה יש למסור לעובד הודעה על תנאי עבודתו בתוך 30 יום ממועד תחילת העבודה. אשר על כן נטל ההוכחה בכל הנוגע לתנאי עבודתו מוטל על שכם הנתבעת, כאמור בסעיף 5א לחוק. בכלל הפגמים שבהסכם מצביע התובע על כך שהאמור בהסכם לא הוסבר לו, הוא אינו חתום עליו ויש בו סתירות וחוסר בהירות. כמו כן ולטענתו הנתבעת בעצמה לא נהגה בהתאם להסכם ועל כן אין לייחס להסכם תוקף משפטי.

מנגד טוענת הנתבעת כי כל סוגיית תוקף הסכם ההעסקה היא בבחינת הרחבת חזית אסורה שכן נטענה לראשונה בסיכומי התובע. מכל מקום ולטענתה דין הטענות בהקשר זה דחייה כיוון שהתובע הודה שקיבל את הסכם ההעסקה, לא הביע התנגדות לאמור בו ובפועל הצדדים נהגו על פי הכתוב בו.

8. דין טענות התובע דחייה אם כי לאו דווקא מטעמי הנתבעת. ראש וראשית נציין כי אין בידנו לקבל את טענות הנתבעת ולפיה בהרחבת חזית אסורה עסקינן. אמנם נכון הוא שהתובע נמנע מהצגת ההסכם בכתב התביעה ועל כן לא טען במסגרתו דבר ביחס אליו. אולם משנחשף ההסכם על ידי הנתבעת ייחד לו ולתוקפו דברים בתצהיר עדותו הראשית (סעיפים 22 ו-23). הנתבעת לא התנגדה לדבר ואף ייחדה חלק בלתי מבוטל מחקירתו הנגדית של התובע לתניות ההסכם ולתוקפו (עמ' 8). משכך אין היא יכולה להישמע בטענה להרחבת חזית אסורה בסיכומיה.

לגוף העניין יאמר, כי טוב היה לו הקפידה הנתבעת על הוראות הדין כלשונן ומסרה לתובע את ההסכם בראשית הדרך. עם זאת וכאמור אין עוד מחלוקת כי ההסכם נמסר לתובע. עיון בהוראותיו מעלה כי הוא כולל את הפרטים המנויים בסעיף 2 לחוק הודעה לעובד ועל כן דעתנו היא כי הנתבעת תיקנה את מחדלה ובנסיבות אלה יש לראות בהסכם כהודעה לעובד כנדרש בחוק, ואין הצדקה להעביר אל כתפי הנתבעת את נטל הוכחת תנאי העבודה. כך אין ליתן לסעיף 5א לחוק את הפרשנות המוצעת על ידי התובע שהיא, בנסיבות העניין, מרחיקת לכת. כך, אין לקבל את הטענה כי אין ליתן להסכם תוקף משפטי.